בפרק השלישי של מסכת יומא (כפורים), הובאה רשימה מפורסמת של דמויות מוכרות יותר ופחות שצוינו לשבח או לגנאי, חלקם מוכרים היטב גם ממקורות אחרים וחלקם לא מוכרים מלבד הרשימה הזו. ברשימת הפילנטרופים המוזכרים לשבח צוינו למשל "בן גמלא" שעשה את הקלפי מאשכרוע לזהב; "בן קטין" ששיפר את הכיור; "מונבז המלך" שעשה את ידות הכלים של יום הכיפורים זהב; "הלני המלכה" שעשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל וגם "טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה". שני האחרונים מזוהים כידוע עם הגיור של מלכי חדייב במאה הראשונה לספירה. השם האחרון שנזכר ברשימה הוא זה שיעסיק אותנו: "ניקנור- נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח".
1. מהן "דלתותיו של ניקנור" שנעשו בהם ניסים? לפי המקורות התנאיים האחרים, עולה שהכוונה היא לדלתות אחד השערים הבולטים והמפורסמים ביותר של המקדש הוא "שער (או: שערי) ניקנור", שנזכר במספר מקורות תנאיים כשער המזרחי של העזרה שבו גם נערכו מספר טקסים כמו השקאת הסוטות, טהרת המצורעים והיולדות (משנה סוטה א ה; שקלים ו ג, מידות א ד ועוד). במקור תנאי אחר הוא נזכר בתור הפתח של "מחנה שכינה" המבחין בין השטח המקודש של "מחנה לויה" שהיה בין הר הבית ועד שער ניקנור, ובין השטח של המקדש גופו הוא "מחנה שכינה" (תוספתא כלים בבא קמא א, יב) ובמדרש ההלכה הוא היה תרגום של "לפני ה' פתח אהל מועד- בשערי ניקנור (ספרי במדבר ט, עמ' 15; ספרא אחרי מות ב ב). בדרך כלל מקובל לזהות אותו עם השער המפואר שחצץ בין עזרת נשים ובין עזרת ישראל, כלומר בגבול המערבי של עזרת נשים שאליו עלו בחמש עשרה מדרגות/מעלות. יחד עם זאת, מהשמות האחרים שנזכרו במקורות חז"ל עולה האפשרות שזה היה כינוי גם לשער המזרחי של המקדש כולו כלומר השער המזרחי של עזרת נשים או שלפחות כך היה בעבר. הסוגיה הזו קשורה גם למעמד ההלכתי של עזרת הנשים שנוספה למתחם המקודש וגם לזהותו של אותו "ניקנור" שנתן את שמו לשער המזרחי של המקדש/עזרה.
2. הרמז על דלתות שערי ניקנור במשנתנו מורחב במקורות חז"ל אחרים- לפי משנת מידות ב ג: "כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב. חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס. ויש אומ'. מפני שנחושתן מצהיב" והסבר אחר לפי התוספתא כיפורים: "רַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נְחֻשְׁתָּא קֹלִנְתְיָא, וְהָיְתָה יָפָה כַזָּהָב". לפי המשנה שם, שערי המקדש שודרגו לשערי זהב למעט שערי ניקנור שנותרו ללא ציפוי זהב. לפי הסבר אחד, הנחושת של השער הייתה כזאת שנראית כמו זהב או יפה כזהב ולפיכך לא היה צורך לצפות אותה.
3. ההסבר השני הוא המפורסם יותר- בגלל שנעשה בהם נס. הנס המדובר תואר בתוספתא אצלנו ובברייתא התלמודית אצלנו:
" מַהוּ נֵס שֶׁנֶּעֱשָׂה בָּהֶן? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיָה נִיקָנוֹר מְבִיאָם מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָה שֶׁלְּמִצְרָיִם, וּבִקְשׁוּ לְהָטִיל אֶת הַשֵּׁנִי, וְלֹא הִנִּיחָן נִיקָנוֹר. אָמַר לָהֶם: "אִם אַתֶּם מְטִילִין אֶת הַשֵּׁנִי, הֲטִילוּנִי עִמּוֹ!" הָיָה מִצְטָעֵר וּבָא, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִנְמֵלָהּ שֶׁלְּיָפוֹ.כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְמֵלָהּ שֶׁלְּיָפוֹ, הָיָה מְבַעְבֵּעַ וְעוֹלֶה מִתַּחַת הַסְּפִינָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַחַת מִן חַיָּה שֶׁבַּיָּם בָּלְעָה אוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ נִיקָנוֹר לִנְמֵלָהּ שֶׁלְּיָפוֹ, פְּלָטַתּוּ וְהֵטִילַתּוּ לַיַּבָּשָׁה, וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: (שיר השירים א, יז) "קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים." (תוספתא כיפורים ב ד);
"תנו רבנן: מה ניסין נעשו לדלתותיו? אמרו. כשהלך נקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, עמד נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים. ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה. עמד הוא וכרכה. אמר להן-הטילוהו עמה. מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דפני הספינה. ויש אומרין בריא שבים בלעתה והקיאתה ליבשה...לפיכך כל שערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור. מפני שנעשו בו נסין" (בבלי יומא לח ע"א)
מעבר לסממנים האגדתיים והרעיוניים של הסיפור הזה, מבצבצים כמה עובדות יסוד: דלתות השער יובאו מאלכסנדריה, מקום שממנו הגיעו גם חידושים טכנולוגיים וגילדות של מומחים שהיו מעורבים במקדש הירושלמי כפי שנמנים בהמשך הברייתא ובדף שלנו. השם של השער קשור בשמו של אדם בשם "ניקנור" ושיבוא הדלתות הללו היה לפני השיפוץ המסיבי של שערי המקדש לזהב. לפי ההסבר במשנה, מסירות הנפש של אותו "ניקנור" העניקה את השם לשער או דלתות השער והנס שנעשה לדלתות בנמל יפו (תוספתא) או עכו (בבלי) גרם לכך שהוחלט לא "לגעת" בדלתות הללו ולא לערוך בהן שיפוץ.
4. הכתובת במערת ניקנור בהר הצופים: באוקטובר 1902 נחשפה מערת קבורה עתיקה באחוזת גריי-היל בצפון הר הזיתים, המקום המכונה כיום כמובן "הר הצופים", היום בתוך הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית. גלדיס דיקסון, בתו של הקונסול הבריטי בירושלים וארכאולוגית חובבת ערכה חפירה ראשונית וזיהתה כי מדובר במערכת מערות קבורה מונומנטלית משלהי תקופה הבית השני (קולנר וזיסו, עיר הקברים, עמ' 99-96). בין הפריטים שהתגלו באותה חפירה היו מספר גלוסקמאות כולל אחת עם כתובת בצדה הצר.הפריטים הועברו למשרדי ה-PEF בלונדון והגלוסקמה המדוברת נמצאת עד היום באוסף המוזיאון הבריטי בלונדון. שרל קלרמון-גאנו היה הראשון שפענח ב-1903 את הכתובת שכוללת שלוש שורות ביוונית ושורה אחת בארמית. לפי הפענוח המקובל תרגום הכתובת באופן כללי הוא (התרגום כאן הוא על פי הדיון האחרון על הכתובות ביוונית מירושלים של אבנר אקר, ספר ירושלים, כרך שני, עמ' 649-648 ומה שמסומן שם): גלוסקמת העצמות של [בניו/צאצאיו] של ניקנור איש אלכסנדריה שעשה את השערים/אשר עשה את הדלתות. בשורה התחתונה מובא בארמית השם "ניקנור אלכסא" (ניקנור האלכסנדרוני או ניקנור ואלכסא). קלרמון-גאנו היה זה שזיהה את ניקנור המצוין בכתובת שעל גלוסקמה הזו עם ניקנור או משפחתו שתרם את השער לעזרה, הוא שער ניקנור הנזכר במקורות חז"ל והנס שנלווה למעשה זה. הגילוי הזה עורר התרגשות רבה לנוכח ההתאמה בין הממצא האפיגרפי והארכאולוגי ובין הטקסט הספרותי לגבי אחד התורמים המפורסמים של דלתות שערי המקדש אם כי עד היום יש מחלוקת אם הכוונה לגלוסקמה של אותו ניקנור או של צאצאיו. במידה ומדובר אכן באותה דמות, הרי שמתברר שאותו ניקנור היה יליד אלכסנדריה שעלה לארץ ישראל ואחראי לתרומת הדלתות, עובדה שנזכרה אפילו בגלוסקמה החבויה בתוך המערה ומכאן גם ההסבר לכך שהכתובת העיקרית היא ביוונית. מערכת הקבורה המפוארת שהתגלתה כאן מצטרפת למערכות קבורה מפוארות נוספות בסביבות ירושלים של נקברים יהודיים מהתפוצות שעלו לירושלים והותירו את חותמם בירושלים, במקדש ובנקרופוליס סביבה.
הגלוסקמה והכתובת באוסף המוזיאון הבריטי: https://www.britishmuseum.org/collec.../object/W_1903-0715-1
5. שער ניקנור על שם המצביא הסלווקי ניקנור?: בצד המסורת הזו על שערי ניקנור על שמו של התורם היהודי האלכסנדרוני, מוכרת מסורת אחרת שקושרת את שערי ניקנור עם דמות אחרת לגמרי- המצביא הסלווקי שנהרג בידי אנשי יהודה המקבי בקרב חדשה ב-161 לפני הספירה ושיום הניצחון עליו נקבע במגילת תענית כ-"יום ניקנור", אחד התאריכים הקדומים וכנראה המרכזיים ביותר לזכר ניצחון החשמונאים על היוונים. לפי הסכוליון, את ראשו הכרות ביחד עם אברים אחרים שלו תלו "בשער ירושלים" או "כנגד בית המקדש". בעוד המשנה והברייתא קושרים את שער ניקנור לתורם היהודי, בספר יוסיפון, העיבוד הימי-ביניימי של יוספוס, שער ניקנור קיבל את השם על רקע תליית ראשו ואבריו של המצביא הסלווקי ההרוג "ויתלו אותם לפני השער על כן נקרא שמה שער ניקנור עד היום הזה". מסורת דומה צוטטה בפי כמה מהפרשנים של ימי הביניים וראשית העת החדשה- כך למשל ר' שלמה סיריליו, הביא לדבריו ציטוט מן הירושלמי שאינו לפנינו: " "למה נקרא שמו שער ניקנור? שפעם אחת עלה ניקנור סרדיוט ממלכי יונים וחנה כנגד שער ניקנור והיה מניף ידו על בית המקדש ואמר: 'אימתי תיפול העיר הזאת והבית הזה בידי ואהרסנה?' וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, תפשוהו וקצצו ידיו ורגליו ותלוהו לפני השער וקראו שמו שער ניקנור". על אף שאין למסורת זו של "שער ניקנור הסלווקי" מקור חז"לי קדום לעומת מסורת ה-"שער ניקנור האלכסנדרוני", לפני כ-30 שנה, יהושע שוורץ ׁׁ(HUCA 62, 1991, pp. 245-283) טען שלמרות שכל המקורות הללו הם מאוחרים, הם כנראה הרבה יותר קרובים לאמת ההיסטורית של מקור הכינוי "שער ניקנור". ראשיתו של הכינוי המקורי לשער המזרחי של מתחם המקדש היה עוד בתקופה הקדם-הרודיאנית בטרם נבנתה עזרת הנשים, ויש להניח שהכינוי אכן קשור בניצחון על ניקנור המוכר גם כ-"יום ניקנור". רק בשלב מאוחר יותר, אחרי השדרוג המסיבי של המקדש ובניית השערים המפוארים החדשים, השם "נדד" כנראה לשער המערבי שבין עזרת נשים לעזרת ישראל ואיתו גם ההסבר לחריגותו של השער יחסית לשאר השערים הקשור בתורם יהודי מאלכסנדריה, אולם בכמה מן המקורות נראה כי הדיו של השם הקדום של הפתח המזרחי של המקדש הקדם-הרודיאני עדיין לא נמוגו. הוא אף הטיל ספק אם אכן הכינוי בגלוסקמה ממערת הקבורה בהר הצופים "עושה השערים" או "עושה הדלתות" הוא בהכרח שער המקדש ואולי הכוונה בכלל לדלתות הקבר של מערכת הקבורה המפוארת כפי שהיו שהציעו לפני שנים רבות.
6. השער הקורינתי בתיאור של יוסף בן מתתיהו: חלק מהסיבוך הוא ההשוואה של העדות התנאית לתיאורים של יוסף בן מתתיהו. זה חלק מדיון נרחב יותר של השוואת תיאורי המקדש וחלקיו בין יוספוס ובין חז"ל ועל כך נכתב רבות בדור האחרון (ראו י' לוין, קתדרה 77, תשנ"ה). למעשה, אפילו בתוך התיאורים של יוסף, בין ספר מלחמת היהודים לקדמוניות היהודים יש כמה מקרים של תיאורים סותרים. בתיאור שלו על שערי המקדש ובמיוחד על השער המזרחי הוא כלל לא מזכיר את השם "שער ניקנור". מהתיאור במלחמת היהודים (ה, 206-201) עולה שבמזרח המקדש היו שני שערים גדולים- 1. השער "החיצון" או "הקורינתי" או "הנחושת" שהיה עשוי מנחושת קורינתית (סגסוגת של נחושת כסף וזהב) בניגוד לשערים האחרים המצופים כסף וזהב אך עלה בערכו על שאר השערים. 2. שער "גדול יותר" יותר שנפתח מעזרת נשים מול שער ההיכל שהיה גבוה יותר, מעוטר יותר וציפויו מכסף וזהב היה עבה יותר. אם כן, לפי יוספוס, השער שעשוי מנחושת היה השער המזרחי של המקדש ואילו השער המבחין בין עזרת נשים לעזרת ישראל היה שער זהב מפואר והוא מה שמכונה אצל חז"ל "שער ניקנור". זאת ועוד, לפי יוספוס, מלבד השער החיצוני של המקדש, השער הקורינתי, את כל שאר שערי המקדש תרם אדם בשם אלכסנדר אבי טיבריוס (שהיה נציב יהודה ולימים אחד היועצים של טיטוס במצור על ירושלים), אחיו של הפילוסוף היהודי פילון וראש הקהילה היהודית באלכסנדריה. המכנה המשותף שבין מסורת חז"ל ובין יוספוס היא שהיה שער מזרחי אחד מפואר למדיי שהיה עשוי מנחושת ולא מזהב והוא היה חריג. גם יוספוס מדבר על כך שאת תרומת השערים למעט השער הקורינתי יש לייחס ליהודי נכבד מאלכסנדריה, אלכסנדר אבי טיבריוס. אולם, בעוד חז"ל ייחסו את שער הנחושת לאדם בשם ניקנור ומיקמו אותו בשער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל, מתיאורו של יוספוס עולה כי שער הנחושת או השער הקורינתי היה השער המזרחי בפתח עזרת נשים ואילו השער הגדול בין עזרת נשים לעזרת ישראל היה שער מצופה בזהב כמו רוב השערים האחרים למעט העובדה שהוא היה שער הרבה יותר גבוה ומפואר. הסברים שונים הוצעו כדי לגשר או להכריע בין התיאורים הללו, גם כחלק מהדיון הנרחב שבין הדומה והשונה שבין התיאורים בספרות חז"ל ובין יוספוס- האם מדובר על תקופות שונות, על נדידת שם השער מפתח עזרת הנשים לפתח עזרת ישראל וכדומה (שוורץ, לעיל, דן בכך באריכות. ראו גם בפירוש ספראי על משנת מידות, עמ' 239-232; וגם אצל י' פטריך, בית המקדש והר הבית, ספר ירושלים, כרך ראשון עמ' 304-303).
כללו של דבר, הן העדות התנאית, הן התיאור של יוסף וכנראה אף העדות האפיגרפית של מערת ניקנור מספרות על המעורבות העמוקה של יהודי התפוצות בשיפוץ ושדרוג המקדש הירושלמי במאה הראשונה לספירה, גם הרבה אחרי המפעל ההרודיאני. מתברר גם שקהילת יהודי אלכסנדריה הייתה מעורבת במיוחד בכל מה שקשור למקדש הירושלמי, הן בחידושים טכנולוגיים, והן בתרומות משמעותיות שפיארו את שערי המקדש ועיטוריו השונים. ירושלים בכלל והמקדש בפרט הפכו בעשורים האחרונים של המקדש מהעיר החשובה ביהודה גם למוקד פילנטרופי יהודי בינלאומי שהותיר את חותמו בכל רחבי העיר והמקדש- מאכסניות ובתי כנסת כמו כתובת תיאודוטוס ועד תרומות למקדש גופו. יכול להיות שאת המסורת החז"לית על הנס שנעשה לשערי ניקנור יש לראות כסוג של "עמעום" הפן הכספי-ממוני של אותם בעלי מאה מהתפוצות, לטובת הדגשת מסירות הנפש של התורם ניקנור והחסידות שלו שבעטיה נעשה לו ולדלתות את הנס. לא העושר והההון העניקו את ההילה לדלתות השער ולא יופיים החיצוני אלא המופת האישי המיוחס לתורם, ניקנור האלכסנדרוני.
