יום שני, 2 בספטמבר 2024

הים והממל: בין הכינויים הפופולריים ובין המינוחים העתיקים

 


פורסם ב-2/9/2024

לפני כמה ימים ציינתי שהפרק הרביעי במסכת בבא בתרא שנלמד השבוע במסגרת הדף היומי הוא אוצר בלום מבחינת חוקרי הריאליה התלמודית. רציתי לכתוב על דוגמא אחת או שתיים לפני כמה ימים אך בתוקף הנסיבות האיומות, דחיתי את זה להיום. כאמור, כמעט בכל משנה ובמקבילות בפרק הזה יש היבטים ריאליים וארכאולוגיים מוכרים אך בחרתי באחת הדוגמאות הפופולריות לכינוי למתקן עתיק שמקורו במשנה בפרק שלנו- הים והממל של בית הבד.
1. מאות רבות של בתי בד להפקת שמן התגלו בארץ ישראל ובסביבתה המעידים על הפופולריות של ייצור השמן מהעת העתיקה ועד ימינו. בחפירות רבות, מתגלים פריטים שונים שניתן לזהות אותם די בקלות של המתקן הזה (בתמונה הראשונה, תמונה שצילמתי לפני כמה שנים של בית הבד בחורבת ואדי חמאם ליד הסמטה המובילה לבית הכנסת הקדום) ושורה של בתי בד משוחזרים לפרטיהם קיימים במקומות שונים בארץ, אם כמיצגים עצמאיים ואם כחלק מפארקים ארכאולוגיים באתרים שונים. הידע סביב בתי הבד הקדומים ודרך הפעלתם הצטברה וממשיכה עד היום להעסיק חוקרים וגם כאלו שמבקשים להפיק את שמן הזית המשובח. תהליך ייצור השמן מזיתים בבית הבד כלל שני מרכיבים עיקריים: ריסוק הזיתים בשלב הראשון וכבישתם/סחיטתם בשלב השני כשבהמשך יש כמובן גם את הצורך להפריד את השמן מהמים בשלב המתקדם ביותר. בהתאם לכך, בכל בית בד עתיק וקצת פחות, המרכיבים הבולטים ביותר שניכרים בשטח היו המתקנים השייכים לשני השלבים הללו. השלב הראשון מכונה לעיתים שלב הפריכה או טחינה ובדרך כלל הוא מכונה הריסוק הכולל את אגן הריסוק הגדול ואת אבן הריסוק או המרסק עצמו. השלב השני, כאשר את רסק הזיתים הכניסו ב-"עקלים" (סלי נצרים), הם עברו למתקני הסחיטה או הכבישה להוצאת השמן. מתקני הכבישה/סחיטה העתיקים היו מגוונים אך באופן כללי בעת העתיקה היו שלוש צורות מכבש עיקריות: מכבש הקורה והמשקולות, מכבש הקורה והבורג ומכבש הבורג הישיר. החוקרים עד היום הצביעו על השיטות השונות וזכור לטוב מחקריו המפורטים של רפי פרנקל שמנה את השיטות השונות ואת ההתפתחות הכרונולגית שלהם. תחת הלחץ של הקורות והמשקולות (או הבורג בהמשך התקופה הרומית והביזאנטית), השמן ניגר מהעקלים של הזיתים המרוסקים לבור איגום (מרכזי או צידי) ולאחר מכן נעשתה ההפרדה בין המים והשמן שצף מעליהם. התיאור המאד כללי הזה מוכר היטב לאור מקורות ספרותיים עתיקים- הן בספרות חז"ל והן בספרות היוונית והרומית (קאטו הזקן וקולומלה פירטו אף הם את מרכיבי בית הבד וייצור השמן), הממצא הארכאולוגי העשיר וגם אופן הפעילות של בית הבד המסורתי עד לפני דורות ספורים ובאמצעות שילוב כלל המקורות והממצא הארכאולוגי והאנתרופולוגי, ניתן היה להציג את אופן ההפעלה המפורט של בתי הבד בעונת הבדים של הסתיו וראשית החורף.
2. הכינויים של חלק מאותם מתקנים ופריטים של בתי הבד הקדומים- מתקני הריסוק והכבישה בלשון המודרנית- שנקוטים עד היום בפי כל וגם בהדרכות באתרים ובמתקנים המשוחזרים מבוססים על כינויים שמקורם בספרות התנאית וחלקם העיקרי נלמד בימים האחרונים במשנה בפרק הרביעי של מסכת בבא בתרא. חלקם "תפסו" עד היום, כולל הכינוי הכללי של המכלול כ-'בית הבד' (על שם הקורה של מתקן הכבישה) אך גם כינויים אחרים משמשים את המדריכים ואת ההסברים לדרך התפעול של בית הבד הקדום. הפופולריים שבין הכינויים הוא הכינוי הרווח למתקן הריסוק שכולם מכירים בתור "הים והממל"- הים ככינוי לאגן הריסוק הגדול והממל ככינוי למרסק הניצב לו שאותו סובבו באמצעות יצול עץ וטחנו את ריסקו את הזיתים שהובאו מהמסיק (עוד לפני כן הם עברו כתישה ראשונית ובמקרים רבים אוחסנו ב-מעטן' או אפילו הועלו לגג לפני הריסוק). דא עקא, מזה שנים רבות, הפירוש המדויק של אותם מונחים המופיעים במשנה אינו ברור וגם אצל החוקרים המובהקים של בתי הבד, יש כאלו שאוחזים עד היום בכינוי הזה ואילו אחרים טוענים שהכינוי הפופולרי אינו משקף את המונח המקורי.
3. לפי המשנה (בבא בתרא ד ה), כאשר אם מוכר בית בד בלי לפרט, המכירה כוללת רק את המרכיבים הקבועים המחוברים לקרקע ולא את המרכיבים הניידים. המשנה מפרטת מהם אותם מרכיבים קבועים:
"הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַיָּם, וְאֶת הַמָמֵל (בכת"י: ממלל) וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַכִּידוֹן (בדפוס: עכירין), וְלֹא אֶת הַגַּלְגַּל, וְלֹא אֶת הַקּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ", הֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִין. רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַקּוֹרָה".
הים, הממל והבתולות הם המרכיבים הקבועים שנכללים במכירת בית הבד כל עוד לא מפרטים ואילו המרכיבים שאינם קבועים ולא נכללים במכירה הם: כידון או עכירים, גלגל והקורה שלגביה רבי אליעזר סבור שהמוכר את בית הבד מוכר בוודאי את הקורה שכן "הבד" היא הקורה עצמה. פרשנות המונחים עצמה נזקקה לביאור כבר בתלמוד הבבלי על אתר (סז ע"ב) שכנראה מתייחסת לריאליה בימי האמוראים ובעיקר בבבל: 'יָם'- טְלָפְחָא 'מֶמֶל'- אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מַפְרַכְתָּא 'בְּתוּלוֹת' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּלוֹנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהֶן אֶת הַקּוֹרָה 'עֲבִירִים'- כִּבְשֵׁי 'גַּלְגַּל'- חוּמַרְתָּא 'קוֹרָה'- קוֹרָה. אלא שהביאור הזה רק 'סיבך' את הפירוש שכן מעתה, הפרשנים נזקקו להסביר את המינוחים הנוספים שמובאים בתלמוד הבבלי ובאמצעותם את המינוחים התנאיים. כאן כבר ניתן למצוא כמה וכמה הסברים חלוקים- הרשב"ם על אתר הציג כמה מהם והוא מתלבט מה יותר נכון; הרמב"ם בביאור המשנה הציג את ההסבר שלו שבדיעבד השפיע על הכינוי המוכר עד היום של הים והממל ("ים" האבן שטוחנין בתוכו הזיתים ו-"ממל" הוא האבן שטוחנין בו הזיתים למעלה) אלא שפרשנים קדומים אחרים (למשל, בעל הערוך על בסיס פירוש של הגאונים) הציעו הסברים אחרים שמהם לא ברור אם ים וממל הם כינוי למתקן הפריכה/ריסוק או למתקן הכבישה/סחיטה.
4. עיקר הבעיה נגעה ל-"ממל" שכן הוא נזכר גם במקורות תנאיים אחרים באופן עצמאי. למשל במשנת מעשרות א ו לגבי מועד החיוב של השמן במעשרות נאמר: השמן-משירד לעוקה. אף על פי פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים" או בתוספתא תרומות ג יג: "מאימתי תורמין את הזתים? משיטענו. ור' שמעון או'. משייטחנו. ר' יוסה בי ר' יהודה או'. מביא זתים בקופה ונותן לתוך הממל ומהלך בהן שתי וערב. אמרו לו. אינו דומה ענבים לזתים. ענבים ריכות ונותקות את יינן. זתים קשין ואין נותקין את שמנן". על פניו, במקורות הללו, הממל נקשר דווקא לסחיטת/כיבוש הזיתים ביחד עם המרכיבים האחרים (עוקה, עקל ופצים/פסים) ולא לשלב הריסוק/פריכה וגם אם ניתן לומר בדוחק שמדובר כבר על השלב הזה, הרי שנזכר דווקא ה-"ממל" (הכינוי הרווח לאבן האנכית המרסקת) ולא ל-"ים" (אגן הריסוק) שאליו מביאים את הזיתים שהיו בסל (קופה). אם רוצים, ניתן עדיין להסביר את המקורות הללו עם הכינוי הרווח (וכבר פרשנים מסורתיים עשו זאת) אבל זה קצת דחוק.
זאת ועוד, בתוספתא המקבילה למשנתנו (ג ב) לא נזכרו בכלל (!) הים והממל אלא פריטים אחרים או כינויים אחרים:
"המוכר את בית הבד מכר את היצרין ואת היקבים את המפרכות ואת הרחיים התחתונה, אבל לא מכר את הסקין ולא את המרצופין ולא את הריחים העליונה. ואם אמר לו הוא ומה שבתוכו אני מוכ' לך הרי כולן מכורין". הגרסאות כאן ובברייתא המקבילה בתלמודים קצת מסובכות ועוד יותר למה בדיוק הכוונה אולם ישנה הבחנה מעניינת בין "ריחיים התחתונה" שנכללת במכירה ובין "הריחיים העליונה" שאינה נכללת במכירה וכאן על פניו ברור יותר שמדובר בחלק ממתקן טחינה של הזיתים (לפי התוספתא תרומות הנ"ל, השלב הזה כונה 'משייטחנו') שהוא מה שאנחנו מכנים פריכה או ריסוק.
5. הכינויים השונים בתכלית בין המשנה ובין התוספתא, הביאור הקצר למונחים בתלמוד הבבלי והמקורות הסותרים במקצת לגבי תפקיד הממל בתוך בית הבד (ריסוק או כבישה), הם נקודות העוגן שבגינם עד היום, החוקרים שעסקו בביאור ובהלימת המקורות הללו לריאליה כפי שעולה מן הממצא הארכאולוגי, הכינויים בספרות הרומית של מתקני בתי הבד באימפריה הרומית ואופן התפעול עד העת החדשה. כל ראשי הדברים של הארכאולוגיה התלמודית עסקו בכך בהרחבה: משומאל קרויס בכרך השני של 'קדמוניות התלמוד' (בגרסה הגרמנית והעברית); גוסטב דלמן במחקרו היסודי על השוואה בין הטקסטים הקדומים והכפר הערבי המסורתי; יהושע ברנד שהקדיש לסוגיה הזו ולשאר הכינויים מחקר מפורט שבו הוא גם ביקש להכריע בין החוקרים השונים. במחקר הארכאולוגי העשיר כדאי לציין כמה שחזורים לאור הממצא הארכאולוגי שהציע זאב ייבין המנוח לאור חפירת בתי בד בטירת יהודה ובכורזין שבעקבותיהם הוא גם ביקש להתאים אותם למקורות התלמודיים. החוקר הבולט ביותר של תעשיית השמן והיין הקדום הוא רפאל (רפי) פרנקל שגם הוציא בעקבות כך חוברת קצרה ושימושית על בית הבד הקדום (מוזיאון הארץ, תשמ"ו) שבנספח הוא הקדיש לביאור המקורות לאור הממצא הארכאולוגי. בהמשך גם יצאה מונוגרפיה באנגלית וכן מחקר מחודש לאור בית בד שנחפר באלוני אבא ושם הוא חידד כמה מהצעותיו הוותיקות וגם התייחס בקצרה לכינויים נכונים ושגויים של המתקנים. בין לבין, שורה ארוכה של מחקרים אזוריים וספציפיים על בתי בד מהעת העתיקה באזורים שונים בארץ הוסיפו מידע אם כי בדרך כלל אין התייחסות מפורשת לכינויים העתיקים. לאחרונה, בספר בעברית של עוזי ליבנר על ואדי חמאם, הוקדש דיון קצר (עמ' 116-115) ל-"ריאליה תלמודית: בית הבד" ואף הוצע זיהויים למתקן ה-"מעטן" או ל-"תרוודות" שהיה להם תפקיד בתפעול בית הבד שהתגלה בסמוך למבנה בית הכנסת.
6. בקרב החוקרים הנ"ל (ואלו שקדמו להם) היה ויכוח בדיוק על הכינויים הללו. ברנד וסיעה אחרת של חוקרים (כמו ייבין למשל) סבורים עדיין שהים והממל המוזכרים במשנתנו הם שני המרכיבים של מתקן הריסוק/פריכה כפי שמכונים עד ימינו- אגן הריסוק/פריכה (ים) ואבן הריסוק/מרסק (ממל) ואילו הריחיים המוזכרים בתוספתא הם כינוי למתקן ריסוק אחר שדמה יותר לריחיים של תבואה. לעומתם, פרנקל, בעקבות קרויס וחוקרים אחרים טען ש"הים והממל" אינם מתקני הריסוק- שאותם הוא מזהה עם "הריחיים התחתונה" או "העליונה" בתוספתא- אלא כינוי למצע הכבישה המרכזי (ממל) ולבור האיגום הצידי (ים) שאליו זב הזמן מהעקלים תחת משקל הקורה (ספראי במשנת ארץ ישראל נותר ב-"צריך עיון" לגבי הממל). באיורים המשלימים ללימוד הדף היומי ניתן לראות ורסיות שונות, חלקם מהלכים לאור הכינויים הפופולריים (בעקבות הרמב"ם) ובאחרים יש הבחנה בין הים (שקשור לתהליך הסחיטה/כבישה) ובין הממל ( המפרכתא בבבלי כלומר לתהליך הריסוק), בהשפעת הביאור של הבבלי והפירושים מימי הגאונים לממל החידתי. אם הקריטריון במשנה הוא המתקן המחובר לקרקע או כזה שלא נייד, אז בדרך כלל לפי הממצא הארכאולוגי ניתן להציע במנותק מההסברים בתלמודים ואצל הפרשנים השונים שאגן הריסוק הגדול הוא "הים", מצע הכבישה המרכזי (שעל גביו הונחו העקלים וממנו ניגר השמן לבור האיגום) הוא "הממל" ושני עמודי האבן המסיביים משני צדדי מצע הכבישה הם "הבתולות" ואילו כל שאר המרכיבים היו ניידים (או יותר נכון- לא קבועים בקרקע. לנייד אותם היה אתגר בפני עצמו...) ולפיכך לא נכללו במכירה של 'בית הבד' אלא אם כן נאמר במפורש שהוא כולל גם את המרכיבים האחרים של בית הבד אבל אני לא בר סמכא בנושא הזה.
7. עדיין, הן במשנה ובוודאי בתוספתא מצויים כינויים שונים אחרים שעל חלקם יש הסכמה רחבה לגבי זיהוים ואילו לגבי האחרים קצת פחות. ייתכן כפי שהציעו כמה חוקרים שהכינויים השונים במשנה ובתוספתא משקפים טכנולוגיות כבישה ו/או ריסוק שונות שהיו באזורים שונים (יהודה לעומת גליל או גליל מזרחי לעומת גליל מערבי וכדומה) ובתקופות שונות. מעבר לכך, זאת דוגמא אולי קולעת לתופעה שחוזרת על עצמה גם במקרים לא מעטים אחרים- יש הרבה יותר כינויים או שמות לכלים או מתקנים בספרות התלמודית מאשר לכינויים המודרניים של אותם מתקנים, כלים או חפצים שמתגלים בממצא הארכאולוגי כיום (זה נכון גם להיום, תפתחו כל קטלוג מוצרים ותראו כמה שמות קיימים למוצר זהה....). כמו תמיד, מי שלא חי באותה התקופה ולא מכיר את הז'רגון והכינויים המקומיים, יסתבך בזיהוי השמות המתחלפים הרבים עם סדרת המתקנים היחסית מוכרים גם אם היו מנגנונים שונים של מכבשים.
בקיצור- אלו שימשיכו לכנות את הים והממל עם מתקני הריסוק המוכרים של בתי הבד "רשאים" להמשיך לעשות זאת גם אם ספק אם כך כינו אותם קדמונינו או שהכינויים הנ"ל התייחסו למרכיבים אחרים בבית הבד שכן מלכתחילה עולם השמות והכינויים שלהם היה עשיר ומגוון יותר מאשר אנחנו מסוגלים לשחזר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה