באופן טבעי, הסיפור הבולט בדף שלנו הוא המעשה המפורסם על קידוש החודש/השנה ביבנה בימי רבן גמליאל, אולם בהמשך הדף מובאת עדות קצרה על טקס קידוש החודש במקום אחר מאוחר יותר- "א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים". רש"י קצת התקשה מדוע לא נערך הטקס במקומו של רבי או רבי חייא אלא באותו מקום "עין טב" (בכמה כתבי יד: עינטב/ענטב) אולם הראשונים האחרים כמו הריטב"א, הרן ובתוספות כאן ציינו שזה היה המקום הקבוע לטקס קידוש החודש: "שם היו קבועים לקדש את החדש כדאי' בפסיקתא בפסוק תקעו בחדש שופר למה בית דין מקדשין החדש בעין טב לפי שהוא בית הועד אמר הקב''ה בית מועד של כל העולם שנאמר (ישעיה ב) כי מציון תצא תורה ואמרי' בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך תוקעים בעין טב משמע שהיה שם בית דין קבוע דומיא דיבנה".
התוספות סבר שבימי רבי או מאוחר יותר היה שם בית דין קבוע של ממש, בית הועד , דומה במעמדו, לפחות עקרונית, לזה של יבנה ולפיכך הוא המקום הראוי לתקוע (כנראה הכוונה לתקיעה בראש חודש אם כי אפשר שלדעת התוספות מדובר היה בתקיעה בשבת בראש השנה) ולקיים בו את טקס קידוש החודש. דא עקא, כל הידיעות שיש בידינו לגבי אותו מקום בספרות חז"ל עוסקות רק בטקס קידוש החודש לבדו שנערך באותו מקום ובית הדין היה למעשה אד-הוק לצורך הטקס עצמו, כלומר שהמקום גרם לבית הדין ולא להיפך.
בעוד במקורות התנאיים, אנחנו שומעים על ירושלים (חצר בית יעזק למשל), יבנה וגם אושא ("וכשקדשו את השנה באושא" או הסיפור על רבי נהוראי שהעיד על עד באושא), הרי שבמקורות האמוראיים, בעיקר בארץ ישראל, לא מסופר על ציפורי או טבריה אלא על מקומות ביהודה כמו עין טב/עיינטב (כך בדרך כלל בירושלמי) או בעלת/בעלה. שמואל ספראי במאמר שיצא ב-1965 (תרביץ לה תשכ"ו) עסק בכל פרשת המקומות לעיבור השנה וקידוש החודשים בארץ יהודה אחרי החורבן ובמיוחד אחרי המעבר מיהודה לגליל והציע שחזור מרתק שעדיין בעיקרו מקובל עד היום. עיקר המאמר שלו עסק במעשה המפורסם בירושלמי סנהדרין א ב יח ע"ג על האסון שאירע לעשרים וארבע "קריות"/"קרונות" של בית רבי שבגינו הוחלט לעקור את הטקסים הללו מיהודה לגליל אך להותיר בסופו של דבר את קידוש החודש ביהודה-
"ר לעזר בשם ר חנינה מעשה בעשרים וארבע קריות של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד ונכנסו בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל. בעיון מיעקר אף אהן סימנא אמר לון רבי סימון אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת הדא בעלת זימנין מיהודה וזימנין מדן אלתקא וגבתון ובעלת הרי הן מיהודה בעלה ועיים ועצם הרי מדן והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלה מימר בתים מיהודה ושדות מדן רבי ירמיה בעא קומי ר זעירא ולוד לאו מיהודה היא א"ל אין ומפני מה אין מעברין בה א"ל שהן גסי רוח ומעוטי תורה הפיך אפוי וחמא רבי אחא ורבי יודה בן פזי אמר ליה איטה עבדתני מבזה רבנן".
ספראי במאמר הנ"ל עסק בהרחבה בכל הפסקאות כאן והציע את הרקע ההיסטורי (בעקבות גדליהו אלון) של המאבק בין ספטימיוס סוורוס ובין פסקיניוס ניגר בשנות התשעים של המאה השנייה, עיי"ש. מה שמעניין הוא שבאותו קטע כלל לא נזכרה עין טב אלא לוד כמקום המקורי שאליו באו לעבר את השנה (שכן כאשר זה אפשרי, אין מעברין אלא ביהודה) וכנראה גם לקדש את החודשים. לאחר שהוחלט להעביר את עיבור השנה לגליל, רבי סימון מבקש להשאיר "זכר" לארץ יהודה באמצעות השארת קידוש החודש הקרוי "סימנא" כאן כמו במקומות אחרים כשבסוף, יש דיון קצר למה לא בלוד המסתיים באירוע מביך ובכל מקרה, נראה שאין תשובה ברורה לשאלה הפשוטה הזו. כך או כך, ספראי הראה כי בירושלמי במקומות אחרים מקומו של הטקס כולל קבלת העדים והתקיעה בשופר בעיינטב/עין טב מופיע בהקשר של אמוראי הדור הראשון כמו רבי חנינה, רבי הושעיה וגם רב אך גם מאוחר יותר אצל רבי חונה.
לא נדון כאן בשאלת זיהוי המקום- אם עד המאה הי"ט היו פרשנים וחוקרים שעדיין חיפשו את עין טב בגליל או ליד הכנרת, הרי שמפת מידבא שם מופיע אתר בשם ENTABA באמצע הדרך בין לוד ובין יבנה, ביחד עם צירוף העדויות הנ"ל על הנחישות לקיים את קידוש החודש ביהודה, הביאה למסקנה שעין טב נמצאת ביהודה ולא בגליל. שאלת זיהויה המדויק היא נושא לפוסט במקום אחר אך למרות כמה הצעות והקשר האפשרי לכרם של רבי אלעזר בן הורקנוס ליד "כפר טבי" ממזרח ללוד בתוספתא מעשר שני, כרגע אין הצעה ודאית מוסכמת שמאוששת גם במידע ארכאולוגי מוצק. אני גם אשאיר כאן פתוח את השאלה אם יש קשר בין המסורת הארץ ישראלית על טקס קידוש החודש בעין טב ובין האזכור המוזר למדיי של המקום הזה במפה הביזנטית (הדים של מקום קדוש?). אני גם לא אדון כאן בשחזורים הפוליטיים שרמז להם בקצרה ספראי ואפשר לקרוא ביתר הרחבה למשל בספר של אופנהיימר על רבי יהודה הנשיא, בו הוא טוען שהסיבה האמיתית לכך שקידוש החודש לא נערך בלוד אלא בעיירה קטנה סמוכה היא לא בגלל הנחיתות האינטלקטואלית של חכמי לוד אלא ממש הפוך, החשש או אולי פרנויה של רבי יהודה הנשיא להעניק יותר מדי כח וסמכות למרכז הרוחני המשתקם והמתעצם מחדש בלוד מול המרכז בגליל ואכמ"ל.
מה שמעניין הוא שבעוד הירושלמי "רגיש" לשאלת המיקום של הטקסים כמו עיבור השנה וקידוש החודש ביהודה או בגליל ומייחס לכך גם טראומה מאירוע קשה שאירע כנראה בדרך מהגליל ליהודה ובמקביל משמר זכרון על קידוש החודש בעין טב/עיינטב, הרי שהבבלי כמדומני מתעלם מכך כמעט לגמרי והעדות הקצרה אצלנו היא האזכור היחיד לכל פרשת קידוש החודש בארץ יהודה בתקופת התלמוד. מי שלא מכיר את המסורות המקבילות, מתרשם שהעדות אצלנו בבבלי מספרת על אירוע חריג ולא על אירוע קבוע- קידוש החודש נערך כמו עיבור השנה במקום בית הדין ומושב החכמים ורק היה פעם שבו רבי שלח את רבי חייא למקום מסוים בשם עין טב (שלא נזכר יותר בבבלי) כדי לקיים את קידוש החודש באופן חריג וה-"סימנא" של הירושלמי (הכינוי בירושלמי לטקס קידוש החודש) מתורגם למשפט שרבי חייא אמור להשיב לרבי, משפט שאינו מוכר בירושלמי- דוד מלך ישראל חי וקיים. במובן הזה, רש"י והסבריו ה-"מאולצים" לכאורה, למעשה כנראה אכן קרובים יותר לאופן שבו הבבלי ראה את העדות לקידוש החודש באותו מקום "עין טב"- אירוע חריג בעוד בעלי התוספות כמו הראשונים האחרים, פירשו את הבבלי לאור העדויות האחרות בירושלמי לפיה מדובר באירוע קבוע שראשיתו כבר בימי רבי. ויש כאן עוד הרבה מה להאריך ורק הצגתי את עיקרי הדברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה