לפני כמה ימים הפניתי לדיווח על תכנון פארק ארכאולוגי באזור חורבת אשון במערב מודיעין של היום. בחורבת אשון (סמוכה לגבעת ברפיליא) התגלתה חווה חקלאית מבוצרת/מוגנת יהודית שכללה בית חווה ואזור תעשייה מהתקופה ההלניסטית ועד מרד בר כוכבא שבהמשך, בתקופה הרומית המאוחרת הפכה לאחוזה חקלאית לא-יהודית. בקובץ האחרון של "במעבה ההר" (קובץ תשיעי תשע"ט) דנים אברהם ש' טנדלר, שולמית טרם וורד אשד, בתופעה קצת חריגה שהתגלתה במהלך החפירות. במהלך החפירה הארכאולוגית, תועדו ונחפרו שבעה קברים השייכים לבית החווה או אולי לכפר הקדום שישב על גבעת ברפיליא (הגבעה שבה ישב הכפר הערבי עד 1948 כמעט לא נחפרה). שלושה ממערות הקבורה היו מערות קטנות נטולות כוכים ואילו ארבעת האחרים כללו כוכי קבורה, ביניהן גם שתי מערות חתומות שאפשרו לחופרים לבחון את מנהגי הקבורה באתר בצורה די יסודית. הממצא שהתגלה במערה (בנוסף לעצמות הנקברים), תוארך על ידם לתקופה ההלניסטית המאוחרת או הרומית הקדומה ובחלקם הממצא מתוארך בצורה די ודאית למאה הראשונה לספירה. אלא שבאף אחת ממערות הקבורה לא התגלו גלוסקמאות או שברי גלוסקמאות כלשהן ולמעשה הם גם מתקשים לזהות סימנים לקבורה משנית מסודרת ברוב מערות הקבורה למעט פינוי פונקציונאלי של העצמות לטובת קבורה ראשונית נוספת, גם כאלו שמתוארכות בבירור לשלהי ימי הבית השני, במאה הראשונה לספירה.
המאמר על מערות הקבורה בחורבת אשון, מתוך הקובץ התשיעי של "במעבה ההר" (אריאל- נווה צוף תשע"ט, עמ' 4015 בחלק האנגלי): https://www.ariel.ac.il/.../HIGHLANDS-DEPTH-Tendler-Terem...
פרסום דו"ח ארכאולוגי ראשוני של חורבת אשון, מתוך חדשות ארכאולוגיות 129 (2017): http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx...
מדוע זה חריג? מן המידע הארכאולוגי הרחב שהצטבר בדורות האחרונים בנוגע למנהגי הקבורה בשלהי ימי בית שני בירושלים וביהודה (אני מדגיש: ירושלים ויהודה- באזורים אחרים היו מאפיינים ייחודיים שונים), עלתה תמונה יחסית די בהירה על אופן הקבורה הטיפוסי והרווח באזור הזה: מערות קבורה שבהם סביב בור עמידה היו כוכים חצובים לאורך הקירות הפנימיים לצורך קבורה ראשונה שאותם היה ניתן לסגור בלוחות סגירה. אחרי תקופה מסוימת, העצמות בכוכים פונו או לוקטו לשם קבורה משנית ("קבורה שנייה") בכוך משותף, בור או חלל ייעודי אחר במערה. לקראת סוף המאה הראשונה לפני הספירה או תחילת המאה הראשונה לספירה, נוספה שיטה "חדשה" של קבורה המשנית של העצמות בתוך ארון אבן קטן המכונה "גלוסקמה" שהפכה לסממן הבולט והמוכר ביותר במערות הקבורה היהודיות בשלהי ימי בית שני בעיקר בירושלים וביהודה. למעשה, אין כמעט (או בכלל) מערות קבורה משלהי ימי בית שני באזור ירושלים שאין בהן עדות של גלוסקמות או שברי גלוסקמאות. עמוס קלונר ובועז זיסו, בספר שלהם על עיר הקברים של ירושלים בשלהי ימי בית שני (ירושלים תשס"ג), קבעו שעשרות המערות הבודדות החתומות בירושלים וסביבתה שבהם לא התגלו גלוסקמאות, הם מערות קבורה שפעלו לכל המאוחר עד סוף המאה הראשונה לפני הספירה לפני שנוהג הגלוסקמאות הופיע בשלהי התקופה ההרודיאנית או קצת אחריה (עמ' 54, 56). ואכן, באותו קובץ הנ"ל, מופיע מאמר של קליין, גולדנברג, גנור וחדד מהיחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות, שבעקבות פריצה של כמה מערות קבורה בידי שודדי עתיקות בירושלים, נבדקו ותועדו ארבע מערות קבורה סביב ירושלים באזורים שבהם נחשפו בעבר לא מעט מערות קבורה משלהי ימי בית שני: (1) "מערת נחל קדרון" (2) מערכת מערות בחקל דמא; (3) "מערת נחל אצל", (4) ביער השלום התגלתה מערה שבעקבות גילוי שברי מכסה גלוסקמה ועליו כתובת "יהונ...למיה" שהושלם "יהונתן בר שלמיה", מכונה "מערת יהונתן בר שלמיה". למערות הקבורה הללו יש את אותם מאפיינים אדריכליים זהים ומשותפים עם מאות מערות הקבורה בנקרופוליס של ירושלים ויהודה בשלהי ימי בית שני: בורות עמידה וסביבם כוכים חצובים וגלוסקמאות או שברים שלהם שנועדו לקבורה משנית.
המאמר על מערות הקבורה שנפרצו בידי שודדי עתיקות בירושלים, מתוך הקובץ הנ"ל של "במעבה ההר" (עמ' 102-85): https://www.ariel.ac.il/.../%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7...
ואם נחזור למערות הקבורה בחורבת אשון- כאמור, לא נתגלו בהם גלוסקמאות או אפילו עדויות לקבורה משנית מתוכננת. מערות כאלו מוכרים גם בירושלים וביהודה אבל כפי שציינו קלונר וזיסו, הן בדרך כלל משקפות את השלב שלפני הופעת הגלוסקמאות בתחילת המאה הראשונה לספירה. אלא שכאן, למרות שהשלב העיקרי של בית החווה הוא מהתקופה החשמונאית, החופרים מצאו קרמיקה וממצאים בתוך המערות שמתארכות אותם למאה הראשונה לספירה, כלומר לתקופה שבה כבר הופיעו גלוסקמאות לא רק בירושלים אלא בכל אזור יהודה כולל באזורים ובאתרים הסמוכים לחורבת אשון. אז מדוע במערות הקבורה בחורבת אשון לא נתגלו גלוסקמאות ו/או סימנים ברורים לקבורה משנית מסודרת? הם מציעים שני כיוונים: כיוון אחד הוא פונקציונאלי- בירושלים שטחי הקבורה סביב העיר לא היו בלתי מוגבלים ולכן הצורך במערות קבורה "רב-פעמיות" היה חיוני וממילא נוצר הצורך בקבורה משנית. לעומת זאת, באזור גבעות מודיעין, היו יותר שטחים פנויים ובנוסף גם המסלע של הגיר הפריך גרם לכך שבמקום מערת קבורה אחת גדולה רב-פעמית, נחצבו מספר גדול של מערות קבורה קטנות "חד-פעמיות" וממילא לא היה צורך, לא בקבורה משנית (למעט פינוי מקומי של העצמות) ולא בגלוסקמאות. אפשרות אחרת היא טענה רחבה ועקרונית יותר- לטענת המפרסמים, גם אם בסביבות המאה הראשונה לספירה התגבש אופן קבורה נפוץ וטיפוסי של קבורה במערות כוכים וקבורה משנית בגלוסקמאות, לא הייתה "הלכה מחייבת" באופן הקבורה הנדרש שכולם היו חייבים לציית לה ושבפועל, התמונה הייתה מגוונת יותר ולא אחידה בצורה נוקשה: היו מערות קבורה עם כוכים והיו גם בלעדיהם, היו מערות עם קבורה משנית כולל גלוסקמאות והיו כאלו שלא. לדידם, לפרשנות זו יש גם השלכה על הפרשנות התרבותית-דתית באשר למשמעות הרעיונית המיוחסת לפרקטיקות הקבורה הייחודיות בסוף ימי בית שני- כשם שנוהגי הקבורה היו מגוונים יותר ממה שנראה, כך גם התפיסות מאחוריהם לא היו בהכרח אחידות והומוגניות:
"The above review demonstrates how although there seem to have been typical forms of burial during the Second Temple period, these were not rigid practices or religious customs, but rather a variety of burial practices existing side by side. Many
scholars have inferred ideologies and beliefs in regard to death and life after death from burial customs, but it seems that caution is needed and generalizations should be avoided. A variety of burial customs implies a variety of beliefs and ideologies"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה