על רקע הנסיבות החריגות שאנחנו שרויים בהם וסגירה הולכת ומתהדקת של "רשות הרבים" לטובת "רשות היחיד", אולי זה לא מקרי שבדפים הראשונים של מסכת שבת שנלמדת כעת בדף היומי, ההוצאה בשבת מרשות לרשות עומדת במוקד הדיון בסוגיות הראשונות. אתמול בדף היומי (ו ע"א) הובאה ברייתא מפורסמת המגדירה את ארבע הרשויות ההלכתיות לעניין הוצאה מרשות לרשות בשבת: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור. אני אדון כאן רק ברשות אחת (רשות הרבים) ולמעשה גם כאן, אני אתמקד בשתי דוגמאות המובאות לרשות הרבים וברקע הריאלי האפשרי שלהן: הסרטיא/ה והפלטיא/ה.
הנה הציטוט לסירוגין של המקור התנאי בתוספתא שבת (א א-ד):
"ארבע רשויות רשות היחיד ורשות הרבים. אי זהו רשות היחיד? חריץ שעמוק עשרה ורחב ארבעה וכן גדר שגבוה עשרה ורחב ארבעה זהו רשות היחיד גמורה
אי זהו רשות הרבים? סרטיה ופלטיה גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה...אבל הים והבקעה והכרמלית והאסטונית והאסקופה אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים".
1. כאמור, עיקר ענייני כאן הוא בדוגמאות של רשות הרבים אך לפני כן הבהרה קצרצרה שהיא חיונית ואי אפשר להאריך בה כאן. ההגדרות כאן הן הלכתיות: קטגוריות משפטיות לצורך קביעת הלכה. החלוקה הבסיסית לרשות היחיד ורשות הרבים, היא חלוקה בסיסית בכל מערכת משפט או סדר חברתי מימות קדם ועד ימינו, וגם תחומי הביניים האפורים הם חלק מאותו מיון משפטי. בספרות ההלכה של חז"ל, החלוקה של רשות הרבים מול רשות היחיד חוזרת בכמה וכמה מופעים- ענייני טומאה וטהרה, דיני נזיקין ודרכים וכמובן דיני שבת ועירובין. אלא שההגדרות אינן זהות בשל הקריטריונים השונים- האם זאת חלוקה מרחבית פיזית (בעיקר בהלכות שבת); חלוקה של בעלות משפטית על השטח (בעיקר בענייני נזיקין) או חלוקה דמוגרפית של מספר נוכחים במרחב ספציפי (בעיקר בהלכות טומאה וטהרה) וכבר בספרות התנאית ישנה הכרה שיש מרחבים שהן רשות יחיד להלכות מסוימות אך רשות הרבים להלכות אחרות ולהיפך. לענייננו, חשוב להדגיש שאלו קטגוריות הלכתיות ולאו דווקא ריאליות והמיון שבו מרחבים ריאליים מסווגים לקטגוריות הלכתיות, הן סובייקטיביות ומשקפות את הקונסטרוקציה המשפטית של בעלי ההלכה. החוקרים שעסקו בהיווצרות הקטגוריות הללו, השוו לתהליכים דומים במשפט הרומי והצביעו על קווים דומים מחד וייחודיים מאידך. קיצורו של דבר, הריאליה והמשפט מעורבבים כאן היטב וצריך לזכור זאת לפני שנחפזים לתרגם אותם למציאות ריאלית ו/או ארכאולוגית בשטח.
2. הסרטיה והפלטיה: צמד הכינויים הזה (לפעמים עם ההוספה "פלטיא/ה גדולה") מופיע פעמיים נוספות יחדיו בספרות התנאית בתוספתא ברכות (ג ב) בהקשר לתפילה במקום פומבי: "היה עומד ומתפלל בסרטיה ובפלטיה. הרי זה עובר פני חמור פני חמר פני קדר ואין מפסיק" ולעניין מציאה ברשות הרבים: "המוצא באסרטיא ובפלטיא גדולה הרי אילו שלו" (תוס' ב"מ ב ב). ואכן, בתשובות רב נטרונאי גאון הפירוש היה משותף לשניהם: "סרטיה ופלטיה (שבת ו ע"א): שוק עצמו, מקום שמצוין רבים" (תשובות רב נטרונאי גאון, סימן שפד). אולם, בדרך כלל בספרות התלמודית, הן נזכרות כל אחת בפני עצמה ולפיכך גם הפירוש של כל מונח היה בפני עצמו. למשל, רש"י על אתר הסביר את המונחים הללו כך: "סרטיא - מסילה שהולכין בה מעיר לעיר. פלטיא - רחבה של עיר, ששם מתקבצין לסחורה". אצל בעל הערוך (ערך "סרט") "פירוש סרטיא בלעז אסטרטא מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך, פלטיא שוק גדול של מקח וממכר בלעז פלטיאה". לעומת זאת, אצל בעל העתים הובא בשם תשובת גאון הסבר קצת שונה: "סרטיא: שווקים גדולים שממלאים ופתוחין למקום שיש בו ששים רבוא. פלטיא: קורין בלשון ישמעאל קיסר"א וחנויות יש בה". שאול ליברמן (תוכ"פ, עמ' 2) בעקבות המילונים וגם הפרשנים לעיל, ראה בסרטיא (STRATA ביוונית)- דרך ואילו בפלטיא הגדולה (PLATEA)- רחבה.
3. הסרטיא/אסטרטא/ STRATA: מהמופעים השונים של הכינוי הזה (על פי מילון המאגרים) המופיע במגוון צורות- איסתרטיא, איסתרטא, סרטיה וכדומה, עולה כמעט בבירור שלא מדובר סתם על רחוב או דרך אלא על דרך גדולה בינעירונית ובקיצור, הכוונה היא לפחות ברוב ההיקרויות לכביש רומי ממערכת הכבישים הרומיים המפותחים של התקופה הרומית בין הקולוניות, מחנות הצבא וערי הפוליס. בפירוש מוזכר "סתרטיא של מלך" (תוס' עדויות ג ב) המרמז לכך שמדובר בדרך של השלטון. לעניין שבת נזכרים מעשים שבהם אדם זורק חפץ מ-"זרק מן האסתרטה לבקעה" או "לים" (תוספתא שבת י ב, יג), כלומר המרחב של אותה אסתרטה הוא מחוץ לתחום האורבני. נזכרים גם "איסתטרתיא של ציפורי" (תוספתא חולין ב כד) "איסרטא דגופתא" (ירושלמי שקלים ז ג נ ע"ג) שבה נמצא גדי צלוי והוא מותר לישראל משום "רוב הולכי דרכים"- הכוונה היא לא לדרך בתוך העיר אלא לכביש המוביל אל העיר או בסמוך לה; בירושלמי עבודה זרה מוזכרת "איסטרטא דציידן", כנראה הכביש הרומי הסמוך לבית ציידה. בכמה מקומות מוזכרים חכמים שהיו "מטיילין באיסטרין" (כנראה ליד טבריה) וראו ארונות קבורה שבאו מחוצה לארץ. במקומות שונים, מוזכרת ה-"איסטרטא" שבין צפורי לטבריה- למשל, רבי יוחנן שמע באותה "איסטרטא" כאשר הלך מטבריה לצפורי על פטירתו של רבי חנינה בצפורי. אפשר להביא עוד דוגמאות כהנה וכהנה אבל התמונה היא די ברורה- ה-STRATA ׁאינה דרך רגילה כפרית או אזורית אלא כינוי לכביש מרכזי בינעירוני שהושאל ממערכת הכינויים לכבישים הרומיים.
4. הפלטיה/פלטיא/PLATEA: בניגוד לסרטיא/איסטרטא, הפלטיה/PLATEA מוזכרת כמעט תמיד בהקשר אורבני. רמז ברור לכך מצוי בתוספתא אצלנו: "הזורק מן החנות דרך הסטיו לפלטיא- פטור, מן החנות לסטיו ומסטיו לפלטיא- חייב" (תוספתא שבת י א). המציאות המשתקפת כאן מוכרת היטב בממצאים של רחובות העמודים של ערי הפוליס (בתמונה למטה, הקרדו של צפורי)- החנויות לאורך הרחוב היו בצדדים לאורך הסטיו (STOA), אכסדרת עמודים שעמדה לפעמים משני הצדדים או מצד אחד של הרחוב הראשי (קרדו או דקומאנוס) והפרידה בין שורת החנויות ובין הרחוב עצמו. הפלטיא אפוא היא שדרת הרחוב הפתוחה עצמה ו-"פלטיא גדולה" היא שדרה רחבה יותר מרחוב מרכזי רגיל. סביר להניח גם שה-"מבואות המפולשין" המוזכרות גם הם, הרחובות הצדדיים הנפתחים לאותה PLATEA. ייתכן גם שהכוונה היא לרחבה מרכזית פתוחה כפי שמקובל ברוב הפירושים המסורתיים אם כי קרוב לוודאי שאין הכוונה דווקא לפורום/אגורה שכן הכוונה למרחב פתוח למדיי ולא מרחב תחום בקירות. מהמופעים השונים של המונח הזה במקורות חז"ל הוא מנוגד בעיקר לבתים (למשל ירושלמי עירובין ה ח כג ע"א) או "הנמצא ביד הגוי כנמצא בפלטיא" שאי אפשר לסמן מישהו מסוים ולכן הולכים שם אחרי הרוב (ראו ירושלמי כתובות א י כה ע"ד). במספר מדרשים מוזכר למשל "אמר רבי אמי: אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטייא" (בראשית רבה כב ו) או :אמר רבי לוי לנפח שהיה פתוח באמצע פלטייה..." (בראשית רבה פד ה) או "מה פלטיאה מבלה את העוברים והשבים והיא קיימת לעולם" (בראשית רבה סט ה). באגדת חורבן על ירושלים מסופר "עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה ופלטיה כ"ד מבואות..." (איכה רבה א ב). גם בתרגומים הארמיים הארץ ישראליים, השם "פלטיה(א)" נפוץ למדיי כתרגום למילה "רחובו(ת)" המקראית. בכל מקרה, הכוונה למרחב פתוח וציבורי שנמצא *בתוך* העיר והכוונה כאן היא לעיר הפוליס ולא סתם "רחובה של עיר"- הרחבה המרכזית בעיירות הכפריות אלא היא לקוחה מעולם המונחים והמושגים של עיר הפוליס הגדולה.
5. לבסוף, נזכיר שוב את ה-"אזהרה" שלפני הסקירה הנ"ל. הסרטיא/אסתרטיא והפלטיא/פלטיה היו מונחים הלקוחים מלקסיקון המושגים הריאליים של בני התקופה אך ההקשר היה משפטי-הלכתי: "זו רשות הרבים גמורה". על אף שהקריטריון ההלכתי לעניין רשות שבת הוא בראש ובראשונה של המימד המרחבי-פיזי. הקטגוריה ההלכתית היא יצירה משפטית מפותחת שנועדה ליצור מערך מרחבי הלכתי שהוא במובנים רבים "מדומיין" לא במובן של דמיוני אלא שהוא קונסטרוקציה משפטית שזקוקה לקטגוריות מוגדרות ולתוך אותם קטגוריות, מתורגמים המרחבים הריאליים המוכרים לבני התקופה. ההוראות ההלכתיות (או לפחות, הדיונים במקרים השונים) הנגזרות הן תולדה של ה-"דיאלוג" הגמיש שיצרו החכמים בין הקטגוריות ההלכתיות המופשטות ובין המרחבים הממשיים והכינויים המוכרים שלהם: הסרטיא והפלטיא למשל.
