‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

עיבור השנה בגליל: האם הגליל היא "יהודה החדשה" או "גולה קטנה"

 


פורסם ב-31/12/2024

באיחור מה של כמה ימים, דיון קצר בבבלי על האפשרות לעבר את השנה בגליל עשוי לפתוח צוהר לפולמוס סמוי על מעמד הגליל ביחס ליהודה בין המקורות הארץ ישראליים לעיבוד הבבלי. הדיון הובא בתוך מסגרת ארוכה של כמעט שלושה דפים שעוסקים בהלכות עיבור השנה על בסיס ברייתות שפותחות בדרך כלל בלשון "אין מעברין את השנה...." וכדומה. הברייתא העוסקת בעיבור השנה ביהודה ובגליל הייתה נקודת המוצא למאמר ארוך של שמואל ספראי (תרביץ לה, תשרי תשכ"ו, 1965) עם הכותרת "המקומות לקידוש החודש ולעיבור השנה בארץ לאחר החורבן". אם בימי הבית ובדור הראשון או השני, היה ברור שהטקסים של עיבור השנה וקידוש החודש נערכו בירושלים וביבנה, הרי שבדורות הבאים, במיוחד עם המעבר של מוסדות ההנהגה של החכמים לגליל, הנושא היה כרוך בלשונו של ספראי "בלבטים רבים" ולכך נקשרו כמה מעשים ואירועים שחלקם מסופר גם בירושלמי המקביל אצלנו.

יום חמישי, 19 בספטמבר 2024

חידת 'אתר נחל יתיר' אחרי יותר מארבעים שנה: חותמות אבן מימי מרד בר כוכבא בצפון הנגב



 פורסם ב-19/9/2024

לפני כמעט חצי יובל שנים, במסגרת קמפוס "ארץ יהודה" באונ' בר אילן בהנחיית פרופ' זאב ספראי, הוקדש יום אחד לסיור מקיף בדרום הר חברון ומרחב נחל יתיר. במסגרת יום הסיור הגענו לאזור בפזורה הבדואית ליד חורה שם היה סכר קדום בנחל יתיר. על השלוחה ממזרח לנחל התחבא לו מכלול בנוי די עזוב ולא ממש שמור. למיטב זכרוני, הוא סיפר משהו על מצודה או אחוזה שנחרבה בימי מרד בר כוכבא ושיש מערכת מסתור מתחת למבנה וגם משהו על מטבעות, זרעים וגרעיני תבואה ואפילו משהו על עצמות בני אדם שהתגלו במקום. לדאבוני, צילומים מאותו ביקור אבדו ברבות השנים וזה פחות או יותר מה שאני זוכר מאותו מקום במסגרת אותו יום סיור, הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי במקום הזה.

יום חמישי, 20 ביוני 2024

'רב הנסתר על הגלוי': חידת פרשת מרד גאלוס שמסרבת לדעוך

פורסם ב-20/6/2024

הדיווח השבוע על מטמון מטבעות מתחת למה שמזוהה כמבנה ציבור יהודי בלוד שנחרב עד היסוד במחצית המאה הרביעית לספירה האיר זרקור חדש על "המרד האחרון של היהודים ברומאים" כפי שהוא כונה בכותרות השבוע או "המרד הנעלם מן המאה הרביעית" בכותרות אחרות- הפרשה המכונה במחקר ההיסטורי כ-"מרד גאלוס". רסיסי העדויות ההיסטוריות המעורפלות שחלקן קצרות וסתומות, אחרות חשודות במגמתיות ובאלו שבמקורות היהודיים קשה בכלל לזהות אם מדובר במרד או בתוצאותיו, גרמו לסיכום הקולע הזה של 'רב הנסתר על הגלוי' שמובא בכל סיכום של ידיעותינו אודותיו. מאידך, ההערכות לגבי עוצמתו הריאלית של אותו אירוע היו שנויות במחלוקת במשך שנים רבות. גם המחקר הארכאולוגי שהושפע וגם השפיע על ההערכות לגבי אותה פרשה מעורפלת, ידע עליות ומורדות- אישוש אפשרי לאותו אירוע בכמה אתרים חיזק את העמדה שייחסה לו חשיבות משמעותית (גם אם לא דרמטית) ואילו דיון מחודש באותם אתרים שלגביהם יוחס השפעה של אותו אירוע, שינו או יותר נכון הזיזו את המטוטלת לעבר 'שוליותו' של אותו "מרד" אם בכלל נכון לכנות אותו כך. לאור הדיווח החדש מלוד, חזרתי השבוע לרענן את הזיכרון שלי לגבי ההערכות השונות באשר לאותו אירוע ועד כמה נכון באמת לכנות אותו "המרד היהודי האחרון" או "מרד גאלוס".

יום שישי, 17 במרץ 2023

קופה של עצמות בבית הכנסת של טרסיים או בכנסת של לוד

 


פורסם ב-17/3/2023

בדף היומי אתמול (נב ע"א), אגב הדיון "הנעים" בשאלה לגבי "השדרה והגולגולת" (שדרה וגולגולת תנן או דלמא או שדרה או גולגולת), הובאה ראיה ממעשה שאירע בדור יבנה:
"תא שמע: ר' יהודה או' ששה דברים ר' עקי' מטמא וחכמ' מטהרין וחזר בו ר' עקיב'
ומעשה שהביאו קופה מליאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים והיניחוה באויר ונכנס תודרוס (בדפוס: תודוס) הרופא הוא וכל הרופאים אצלו ואמרו אין כאן שדרה אפילו ממת אחד" (על פי כ"י וטיקן 111-110)
בהמשך התלמוד ניסה להביא ראיות גם מאותה רשימה של שישה דברים שרבי עקיבא חזר בו אולם לגבי אחד מהם (לפי סדר הדיון בתלמוד הכוונה לרביעית דם הבא משניים) הובא בשמו של רבי שמעון שרבי עקיבא לא חזר בו אם כי בהמשך הובאה הערה לפיה האופן ההיתולי שהוא ניסח זאת גרמה לו להתענות באופן מיוחד- "א"ר שמעון עד (בנו"א: כל) ימיו היה מטמא ר' עקיב' אם משמת חזר בו איני יודע תנא הושחרו שיניו מפני תעניותיו".

יום שני, 5 בספטמבר 2022

עיירה ובנותיה: בית נטיף (רמת בית שמש) וסביבתה בתקופה הרומית הקדומה והמאוחרת

 


פורסם ב-5/9/2022

בהמשך ל-"ניקוי השולחן" שהבטחתי לקראת סוף תשפ"ב, היום אני אתייחס בקצרה לפרסום נוסף מתוך אותו קובץ מחקרי ארץ יהודה (הקובץ החמישי). הפעם מדובר בחפירות ההצלה שנערכו באזור רמת בית שמש ה' שנושקת לחורבת בית נטיף, הכפר העותמאני-מנדטורי שישב על שרידים של יישוב קדום. מקובל היום על הכל כי חורבת בית נטיף היא עיירת המחוז בית לפטפני/בית לטפה/פלי המופיעה אצל יוסף בן מתתיהו ופליניוס הזקן בשלהי ימי בית שני ובתור 'בית לטפה' בתקופה הרומית המאוחרת כעדותה של חותמת שפורסמה לפני שנים אחדות. תגלית ארכאולוגית שנערכה בבור או צמד בורות מים בשנות השלושים של המאה הקודמת של מספר עצום של שברי נרות וצלמיות חרס מהתקופה הרומית המאוחרת, פסולת של בית יוצר, העניק לסוג הנרות והצלמיות הזה את הכינוי "נרות בית נטיף" המוכר בספרות המחקר עד ימינו.

יום רביעי, 22 בספטמבר 2021

מוצאו של שמעון התימני: תימן או תמנה ואם כן, על איזו תמנה מדובר?

 


פורסם ב-22/9/2021

הרבה זמן הזנחתי את הפינה הזו. זה הזמן להתרענן קצת גם אם אין לכך קשר ישיר לסוכות אך כן לסעודת יום טוב, כך שיש קשר כלשהו. בדף היומי של אתמול (ביצה כא ע"א) שעסק בהיתר או איסור לבשל ביום טוב גם לאורחים לא-יהודים, הובאה ברייתא הקיימת גם בתוספתא (ביצה/יום טוב ב ו) שממנה עולה כי כבר בשלהי דור יבנה היה על כך ויכוח. בסיפור המובא שם, דמות בשם "שמעון התימני" מספר על כך שקבוצה או יחידה רומית/נציגי השלטון ("בלשת של גוים") נכנסה לעיר והם הכינו להם אוכל ביום טוב כדי שלא יכעסו אך מתברר שמה שהוא עשה לא היה לרוחו של דמות אחרת, רבי יהודה בן בבא. לדמותו ומוצאו של אותו חכם יוקדש הפוסט הקצר הזה (בהתחלה קיוותי שהוא יהיה קצר, כצפוי לא כל כך יצא קצר...).

יום רביעי, 5 במאי 2021

עדויות ארכאולוגיות חדשות על מושבת הוטרנים ב-"אמאוס" היא קולוניה על סיבוב מוצא הישן בכביש 1

 


פורסם ב-5/5/2021

*"...למעט השטח שנתן לשמונה מאות חיילים למושב לאחר שסיימו את שירותם הצבאי. אדמות אלה היו באמאוס, מרחק שלושים ריס מירושלים" (מלחמת היהודים ז 217)
*"מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדים לשם ומלקטים מורביות שלערבה" (משנה סוכה ד ה)
*"מהו מוצא?...אמר רבי תנחומא קלונייא הוה שמה" (ירושלמי סוכה ד ג נד ע"ב)

יום שלישי, 25 באוגוסט 2020

צפונות חורבת בית לויה: כולם היו כאן...

 


פורסם ב-25/8/2020

אחד האתרים הנאים ביותר בדרום שפלת יהודה הוא חורבת בית לויה (או: בית ליי) בין אמציה לתל מרשה. האתר נמצא בלבו של שטח אש ולפיכך הוא פתוח לביקורים רק בסופי שבוע או במועדים אחרים- האתר שנמצא למרגלות דרך הפטרולים הישנה, פופולרי למטיילים בזכות הנופים הנשקפים ממנו, פריחת התורמוסים אך גם בזכות השרידים העתיקים ובמיוחד הכנסייה הביזנטית המרהיבה שנחשפה בחפירות בשנות השמונים. האתר נסקר כבר ב-1899 בידי רא"ס מקאליסטר ומאז שנות השישים נערכו בדיקות וחפירות שגילו בהדרגה את צפונות האתר- מחרותות על מערות קבורה מסוף תקופת הברזל עם השם "ירושלם", מערות ומחילות מסתור מימי המרידות והחפירות של יורם צפריר ויוסף פטריך בשנות השמונים שהתמקדו בכנסייה הביזנטית ובפסיפס המרהיב שהתגלה בצד מתקנים תעשייתיים קדומים ומערות קבורה.

יום שלישי, 14 ביולי 2020

ה-"ארמון" בחורבת אל-דוואימה (אמציה/כרמי קטיף): בתי אחוזה מפוארים בדרום שפלת יהודה וגורלם בימי המרידות ברומאים

 


פורסם ב-14/7/2020

בקובץ המחקרים לכבודו של נחום שגיב שיצא לאחרונה, התפרסם גם דיווח מפורט של חפירות ההצלה שנערכו בשולי היישוב אמציה (כרמי קטיף) בדרום שפלת יהודה על חורבות הכפר אל-דוויאמה (שנסיבות כיבושו והאירועים שנלוו לכך במבצע יואב באוקטובר 1948, יש דיון טעון עד היום). שרידי החורבה נסקרו כבר במהלך המאה ה-19 עוד בזמן הכפר וכן אחרי כן במהלך סקר שפלת יהודה (סקר אמציה, אתר מס' 318). החפירות המדוברות שנערכו ברפת הישנה של אמציה לרגל בניית היישוב כרמי קטיף נערכו במספר עונות חפירה בתחילת העשור האחרון וסקירה נרחבת התפרסמה לפני שנים אחדות בקדמוניות 153 כולל מערת בית בד גדולה מהתקופה ההלניסטית. המאמר הנוכחי, פרי עטם של ולידיק ליפשיץ ודניאל וורגה (רשות העתיקות), מתמקד בבית האחוזה המפואר ששרידיו התגלו בראש הגבעה ובמאגר מים חריג בגודלו הסמוך אליו שממנו יש כניסה למספר מערכות מסתור שהיו מתחת למבנה שמעל פני הקרקע.

יום שלישי, 24 בספטמבר 2019

"כששבתתי בכפר (בית) פאגי": היכן שבת רבי שמעון- הר הזיתים או בסמוך למעינות הירקון?

 


פורסם ב-24/9/2019

לפני כמעט שנה, הוזכר כאן דיון על השם "בית פגי" המוכר כידוע גם בברית החדשה בתור נקודה סמוכה לירושלים באזור הר הזיתים (מתי כא 7-1), שמופיע מספר פעמים בספרות חז"ל, בדרך כלל בזיקה לירושלים, להר הבית ולעזרה. חוסר הבהירות סביב מעמדה ההלכתי של "בית פגי" או "חומת בית פגי" הביאה לפרשנויות ולדעות שונות, הן בפרשנות המסורתית-רבנית והן בספרות המחקר. בין כלל ההצעות, גם הוצעה הבחנה בין "בית פגי" ובין "כפר בית פגי" המוזכר פעם אחת בספרות חז"ל, שניהם בסמוך להר הבית בירושלים. לפני מספר שנים, ביקש Eyal Ben-eliyahu לזהות את "בית פגי" של הספרות התנאית עם שרידים ארכאולוגיים שנחשפו בחפירות ממזרח לחומה המזרחית של הר הבית מימי בית שני ואילו את "כפר בית פגי" עם "בית פגי" של המקורות הנוצריים על המדרון המזרחי של הר הזיתים. בניגוד לכיוון הזה, נטען לאחרונה (במאמר בספר היובל לישעיהו גפני, נספח א', עמ' 382-381), בידי שמא יהודה פרידמן שבספרות התנאית קרוב לוודאי יש להבחין בין שני מקומות שונים: "בית פגי" ו-"כפר פגי" (ולא "כפר בית פגי")- בית פגי היא הסמוכה לעזרה ולירושלים ואילו השם של כפר פגי נשמר ככל הנראה בכפר פג'ה (פגאיי= מעיינות ביוונית) שהיה קיים עד 1948 בסמוך לתל אפק/אנטיפטריס.

יום רביעי, 23 בינואר 2019

זיהויה של אונו התלמודית לאור המקורות והממצא הארכאולוגי


 פורסם ב-23/1/2019

"תנו רבנן מעשה בר' סימאי ור' צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו והורו בטרפחת כרבי בזפק" (חולין נו ע"ב)
1. עיבור השנה בלוד: בדף היומי על המשנה שעוסקת בסימני טרפות בעופות, מובאת ברייתא על שני חכמים- רבי סימאי ורבי צדוק- שבמסגרת עיבור השנה בלוד, הם חנו באונו ושם פסקו הלכה בנושא טריפות כשיטת רבי לגבי הזפק (המובאת במשנה). בחלק מכתבי היד (כ"י וטיקן 122 וגם בכמה עדי נוסח מהגניזה- על פי עדי הנוסח באתר "הכי גרסינן"), שמות אותם חכמים התחלפו לשמות קצת שונים- "ת"ר מעשה בר' סימון ור' יהוצדק (או אפילו: ר' יצחק)". מקובל לזהות את החכמים הנ"ל כאמוראים מהדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל- ר' צדוק/יהוצדק לא מוכר אך רבי סימאי (או: סימיי) מוכר יותר כדמות בקו התפר שבין אחרוני התנאים או ראשוני האמוראים. אמנם הקטע הובא על רקע ההוראה כרבי במשנה בהלכות טריפה בעופות אך העדות כאן על עיבור השנה בלוד היא חלק מפרשה היסטורית מרתקת של הנסיון לחזור ולעבר את השנה ולקדש את החודשים ביהודה בימי רבי יהודה הנשיא אחרי המעבר של מרכז החכמים לגליל. בפרשה זו עסקו בהרחבה לפני שנים רבות גדליהו אלון ושמואל ספראי (במאמר על המקומות לקידוש החודשים ועיבור השנה בספרות התלמודית) ובעקבותיהם גם אהרן אופנהיימר, יהושע שוורץ וב"צ רוזנפלד שעסקו בכך על רקע חקר תולדות לוד היהודית בתקופת התלמוד.

יום שני, 19 בנובמבר 2018

הרודיון הקדם-הרודיאנית: ההיסטוריה של ההרודיון לפני הורדוס?

 


פורסם ב-19/11/2018

בשנה שעברה פורסם בתקשורת על גילוי יקב מלכותי גדול בהרודיון מימי הורדוס אך בשולי אותה כותרת נמסר על גילוי נוסף לא פחות משמעותי- מתחת לחצר בגן הארמון התגלו ממצאים מהתקופה ההלניסטית הרומזים על כך שהמקום כבר היה בשימוש לפני שהורדוס בחר להפוך את ההר לארמון מלכותי מפואר בשולי ספר המדבר. המידע הזה עומד בניגוד לכל מה שהיה ידוע או לפחות מה שסופר עד אז על ההרודיון- שמדובר במיזם גרנדיוזי שנבנה יש מאין על גבעה שוממה ונטולת חשיבות בידי הורדוס בשל הקרב שהוא ניהל במקום בעת הימלטותו מידי מתתיה אנטיגונוס והפרתים בשנת 40 לפנה"ס. הממצאים האחרונים לא בהכרח סותרים את זה אך הם חשפו שהגבעה שהפכה לארמון הר מפואר ובהמשך למונומנט קבורה בולט וניכר, היא לא רק גחמה חסרת גבולות של שליט חסר מעצורים אלא יש לה היסטוריה פרה-הרודיאנית. בכנס האחרון על חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה שנערך בירושלים, חוקרי המשלחת הנוכחית להרודיון (ר' פורת, י' קלמן, ר' צ'אצ'י, ש' טרם, נ' אחיפז מהאונ' העברית ביחד עם ג' שטיבל מאוניברסיטת תל אביב) פירטו בחלק הראשון של המאמר את אותם ממצאים קדם-הרודיאניים כפי שהתגלו בחפירותיהם וגם בחפירות הקודמות. בחלק השני הם דנו במשמעות האפשרית של הגילויים הללו על ההיסטוריה הקדומה של ההרודיון זאת שלפני הורדוס ואולי גם על השיקולים האמיתיים שהורדוס בחר למקם כאן את המתחם המפואר שבו בסופו של דבר הוא גם נקבר.
1. הממצאים ההלניסטיים: לא מדובר, לפחות בשלב הזה של המחקר, בממצאים מרשימים יותר מדיי. מבלי להיכנס לפרטים טכניים- כבר החופרים הפרנציסקנים בשנות השישים גילו מתחת לחצר העמודים בפסגת ההר בור חצוב בסלע שלו שני פירי שאיבה ותפעול. בור נוסף, במעבה ההר שנחשף בחפירות בשנות השבעים בידי נצר וארזי, שכונה "בור הביניים" שולב מאוחר יותר במערך הכניסה ומאגרי המים של ארמון הורדוס אך החופרים הנוכחיים סבורים שעל רקע הדמיון במספר מרכיבים לבור הנ"ל , הוא שייך לאותה תקופה של הבור הקדום הראשון. החפירות המחודשות באותם בורות ופתיחת ריבועי חפירה חדשים בחצר העמודים חשפו מספר שרידי קירות בנויים ברוחב של מטר שהושתתו על סלע האם הניצבים זה לזה ומצביעים על קיומם של חדרים מאורגנים הבנויים בציר שונה מזה של הארמון ההרודיאני. החפירות המחודשות בבור הקדום חשפו תעלת ניקוז, שכבות שונות בבניית הבור ולימדו על אופן פעולת הפירים. קרמיקה הלניסטית התגלתה בשני מוקדים באזור חצר הארמון והפרוזדור ההיקפי- עיקרם תוארך למאה השלישית לפנה"ס לצד מספר כלים מן המאה השנייה לפנה"ס אך לא מן המאה הראשונה לפנה"ס, כלומר לא נמצאו מכלולים קרמיים מן התקופה החשמונאית. בחפירות הנוכחיות לא התגלו מטבעות הקשורים לשרידים האדריכליים הקדם-הרודיאניים אך בחפירות קודמות בהרודיון (אך רק בארמון ההר) התגלו שבעה מטבעות קדם-הרודיאניים החל מהתקופה התלמית ועד התקופה הסלווקית, טווח העולה בקנה אחד עם המכלולים הקרמיים. התמונה בשלב זה היא של קיום מערך קירות בנוי ומאורגן ביחד עם מאגרי מים שהיו בפסגת ההר כאשר הממצא הקרמי והנומיסמטי הוא בעיקרו מן המאה השלישית לפני הספירה וגם המאה השנייה אך לא אחרי כן- במילים אחרות, שלב הקיום הקדם-הרודיאני לא היה מהתקופה החשמונאית (או לפחות לא עיקרה) אלא מהתקופה שלפני כן- הורדוס לא בנה אפוא את ארמון ההר על בסיס ארמון-מבצר חשמונאי קיים כפי שקרה בארמונות-מבצר אחרים.
2. המשמעות הגיאוגרפית-היסטורית: לדעת החופרים, המשמעות של היישוב או לדעתם הביצור ההלניסטי בהרודיון היא בראש ובראשונה שהבחירה של הורדוס לבנות שם ארמון מבצר לא הייתה רק גחמה על רקע אירוע טראומטי של הבריחה מירושלים בשנת 40 לפנה"ס והקרב שהוא ניהל במקום עם רודפיו היהודיים. עוד לפניו, היו כאלו שחשבו שזה מקום ראוי לבניית ביצור. מדוע הוחלט לבנות שם ביצור? הם מעלים סדרה של נימוקים אפשריים לטובת הבחירה בהרודיון: 1. המיקום הגיאוגרפי-פיזי של הגבעה הציב אותה בצומת דרכים בספר המדבר בין דרכי אורך (דרך האורך המזרחית לזיף) ודרכי רוחב שירדו מרמת ההר לבקעת ים המלח ובמיוחד הדרך מירושלים לעין גדי שעברה למרגלותיו. 2. הרודיון נמצאת על גבול גיאוגרפי, אתני ומנהלי בין יהודה ואדומיאה, שעבר מאזור ההרודיון ועד אזור בית צור (ח' א-טביקה), אזור תפר שבו הייתה חשיבות בטחונית וגם כלכלית לפיקוח על הדרכים ובמיוחד על הבאת הסחורות היקרות מאזור ים המלח.
3. האפשרות שהשרידים הדלים הם שרידי ביצור הלניסטי בעל חשיבות אסטרטגית מן המאה השלישית והשנייה לפנה"ס נידונים במאמר על רקע תופעת הביצורים בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, נושא שנידון בהרחבה בשנים האחרונות. המלחמות הסוריות שנערכו בארץ ישראל במהלך המאה השלישית בין בית תלמי ובין בית סלווקוס גרמו לפיתוח ושכלול של המערכים המבוצרים בנקודות אסטרטגיות ושולטות אך גם ביישובים עירוניים בעלי חשיבות או כאלו שנמצאים בסיכון בטחוני. אלא שבארץ יהודה, העניינים היו רגועים יותר עד שפרץ מרד החשמונאים בשנות השישים של המאה השנייה לפנה"ס. עם פרוץ המרד והגעת המצביאים הסלבקיים כדי לדכא את המרד, ארץ יהודה שינתה את פניה ושרידי מצודות, מצדים ומגדלים מבוצרים הפכו להיות נפוצים ולמעשה כל יישוב או נקודה אסטרטגית, במיוחד באזור גבול הפכה להיות יעד לביצור מסוגים שונים. במובן הזה, בניית מערך ביצור במקום כמו הרודיון משתלבת היטב עם המגמה הכללית אם כי השרידים של אותו מערך הם בעיקרם מן המאה השלישית ולא מהתקופה ה-"חמה" של אמצע המאה השנייה לפנה"ס. משום כך, החוקרים במאמר הנ"ל מצביעים על כמה שלבים אפשריים בתולדות הביצור הקדם-הרודיאני בהרודיון: ייתכן שבמהלך המאה השלישית לפנה"ס הביצור בהרודיון היה קשור יותר לאבטחת הדרכים ואספקת המוצרים הכלכליים היוקרתיים מאזור ים המלח. מאוחר יותר, על רקע מרד החשמונאים, הביצור בהרודיון היה בעל חשיבות נוספת והוא מתקשר לרשימת ביצור באקחידס (160 לפנה"ס) שחלק מהם היו במרחב הזה- בית צור ובמיוחד מקום בשם "טפון" המזוהה עם תקוע או עם ח' בד פלוח הסמוכה להרודיון. בסמוך עמד המעוז היהודי של בית בצי (ח' בית בצה), שם נערך המצור על יונתן ואפשר שלביצור ההלניסטי בהרודיון הייתה חשיבות גם בשליטה וחיזוק הסגר סביב יהודה וחסימת הדרך אל מדבר עין גדי. עקרונית, זה היה מקום מתאים גם להקמת ביצורים בתקופה החשמונאית אך לעת עתה, השרידים והמכלולים הקרמיים אינם מצביעים על שכבת קיום מהתקופה החשמונאית ולפיכך נראה שאחרי שהשטח נכבש בידי החשמונאים, ההר עמד בשיממונו עד ימי הורדוס.
4. על רקע הדיון הזה, הם שבים לשאלה הראשונית והמוכרת- למה הורדוס בחר לבנות שם את ארמון ההר? כאמור, לפי מה שמסופר אצל יוספוס, לא היה כאן שיקול גיאוגרפי-אסטרטגי כלשהו אלא הבחירה במקום הזה הייתה על רקע הקרב שנערך שם במהלך הבריחה מירושלים בשנת 40 לפנה"ס. אלא שכעת לאור הנתונים הארכאולוגיים והמיקום האסטרטגי, החוקרים מציעים שזאת לא הייתה רק יוזמה של שליט בעל גחמות פרועות אלא גם שיקולים גיאוגרפיים-היסטוריים היו מעורבים בבחירה במקום זה, אותם שיקולים שהנחו את אלו שבחרו לבצר את פסגת ההר בתקופה ההלניסטית. להשערתם, היה היבט אחד שייחד את הבחירה של הורדוס- היותו של האתר על מקום הגבול האתני בין יהודה לאדומיאה ומוצאו האדומי של הורדוס הביאו אותו לבחור לבנות ארמון הר ומרכז שלטון גדול דווקא במרחב הזה. הסמיכות לבסיס הכוח האתני שלו על רקע הסלידה של היהודים ממנו; המיקום של האתר על ספר המדבר; הנראות שלו לכל עבר ובמיוחד לירושלים הובילו לבחירה במקום זה כמקום המתאים להקמת ארמון הר ומרכז שלטון ובהמשך גם לאחוזת קבר.
יש כמה עניינים שלי לפחות נראים קצת פחות משכנעים או זקוקים להבהרה נוספת אולי בהמשך החפירות: הממצאים הם לא מסיביים וההנחה שמדובר במערך ביצורי משמעותי היא לא ודאית. כדאי לזכור שמראהו של ההרודיון לפני ימי הורדוס היה שונה דרמטית מאשר האופן שהוא נראה אחרי ימיו- עד כמה הגבעה הזו הייתה בולטת מעל סביבותיה בתקופה הקדם-הרודיאנית? ואם כן, מדוע, כפי שעולה מהממצא עד כה, החשמונאים לא השתמשו בה על רקע מיקומה האסטרטגי כפי שפורט במאמר? גם הטענה שזה היה סוג של מבצר גבול בין יהודה לאידומיאה נראה לי קצת מוזר, אזור קו הגבול (גם אם מדובר על מונח די גמיש) עבר דרומית יותר (בקו בית צור-עין גדי באופן כללי) עוד לפני הכיבוש החשמונאי והאוכלוסייה בסביבתו הקרובה (אזור תקוע), למיטב ידיעתי, מעולם לא הייתה קשורה לאדומים. כך או כך, השאלה מה היו מכלול השיקולים שבגינם החליט הורדוס להפוך דווקא את הגבעה הספציפית הזו בספר המדבר להר מלאכותי ניכר למרחקים, מתחם שלטוני מפואר ולמונומנט קבורה עתידי, היא שאלה שכל מי שמבקר באתר שואל את עצמו לנוכח השרידים המרשימים על רקע הסביבה. במקרה שלו, האבחנה בין שיקולים גיאוגרפיים-היסטוריים אסטרטגיים וצבאיים הגיוניים (שאולי הנחו את בוני הביצור הקדום) ובין שיקולים מגלומניים הקשורים בטראומות נפשיות, טינה פוליטית וביצר בנייה חסר מעצורים הייתה מאד דקה אם בכלל הייתה קיימת.

יום חמישי, 20 בספטמבר 2018

עיטורי הגלוסקמה הייחודית מחורבת עטרבה: "גרפיטי" חריג על גלוסקמה מדור יבנה

 



פורסם ב-20/9/2018

לפעמים, בתוך דו"ח טכני על חורבה אלמונית מסתתרים פנינים וממצאים מרתקים. דוגמא אחת כזו אפשר למצוא בגליון האחרון (130) של חדשות ארכיאולוגיות באינטרנט. תחת השם "חורבת עטרבה"- הוגש דו"ח סופי מאת איתן ואלון קליין של תיעוד מערת קבורה שדודה בשולי חורבת עטרבה, המצויה בשפלת יהודה מדרום לנחל האלה, מזרחית לתל צפית ומערבית ליישוב עגור של היום. בעבר הוצע לזהות את ח' עטרבה עם "כפר טבא" (כפר טוב) שנזכרת ביחד עם "ביתג[ע]ברי" (בית גוברין) במסעו של אספסיאנוס לארץ יהודה במהלך המרד הגדול וגם עם טורבן הנזכרת אצל סוזומנוס במאה החמישית כמקום שבו הוקם מנזר. במקום זוהתה לפני שנים לא מעטות מערכת מסתור שתוארכה כמו מירב מערכות המסתור לימי מרד בר כוכבא.

יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

רשימת ביצורי בקכידס או- כיצד השתנה בתוך זמן קצר הנוף של ארץ יהודה

 


פורסם ב-13/12/2017

אחת ההשפעות הבולטות ביותר של מרד החשמונאים הייתה בשינוי האופי הביטחוני של ארץ יהודה. מימי שיבת ציון (539 לפנה"ס) ועד ימי אנטיוכוס והחשמונאים, האזור המצומצם של יהודה היה שליו כמעט לחלוטין מבחינה ביטחונית. גם אם אירעו מלחמות ועימותים צבאיים בארץ ישראל, הם לא התרחשו בתוככי ארץ יהודה וממילא האזור הזה כמעט לא היה מבוצר- אין לכך עדויות היסטוריות וגם הממצא הארכאולוגי הוא צנוע למדיי. ברגע שהשקט הופר והבעיות הביטחוניות צצו, היה לזה ביטוי גם בתחום הזה- האירועים האלימים בירושלים בימי מנלאוס וביקורי אנטיוכוס הובילו להקמת החקרא ב-168 לפנה"ס בירושלים. כאשר פרץ מרד החשמונאים, המצב הביטחוני הידרדר לחלקים נוספים ביהודה שכאמור הייתה כמעט לא מבוצרת -זה היה המאפיין של רוב הקרבות בימי יהודה המקבי למעט בית צור (שבוצרה מחדש גם בידי יהודה המקבי) וכמובן החקרא (וכנגדה בוצר הר הבית בידי יהודה)- קרבות באזורים הרריים ועל צירי הדרכים הלא מוגנים.
אחרי נפילתו של יהודה בקרב אלעשה (160 לפנה"ס), התרחש שינוי משמעותי בהיבט הזה הקשור במפעל הביצור הזריז של מפקד הצבא הסלבקי באותה העת, בקכידס. לאחר המרדף אחרי יונתן שנמלט למדבר תקוע ואחרי כן לעבר הירדן, מתוארת רשימת ביצורים מפורטת שיזם בקכידס. סביב אותה רשימה (מק"א ט 52-50)- זיהויי המקומות, המטרה ותפרוסת הביצורים, קיים דיון מחקרי ממושך שבו נטלו חלק פליקס-מארי אבל, מיכאל אבי-יונה ובדור האחרון, גרשון גליל, ישראל רול ולאחרונה עסקו בכך בועז זיסו ואיתן קליין ומורן חג'בי (אני מתבסס על מאמרו שהוא עיבוד של עבודת מאסטר). להלן התיאור עם הזיהויים המקובלים יחסית בסוגריים:
"וישוב אל ירושלים ויִבן ערים בצורות ביהודה,
1. את המבצר אשר ביריחו (אולי הכתף הדרומית של מבצר קיפרוס- תל אל עקבה?)
2. ואת אמאוס (חורבת עקד, מזרחית לאמאוס)
3. ואת בית-חורון (אבו שושה, הכיפה המערבית של בית עור אל פוקא)
4. ואת בית-אל (רוג'ום אבו עמאר ליד ביתין)
5. ואת תמנת/פִרעָתון (?)
6. ואת טָפון (?)
בחומות גבוהות ובשערים ובבריחים, ויִתן בהן משמר לִצְרוֹר לישראל,
ויבצר את העיר (7) בית צור (ח' א טוביקה ליד חלחול) (
😎
וגזר (תל גזר) (9) ואת החקרא, ויִתן בהן צבאות ואוצרות מזון".
באופן כללי, אפשר לזהות כאן חלוקה בין הרשימה הראשונה (6-1) של בניית ביצורים (חדשים?) ובין הרשימה השנייה (9-7) הכוללת את בית צור, גזר והחקרא, שם מדובר במיוחד על הצבת כוחות צבאיים ואבטחת אספקה ולוגיסטיקה. המטרה של בניית הביצורים הללו תלויה גם בזיהויים אבל באופן כללי החוקרים שעסקו בה הצביעו על כמה אפשרויות: שליטה על הדרכים הראשיות ביהודה; שליטה היקפית על תחום יהודה ובידוד ירושלים; שליטה על המרחב הכפרי שבו הסלבקים נתקלו בבעיות הקשות ביותר. באופן כללי, נראה שבקכידס ביקש להפיק לקחים מהכישלונות של הצבא הסלבקי בשנים הראשונות ולהדק את הפיקוח על האזור המורד.
כאמור, רוב האתרים מזוהים ובהם או בסמוך אליהם אותרו שרידים ארכאולוגיים שניתן לייחס אותן באופן סביר לתקופה הסלבקית. לגבי שני מקומות יש בעיה קשה יותר לזהות: "תמנת פרעתון" (מקום אחד או שניים) ו-"טפון".
טפון: בעבר היא זוהתה עם תפוח המקראית (תל אבו זרד, מזרחית לאריאל) אבל היא נמצאת בשומרון ולא בתחום יהודה ולכן, חוקרים רבים, בעקבות הגרסה המקבילה אצל יוספוס שם מופיע "תקוע", הציעו לזהות את המקום הזה באזור תל תקוע או בח' בד פאלוח (נטופה המקראית), מצפון לתקוע הקדומה. הזיהוי הזה עזר לתיאוריה של החסימה ההיקפית של יהודה שבה החלק הדרום-מזרחי היה "חסר".
תמנת פרעתון: כאן הבעיה היא קשה יותר שכן לא ברור אם הכוונה היא למקום אחד (תמנה אשר בפרעתון כדעתו של רול) או בשני מקומות (תמנה ופרעתון/פרתון) כפי שנראה מתוך הרשימה המקבילה אצל יוספוס. באופן כללי, יש שני כיוונים בהצעות הזיהוי האפשריים, הן אם מדובר באתר אחד או בשני אתרים- אוריינטציה צפונית סביב תל תמנה (תבנה הצפונית) בדרום-מערב השומרון ואוריינטציה דרומית באזור עמק האלה (ח' תבנה מזרחית לעמק האלה ליד גבעת הקרב) או מערבית לבית שמש (תבנה ליד המכללה הלאומית לשוטרים) או אפילו דרומית יותר (לפי דעתו של גרשון גליל, בסביבות חברון). לאחרונה, שתי העמדות קיבלו "חיזוק" באמצעות סקר ארכאולוגי באתרים שונים:
1. איתן קליין ובועז זיסו הציעו לזהות את תמנה של ביצורי בקחידס עם ח' חשם בשפלת יהודה, מערבית לבית ג'ימאל (ואת פרעתון/פרתון עם ח' פירעה ליד היישוב אדורה של היום) שם הם סקרו מצדית בראש הגבעה הגבוהה ובסמוך לה מאגר מים מלבני מהדגם המוכר במצודות חשמונאיות בנוסף למקוואות טהרה ומערכות מסתור.
2. דביר רביב ואחרים, בעקבות סקר דרום השומרון החדש וסקר מעמיק של השרידים בתל תמנה בדרום-מערב השומרון (תבנה הצפונית), טענו שהשרידים מהתקופה ההלניסטית מחזקים את הזיהוי המסורתי של רוב החוקרים של תמנה ברשימת ביצורי בקחידס באתר הזה.
בסופו של דבר, פרוייקט הביצורים המזורז של בקכידס לא שינה את התמונה וכמעט כל האתרים נפלו בידי החשמונאים זמן קצר יחסית אחרי כן, מי יותר ומי פחות, חלקם גם בלי קרב שכן הנסיבות הפוליטיות השתנו. אבל, מכאן ואילך, ביוזמת החשמונאים ואולי על רקע מיזם הביצורים המזורז של בקכידס, הנוף של ארץ יהודה השתנה מהקצה אל הקצה- היא הפכה לחבל ארץ הכולל ארמונות מבוצרים, מצודות נישאות ומוגנות היטב, מצדים בצמתים ועל הדרכים ועד בתי חווה מבוצרים- כך עד ימי המרידות ברומאים, הן המרד הגדול והן מרד בר כוכבא.