הגיע הזמן לשלוף "פנינה" מתוך הדיווחים הקצרים במהדורה הדיגיטלית של "חדשות ארכאולוגיות". הפעם בחרתי בדיווח קצר שעלה ב-22/2/2022 (חדשות ארכאולוגיות 134) על חפירה קהילתית-חינוכית מחודשת באתר שנחשף כבר בשנות החמישים בסמוך לקיבוץ טירת צבי. החפירות ב-2019 שנערכו במסגרת התכנית 'הצלת אתרי מורשת' מטעם אגף המורשת במשרד ראש הממשלה ורשות העתיקות, בהובלת יעקב הראל (שהלך לעולמו לאחרונה) גילו מחדש למטרת שימור ומורשת את שרידי בית הכנסת העתיק שממנו נותר בעיקר חלק מפסיפס שכלל בין השאר מנורה ושופר שנמצא היום בחזיתו של בית הכנסת בקיבוץ טירת צבי. במקום הוצבה רפליקה של הפסיפס עם שלט הסבר על בית הכנסת העתיק במקום.
סרטון של החפירות מ-2019: https://www.youtube.com/watch?v=n5izWImhRFs...
תולדות המחקר: שרידי הפסיפס התגלו כבר בשנות החמישים של המאה שעברה (1954) בחפירות שהתנהלו מסביב לתל שנקרא אז תל אבו פראג' על שם קבר שייח' שהיה במקום עד תחילת המאה העשרים (התל היה חלק מנקודת המתקפה על הקיבוץ בפברואר 1948). בחפירה שערך שלמה גולדשמידט בשנות החמישים מטעם מחלקת העתיקות, התגלו שרידי כפר ביזאנטי מצפון ומערב לתל (בסמוך למעיין המכונה כיום "עין קרניים", עוד מעט תבינו גם למה) כאשר בחלקו הדרומי של החורבה הביזאנטית נחשף מבנה מתקופת הברזל ומעליו שרידי רצפת פסיפס חלקית שכללה תשליבים גיאומטריים וצמוד לה ספין שממנה יש תיאור מנורה ושופר שתוארכה למאה השישית לספירה. כעבור כמה שנים התגלה בסמוך, מטמון של כ-300 מטבעות שתוארכו למאות הרביעית-חמישית לספירה. פריטים שונים שהתגלו בחורבה מסביב לתל הועברו במשך הזמן לתחום הקיבוץ כשבחלקו המערבי של האתר, התגלתה גם גת ובסמוך למעיין, לבני היפוקאוסט שאולי מרמזים על קיומו של בית מרחץ. בסקר שדה אליהו (מפה 66, אתר 55) שטח האתר נאמד בכ-60 דונם כשמסביב לתל נמצאו חרסים מהתקופות ההלניסטית, רומית, ביזנטית, עבאסית, צלבנית, ממלוכית ועות'מאנית.
דף בית הכנסת במאגר בורנבלום (שם גם כמה תמונות נדירות של החפירה הישנה): https://synagogues.kinneret.ac.il/.../%D7%98%D7%99%D7%A8.../
בית הכנסת של כפר קרנים?: כאמור, שם התל שלמרגלותיו התגלתה רצפת הפסיפס היה תל אבו פראג'. אולם, השם של המקום קיבל כינויים אחרים מאז גילוי הפסיפס בשנות החמישים. החופר המקורי, שלמה גולדשמידט, הציע כבר בשנות החמישים (ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה יט, תשט"ו, עמ' 237) לזהות את שם הכפר הקדום עם "כפר קרניים". הוא הסתמך על שילוב של כמה מקורות ספרותיים- בירושלמי דמאי שבו מוזכר היתרה של בית שאן נזכר מקום בשם "כפר קרניים". במסורות נוצריות, זוהתה "עשתרות קרניים" בעבר הירדן המזרחי עם ביתו של איוב (יש הבדל מסוים בין אווסביוס להיירונימוס). במדרש (ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא) ישנו תיאור של מסעם של נערי איוב ממקום בשם "כפר קרנוס". מאידך, הנוסע מבורדו ציין כי ביתו של איוב היה בדרך מבית שאן לשכם במקום בשם ASER (הזיהוי המקובל הוא בכפר תיאסיר, מצפון-מזרח לטובאס). בעקבות זאת, הציע שמואל קליין לפני שנים רבות (מאסף ציון, תרצ"ד) כי מה שקרה היה שהיהודים העתיקו את מסורת ביתו של איוב מעבר הירדן המזרחי לעבר הירדן המערבי ושכפר קרניים/קרנוס עמד ליד אותו מקום בשם ASER וכך זה הגיע לידיעתו של הנוסע מבורדו. אם כן, כמו "קרניים" בעבר הירדן המזרחי, היה בין בית שאן לשכם מקום בעל שם דומה- כפר קרנוס או כפר קרניים המוזכר בירושלמי דמאי ובמדרש האגדה. קליין חשב שכפר קרניים/כפר קרנוס היה צמוד ממש לתיאסיר אולם גולדשמידט, על בסיס השערתו של קליין, הציע בעקבות התיאור של הנוסע מבורדו שכפר קרניים/כפר קרנוס הייתה במרחק של שישה מיל בלבד מבית שאן ולא צמודה לתיאסיר. מאחר ובסמוך לטירת צבי התגלו אבני מיל (השישי או השביעי), את כפר קרניים/כפר קרנוס יש לזהות בשרידי החורבה מהתקופה הביזנטית למרגלות תל אבו פראג', היא כפר קרניים/כפר קרנוס העתיקה. ואכן, כאשר פורסם בקצרה מאמרו של גולדשמידט על מבנה בית הכנסת עם הערות של אבי יונה ודונאייבסקי, כותרת המאמר בארץ ישראל יא (תשל"ג) הייתה "שרידי בית כנסת בתל של כפר קרניים". וכך השם התקבע גם במקומות אחרים- בית הכנסת של כפר קרניים ליד קיבוץ טירת צבי וגם המעיין הסמוך לחורבה קיבל את אותו שם- עין קרניים.
המאמר של שלמה גולדשמידט על בית הכנסת שב-"תל של כפר קרניים" (ארץ ישראל יא תשל"ג): https://www.jstor.org/stable/23617655
מתל כפר קרניים לתל מנורה: הכינוי של המקום כבית הכנסת של כפר קרניים לא החזיק מעמד זמן רב "בזכות" בית כנסת שהתגלה בקרבת מקום. כעבור שנה בלבד מאז פרסום המאמר הנ"ל על "בית הכנסת של כפר קרניים" נחשפה תגלית ואפילו בקרבת מקום שלמעשה הפכה את הזיהוי הזה לבלתי אפשרי. הכוונה כמובן היא לתגלית "כתובת רחוב"- הכתובת הגדולה מהמבואה של בית הכנסת ברחוב (חורבת פרווה/פרוונה) בשדות החקלאיים של קיבוץ עין הנציב, במרחק לא רב מהחורבה שזוהתה כאמור עם כפר קרניים. בין השאר, האזכור הקצר בירושלמי שמאי לתחומי היתר בית שאן הורחב וצוינו גם כיוונים . אחד מהם היה "מן הצפון שהיא פילי דסכותה עד כפר קרנוס וכפר קרנוס כבית שאן". אם כן, השם הוא כפר קרנוס (ולא קרניים) אלא שהוא נמצא מצפון לבית שאן ובמרחק קצר מהשער הצפוני של העיר (המכונה פילי דסכותה), המוכר היטב גם כיום בגן הלאומי של בית שאן. יעקב זוסמן שפרסם את הכתובת ב-1974 כבר עמד על כך (עמ' 116 ובהערות שם) שהכתובת הזו מוכיחה שאי אפשר לזהות אותה מדרום לבית שאן כפי שהציע גולדשמידט שכן "כפר קרנוס" הייתה סמוכה ממש מצפון לעיר ולא מדרומה ואף נראה שהיא הייתה נכרית. זאת ועוד, ההשערה החריפה של קליין שהיוותה את הבסיס להצעת הזיהוי הנ"ל אף היא נראית די בעייתית כפי שהראה לפני שנים אחדות עוזי ליבנר (קתדרה 120) שעסק במדרש על מסעם של נערי איוב והביא כמה נימוקים משכנעים נגד השערתו הישנה של קליין על כפר קרניים/קרנוס ממערב לירדן כביתו של איוב במסורת היהודית.
אם כן, כתובת רחוב הראתה שהזיהוי של הכפר הביזנטי עם פסיפס בית הכנסת אינו "כפר קרניים"/"כפר קרנוס" התלמודי. מעתה, התל קיבל שם חדש- "תל מנורה" על שמה של המנורה שעיטרה את רצפת הפסיפס במבנה למרגלות התל. וכך זה גם התפרסם בדיווח הנוכחי בחדשות ארכאולוגיות אם כי במקומות אחרים (למשל, מאגר בורנבלום) מעדיפים לכנות אותו "טירת צבי", כלומר בית הכנסת העתיק ליד הקיבוץ טירת צבי, בדומה לבית הכנסת העתיק שליד מעוז חיים הסמוכה שגם היא קיבלה את שם הקיבוץ המודרני- בית הכנסת מעוז חיים.
בתי הכנסת הביזנטיים בעמק בית שאן וסביבתה: כאמור, מעט מאד נותר ממבנה בית הכנסת וגם הפסיפס השתמר באופן מקוטע ביותר. המבנה הביזנטי ישב על שרידים של מבנה קדום מתקופת הברזל (החופר חשב שהם חלק מהמבנה המאוחר, אולם כנראה מדובר בשתי תקופות שונות), אולם לא התגלו קירות או האפסיס אם היה כזה. מהתכנית שפורסמה, אפשר לראות שהמנורה ביחד עם השופר נמצאת בפינה צפון-מערבית של פאנל שלא נשמר ובו כנראה היה אלמנטים נוספים (אולי עוד מנורות וכלי קודש אחרים ואולי גם כתובת שלא נשמרה) ומצפון לו היה פאנל עם דגמים גיאומטריים שונים. ההנחה היא שזה היה חלק מהאולם המרכזי אבל התכנית המשוערת והכיוון של המבנה אינם ודאיים- מהתכנית נראה שהוא פונה לצפון-מערב ולא לדרום לכיוון ירושלים (במאמר הנ"ל מ-1973, לחופר היו כמה השערות אולם בהערות הנלוות של אבי-יונה ודונאייבסקי היו תיקונים והסתייגויות). אפילו צבי אילן שנחשב מקסימליסט בזיהוי אתרים ופריטים כחלק מבתי כנסת עתיקים, תהה (בתי כנסת בגליל ובגולן, תשמ"ז, עמ' 80 הערה 6) שמא בכלל לא מדובר בבית כנסת אלא בבית פרטי או מבנה שאינו בית כנסת.
בכל מקרה, בהנחה שאכן זהו בית הכנסת שהפסיפס הזה הוא השריד הכמעט יחיד ממנו, הוא מצטרף לשני בתי כנסת נוספים שהתגלו ונחפרו בקרבת מקום- האחד נחשף ב-1974 הוא ליד קיבוץ מעוז חיים שנחפר בידי וסיליוס צפיריס. השני הוא כאמור, ליד עין הנצי"ב, המוכר כבית הכנסת "רחוב". שני בתי הכנסת האחרים שנחפרו כללו כמה שלבים שתוארכו באופן כללי לתקופה הביזנטית, החל מהמאה הרביעית ובעיקר במהלך המאות השישית ותחילת השביעית לספירה. קטע הפסיפס של המבנה ליד טירת צבי תוארך בשל נימוקים אמנותיים למאה השישית לספירה. המבנים הללו הם חלק ממה שכמה חוקרי בתי הכנסת העתיקים מסווגים כיום כבתי כנסת מטיפוס "העמקים הצפוניים" בניגוד לבתי הכנסת מטיפוס ה-"גליל ההררי" (בתי הכנסת הגליליים המונומנטליים). העובדה שהתגלו שלושה בתי כנסת עתיקים סמוכים במרחב מצומצם מדרום לבית שאן שפעלו במקביל היא כמובן מעניינת ומעלה שאלות היסטוריות וארכאולוגיות מעניינות. ההשוואה בין בתי הכנסת השונים (מעוז חיים, רחוב, טירת צבי) ובינם לבין בתי כנסת אחרים סמוכים באזור בית שאן וסביבתה, אחד מהם או אולי יותר אולי שייך לעדה השומרונית, מגלה סממנים דומים אך גם הבדלים אמנותיים וסמליים בין בית הכנסת של רחוב עם הכתובת החריגה והרשימות השונות על הטיח של הכתלים לעומת זה של מעוז חיים והדגמים האמנותיים שלו. בצד השני של העמק, יש כמובן את בית הכנסת של בית אלפא עם הסצנות המקראיות ברצפת הפסיפס שלו שגם הוא שייך לאותה קבוצה של בתי כנסת מסביב לניסה-סקיתופוליס הביזנטית שהפכה לבירת הפרוביניקיה פלסטינה סקונדה. מסתבר שקטע הפסיפס הקטן שהתגלה בכפר הביזנטי ליד טירת צבי, הוא צוהר קטן נוסף לחלק מאותו סיפור על האופן שבו קהילות אתניות-דתיות כפריות יהודיות (וכנראה גם שומרוניות) הביעו את הזהות הדתית-אמנותית שלהן באמצעות בתי הכנסת הציבוריים שלהם בצל הכרך הגדול של בית שאן/סקיתופוליס וכנסיותיה הרבות בשיא התקופה הביזנטית.
