לפני כמעט חצי יובל שנים, במסגרת קמפוס "ארץ יהודה" באונ' בר אילן בהנחיית פרופ' זאב ספראי, הוקדש יום אחד לסיור מקיף בדרום הר חברון ומרחב נחל יתיר. במסגרת יום הסיור הגענו לאזור בפזורה הבדואית ליד חורה שם היה סכר קדום בנחל יתיר. על השלוחה ממזרח לנחל התחבא לו מכלול בנוי די עזוב ולא ממש שמור. למיטב זכרוני, הוא סיפר משהו על מצודה או אחוזה שנחרבה בימי מרד בר כוכבא ושיש מערכת מסתור מתחת למבנה וגם משהו על מטבעות, זרעים וגרעיני תבואה ואפילו משהו על עצמות בני אדם שהתגלו במקום. לדאבוני, צילומים מאותו ביקור אבדו ברבות השנים וזה פחות או יותר מה שאני זוכר מאותו מקום במסגרת אותו יום סיור, הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי במקום הזה.
לימים, התברר שהאתר נטול השם מכונה בספרות המחקר כ-"אתר נחל יתיר" או "ראסם יתיר" או נ.ג 451 (שכן יש עשרות אתרים באותו אזור שמכונים אף הם 'אתר נחל יתיר'....). האתר הזה התגלה בסקר ארכאולוגי ב-1982 בידי דוד אלון המנוח (2000-1926) ביחד עם עיד אל-טורי על רקע מטבעות בר כוכבא שהתגלגלו לשוק העתיקות בבאר שבע (נקרות צורים 7, תשמ"ג). האתר נחפר בידי דוד אלון ופיטר פביאן כשדיווח קצר התפרסם זמן קצר אחרי כן בחדשות ארכאולוגיות (פב, תשמ"ג). כמה שנים אחרי כן, דוד אלון, איש משמר הנגב שמזוהה עם תגלית תופעת מערכות המסתור המקיפות בשפלת יהודה מימי מרד בר כוכבא, מסר דו"ח קצת יותר מפורט, במיוחד בהקשר של מערכת המסתור בספר שיצא ב-1987 על מערכות המסתור בשפלת יהודה. גרעיני תבואה מפוחמים שהתגלו באחד החדרים הובילו למחקר מיוחד שערך מרדכי כסלו על מצבור השעורה (1986, גרסה עברית יצאה בספר הנ"ל) שתרם להכרת הזנים הקדומים וגם בהמשך לשאלות הקשורות למזון של המורדים ולתקופות השנה של גידולם. במשך שנים, זה פחות או יותר מה שהיה ידוע על תוצאות החפירה ההיא באתר הזה.
לאתר הזה היה "בן דוד" קצת יותר מוכר מספר קילומטרים צפונית-מערבית: חורבת צלית על גדות נחל אשתמוע ליד מיתר של היום. האתר ההוא נחפר אף הוא באותם שנים בידי דוד אלון והוא היה בעל מאפיינים דומים בתוכנית ובכרונולוגיה כולל מקוואות ומטמון מטבעות מימי המרד אם כי בסמוך לו נערכו חפירות נוספות ב-2011 (חדשות ארכאולוגיות 127, 2015) והוא קצת מוכר יותר מאשר האתר נטול השם המכונה 'אתר נחל יתיר' (מס' 87 במפת סקר נחל יתיר).
1. אתר נחל יתיר שוכן על שלוחה בגדה המזרחית של נחל יתיר. בסקר ובחפירה קצרה התגלה בראש השלוחה (מצפון-מזרח) מבנה מהתקופה הפרסית. על השלוחה התגלה מכלול של מספר חדרי אחסון ארוכים סביב חצר מרכזית ומגדל. מהחדרים היו מעברים למפלסים נמוכים יותר וכמה פירים אנכיים שהוליכו למערכת מסתור שהוליכה לעבר בור מים מחוץ למכלול המרכזי. במסגרת הסקר התגלו עוד כמה מבנים פזורים לאורך המדרון, כך שלא ברור אם מדובר במבנה שדה יחידאי או חלק מכפר כשבהמשך השלוחה כלפי דרום גם התגלו קברים שקשורים לאתר וכן מערות שהפכו לימים למערות מגורים. מה שבלט בחפירה הוא העדויות הברורות לחורבן ולשריפה עזה כמעט בכל האתר. בדו"ח הקצר תוארו ממצאים רבים שהתגלו: 31 מטבעות שכללו מטבעות ערים מהתקופה שבין המרידות וכן שלושה מטבעות מימי מרד בר כוכבא; כלי מלאכה כולל 'מסחטת אבן' (כלי אבן מטיפוס מיוחד שהחוקרים עד היום מתקשים להבין את ייעודו) וגרעינים מפוחמים וכן צוינו בקצרה גם שני חותמות אבן שלא ניתנות לפיענוח (להלן) ועוד אבן עם כמה חריטות. הממצא הכי קשה התגלה במהלך בדיקת מערכת המחילות התת-קרקעית הייתה של שלדים של זקנים, נשים וטף והסברה הייתה שהם נחנקו מהעשן של השריפה באתר אך אין בינתיים דו"ח רשמי לגבי העניין הזה. לפי אלון, האתר נבנה כמצודה אחרי חורבן בית שני אך בשלב השני בימי המרד גופו הוא עבר שינויים והתאמות לפני שנחרב באופן אלים בזמן המרד ושלשלב הזה יש לייחס את הממצאים בחדרים ובמחילות. כפי שנזכר למעלה, אתר קצת דומה התגלה ליד מיתר- חורבת צלית. גם שם היה מכלול בנוי של חצר מרכזית וסביבה חדרים ליד מגדל בולט ובסמוך כמה מבנים שקשורים לאותו מבנה מרכזי. בחורבת צלית גם התגלו מקוואות טהרה אך לא סימני שריפה או חורבן כמו האתר של נחל יתיר. אלון הציע שהאתר הזה הוא חלק מאותם "חמישים מצודות" שנחרבו על ידי הרומאים כאשר הם דיכאו את המרד כפי שתואר בקצרה בידי קסיוס דיו והוא גם מסמן את הקצה הדרומי או סמוך לו של המרד שהגיע עד אזור בקעת באר שבע-ערד באזור אידומיאה לשעבר.
2. מאז החפירה עברו יותר מארבעים שנה. למיטב ידיעתי, האתר עצמו כמעט ולא מוכר גם לסיירים ולמטיילים (הוא מופיע במפות השונות ולא נמצא במקום שאי אפשר להגיע אליו) או לפחות אני לא מצאתי לכך כמעט הד למרות שניתן לזהות בקלות את האתר מלמעלה במפות גוגל או באתר המיפוי הממשלתי. גם מבחינת הפרסום, כמדומני לא נכתב כמעט דבר מאז המאמרים הקצרים בספר על מערכות המסתור ב-1987 ובוודאי לא דו"ח סופי או משהו שקרוב לכך. אולם לאחרונה, כמה מן הממצאים מאותה חפירה שהוזכרו בקצרה בדיווחים הראשוניים, לדיון חדש. ב-2023 יצא מחקר שעסק במלאכת תחזוק כלי ברזל ביהודה בתקופה הרומית לאור ממצא כלי הברזל מחורבת צלית ואתר נחל יתיר במאה הראשונה וראשית המאה השנייה.
3. כאמור, בדו"ח הקצר הוזכרו כמה אבנים עם חותמות וכתובות שלא ניתנות לפיענוח. בגליון האחרון של כתב העת SCI של החברה הישראלית לקידום לימודי הקלאסיקה, דניאל ויינשטוב ופטר פביאן פרסמו את אותן "חותמות אבן" שהיו בלתי ניתנות לפענוח בדו"ח הראשוני. בעזרת אמצעים טכנולוגיים חדישים (בעיקר צילום) הם זיהו באותן אבנים שתי חותמות עם כתב ראי בכתב פליאו-עברי, חותמת שלישית שכנראה שימשה לתרגול, חותמת רביעית שכללה שרבוטים שאי אפשר לפענח וחפץ נוסף עם עיטורים גיאומטריים. רוב המאמר מוקדש לפיצוח הכתובות על החותמות מההיבטים הטכניים והפליאוגרפיים. בקצרה: על חותם גלילי אחד הם זיהו כתובת ראי בכתב פליאו-עברי "ש שלוש לגאולתם (!)", כלומר השנה השלישית למרד (גאלת ישראל); חותם מלבני מאבן גיר שאחרי בדיקה מאומצת, זוהו שני טורים שבאחד מהם ככל הנראה נכתב בכתב ראי בפליאו-עברית המילה "לעזל" שאותה הם פירשו כמילה בארמית שמתייחסת לפעולת טוויה ואילו בטור השני היה קשה יותר לזהות אם מדובר ב-"ס" או ב-"ע". וגם זה רחוק מודאות. החותם השלישי לדעתם שימש לתרגול של חותם של אותיות בכתב פליאו-עברי או בכתב היהודי (הארמי). השרבוטים בחותם הרביעי לא מתלכדים לכתובת שניתן לפענח ואילו האובייקט החמישי (שלא מכונה חותם) מעוטר בחריטות גיאומטריות. מאחר וההקשר הארכאולוגי של החדרים בהם התגלו אותם חותמות/אבנים היה קשור לימי המרד, והיות ויש כמה דוגמאות לשימוש בכתב פליאו-עברי במינהל הבר כוכבאי (מטבעת ושתי דוגמאות של משקולות אבן), הם למדו שמדובר על חותמות מימי המרד ושליושבי המצודה היו את האמצעים והסמכות להשתמש באותן חותמות.
מעתה, חידת האתר ויושביו בימי המרד מתעצמת אפילו יותר ולפיכך המפרסמים מציעים השערה שאני אסתפק רק בהצגה קצרה שלה מבלי להביע שום עמדה- לאור החותם השני שבו ייתכן וצוינה פעולת ליפוף וטוויית חוט ("לעזל") ואולי שם של ממונה או כמות בטור השני, ולנוכח העדויות להקפדה על שמירת מצוות אצל מורדי בר כוכבא, הם מעלים את האפשרות שבמקום זה או בסביבתו עסקו בטוויית....ציצית בשביל הגברים שהשתתפו במרד. כפי שכתבתי, אני רק מציג את ההשערה שלהם שאני לא בטוח שלא היה עדיף להשאיר זאת כ-"תורה שבעל פה" לכל היותר. כך או כך, המפרסמים מגיעים למסקנה לאור הטיפוס המיוחד של החותמות הלא מוכרים כי האתר בנחל יתיר היה מרכז אדמיניסטרטיבי רשמי של המרד שבו היו בעלי תפקידים וסמכויות שברשותם היו אותם חותמות שאולי היו יוזמה מקומית על רקע חשיבות המקום מבחינה כלכלית או בטחונית.
4. בזמנו, דוד אלון השתמש במונח "מצודה" כדי לתאר את האתר הזה וקשר אותו כאמור לעיל עם "המצודות" שהזכיר קסיוס דיו בקטע הקצר בו הוא מתייחס לדיכוי מרד בר כוכבא. בקשר לאתר בחורבת צלית הוא ציין כי מדובר במכלול המורכב מ-"מצודה" ו-"חצר מבוצרת" הצמודה אליה. הוא גם שייך את האתרים הללו ואחרים שהתגלו בסקר באזור הזה כחלק מ-"מערך מצודות" בגבול הדרומי של יהודה בכלל ובתקופת מרד בר כוכבא בפרט במרחב ערד-ערוער ובקעת באר-שבע. מאז התחדשו כמה דברים שניתן ליישם אותם גם לגבי האתר הזה:
* שורה של מבנים או מכלולים מוגנים במתכונת דומה כזו או אחרת נחשפו ונחקרו בעיקר בדרום יהודה (תחום אדומיאה לשעבר) והחוקרים כינו אותם במגוון שמות אך לאו דווקא "מצודות" ולא כחלק מ-"מערך מצודות מתוכנן"- בתי חווה או בתי אחוזה מבוצרים או מוגנים וכדומה כדגם יישוב רווח עד ימי מרד בר כוכבא. הן בצלית והן באתר נחל יתיר התגלו כמה מבנים בנוסף למכלול המרכזי הבולט ולכן לא תמיד ברור אם המכלול המדובר היה מצודה 'צבאית', בית חווה/אחוזה מבוצר/מוגן או חלק מכפר (או: כפריר) ומה היה ייעודו: מנהלי, ביטחוני או כלכלי ואפשר שזה גם השתנה לאור הנסיבות.
