יום חמישי, 19 במרץ 2020

"בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל": היסטוריה וזכרון של "אובססיית הטהרה היהודית"

 


פורסם ב-19/3/2020

ההקפדה על דיני טומאה וטהרה בשלהי ימי הבית השני היא תופעה המוכרת מן המקורות הספרותיים-היסטוריים. בדור האחרון היא מוכרת היטב לאור הממצא הארכאולוגי, בעיקר על רקע מקוואות הטהרה וכלי האבן שהתגלו כמעט בכל אתר יהודי בארץ ישראל מסוף התקופה החשמונאית ובפרט בתקופה הרומית הקדומה. עוד לפני גילוי התופעות הארכאולוגיות הללו, היה מקור ספרותי אחד (אבל כמובן לא היחיד) שמצוטט כמעט בכל דיון בהקשר התרבותי, דתי וחברתי של שמירת הטהרה בימי הבית שני: ההיגד הוא בשמו של רבי שמעון בן אלעזר- "בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל". רק לדוגמא, תערוכה של כלי אבן מימי בית שני במוזיאון הכט ב-1994 (והקטלוג שלווה אליה) נשאה את השם: "פרצה טהרה בישראל" שמקורה הוא באותו היגד. גם ב-"שביל המקוואות" שנחנך לפני כמה שנים למרגלות שערי חולדה, ההיגד הזה הוא ה-"כותרת" של המבקר במסלול הקצר (בתמונה).

יום רביעי, 18 במרץ 2020

ה-"סרטיה" (STRATA) וה-"פלטיה" (PLATEA)

 


פורסם ב-18/3/2020

על רקע הנסיבות החריגות שאנחנו שרויים בהם וסגירה הולכת ומתהדקת של "רשות הרבים" לטובת "רשות היחיד", אולי זה לא מקרי שבדפים הראשונים של מסכת שבת שנלמדת כעת בדף היומי, ההוצאה בשבת מרשות לרשות עומדת במוקד הדיון בסוגיות הראשונות. אתמול בדף היומי (ו ע"א) הובאה ברייתא מפורסמת המגדירה את ארבע הרשויות ההלכתיות לעניין הוצאה מרשות לרשות בשבת: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור. אני אדון כאן רק ברשות אחת (רשות הרבים) ולמעשה גם כאן, אני אתמקד בשתי דוגמאות המובאות לרשות הרבים וברקע הריאלי האפשרי שלהן: הסרטיא/ה והפלטיא/ה.