* אם אלון סימן את האתר הזה כנקודה הדרומית ביותר של תחום המרד נכון לשנות השמונים, אז במפות חדשות יותר של תחום השתרעות המרד לאור הממצא הארכאולוגי (למשל במאמר שיצא ב-1996 של חנן אשל ודוד עמית המנוחים על מרד בר כוכבא בדרום הר חברון וקצהו הדרומי, בספר של אשל וזיסו על העדות הארכאולוגית של מרד בר כוכבא או במאמר חדש יותר שיצא ב-2021 של דביר רביב וחיים בו דוד על האמינות של התיאור של קסיוס דיו על היקף הפגיעה בארץ יהודה), סומנו עוד שלוש נקודות מדרום לאתר בנחל יתיר, כולם על "תלים מקראיים" (תל מלחתא, תל ערוער ותל עירא). האופי המבוצר של האתרים הדרומיים הללו נובע כנראה בין השאר מכך שהם ישבו בסמוך לדרכים שירדו מהר חברון לצפון הנגב ובקעת באר שבע (צלית ונחל יתיר) או להר הנגב והערבה (תל מלחתא, ערוער ותל עירא).
*באתר שבנחל יתיר זוהו סימני שריפה עזה וחורבן בחדרים השונים אולם בצלית או באתר רקפות בכניסה הצפונית לבאר שבע, העדויות הן על נטישה ולא חורבן. בכלל, נראה שחלק ניכר מהאתרים בארץ יהודה שהיו מיושבים עד פרוץ המרד, לאו דווקא נחרבו באופן אלים אלא ננטשו בשלב כזה או אחר כנראה לקראת סוף המרד ותושביהם נמלטו למקומות אחרים, אך באתר בנחל יתיר, נראה שהאתר היה מיושב עד דיכויו הסופי של המרד כפי שעולה מהעדות הקשה של עצמות המתים שנחשפו באתר.
5. סוף דבר: גם אם ההשערה לגבי ייעוד החותמות ותפקיד האתר המכונה 'אתר נחל יתיר' נראית כיצירתית למדיי, העדויות הארכאולוגיות הנסיבתיות מהאתר מלמדות על כך שבתקופת המרד ועד שלביו האחרונים הייתה לו חשיבות אזורית משמעותית, אם מבחינה ביטחונית ואם מבחינה כלכלית או מנהלית ושייתכן שלקראת הסוף, הגיעו אליו פליטים אזרחים ממקומות אחרים (צלית?) אך הסיום היה טרגי ונורא כמו במקומות אחרים בארץ יהודה שלא הספיקו להימלט מידי הצבא הרומי.
לינקים לקריאה למעוניינים:
המאמר של דניאל ויינשטוב ופטר פביאן ב-Scripta Classica Israelica (SCI) (vol. 43, 2024): https://scriptaclassica.org/index.php/sci/article/view/10121
האתר בסקר מפת נחל יתיר (הסקר הארכאולוגי של ישראל, מפת נחל יתיר 139, אתר מס' 87): https://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/48/site/7182
הדו"ח בחדשות ארכיאולוגיות פב (תשמ"ג, עמ' 66-64): https://www.jstor.org/stable/23477573
סקירה קצרה על המטבעות באתר נחל יתיר בנקרות צורים (תשמ"ג) מאת יובל גורן ופטר פביאן (נקרות צורים הסרוק בתוך אתר מלח"ם): https://app.box.com/s/8uyk80mgzmens4ss6uzhpq8lwzed7o9l
על מצבור השעורה באתר נחל יתיר, כאן לינק למחקר באנגלית של מרדכי כסלו (1986, הגרסה העברית יצאה בספר על מערכות המסתור ב-1987): https://www.researchgate.net/.../292043339_A_barley_store...
תקציר וראשי פרקים של המאמר על תעשיית מלאכת הברזל לאור הממצא באתר נחל יתיר ובצלית (2023) מאת ירדן פגלסון, יובל גורן ופטר פביאן: https://www.sciencedirect.com/.../abs/pii/S2352409X23002651
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה