בדף היומי אתמול (נב ע"א), אגב הדיון "הנעים" בשאלה לגבי "השדרה והגולגולת" (שדרה וגולגולת תנן או דלמא או שדרה או גולגולת), הובאה ראיה ממעשה שאירע בדור יבנה:
"תא שמע: ר' יהודה או' ששה דברים ר' עקי' מטמא וחכמ' מטהרין וחזר בו ר' עקיב'
ומעשה שהביאו קופה מליאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים והיניחוה באויר ונכנס תודרוס (בדפוס: תודוס) הרופא הוא וכל הרופאים אצלו ואמרו אין כאן שדרה אפילו ממת אחד" (על פי כ"י וטיקן 111-110)
בהמשך התלמוד ניסה להביא ראיות גם מאותה רשימה של שישה דברים שרבי עקיבא חזר בו אולם לגבי אחד מהם (לפי סדר הדיון בתלמוד הכוונה לרביעית דם הבא משניים) הובא בשמו של רבי שמעון שרבי עקיבא לא חזר בו אם כי בהמשך הובאה הערה לפיה האופן ההיתולי שהוא ניסח זאת גרמה לו להתענות באופן מיוחד- "א"ר שמעון עד (בנו"א: כל) ימיו היה מטמא ר' עקיב' אם משמת חזר בו איני יודע תנא הושחרו שיניו מפני תעניותיו".
מעבר לנושא הסוגיה הספציפי כאן בנוגע לשדרה ו/או גולגולת, המעשה עצמו נושא אופי חידתי- למה הביאו קופה מלאה של עצמות לבית הכנסת ולמה דווקא לבית כנסת של טרסיים (להלן) ושבעקבותיו נכנסה משלחת רופאים בראשות תודרוס הרופא (המוכר גם ממשנת בכורות ד ד) וקבעה שיש כאן עצמות של יותר ממת אחד, ואחרי כן רבי עקיבא חזר בו וטיהר (לפי רבי יהודה).
הברייתא הזו מופיעה בתוספתא אהלות ד ב, שם היא מוסבת על המשנה (ב ו): הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וּרְבִיעִית דָּם מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְאֵבָר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְאֵבָר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. לפי התוספתא, הרשימה והמעשה היה קצת שונה מאשר זה המובא אצלנו בבבלי:
"אמ' ר' יהודה. ששה דברים היה ר' עקיבא מטמא וחזר בו.
מעשה שהביאו קופות של עצמות מכפר-טביא והניחום באויר בית הכנסת בלוד. ונכנס תיאודורוס הרופא וכל הרופאים עמו. אמרו. אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אח!ר!. אמרו. הואיל ויש כאן מטמאין ויש כאן מטהרין נעמוד למניין. התחילו מר' עקיבא וטיהר. אמרו לו. הואיל ואתה (הי) שהייתה מטמא טיהרתה יהו טהורין.
אמר ר' שמעון ועד יום מיתתו של ר' עקיבא היה מטמא ואם משמת חזר בו איני יודע".
מקבילה נוספת מופיעה בריש ירושלמי ברכות (א א ג ע"א) כדוגמא לכך שרבי עקיבא חלק על חכמים אבל לא עשה בפועל כן:
דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת מִשְּׁנֵי מֵתִים. אֵבֶר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים. אֵבֶר מִן הַחַי מִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. רִבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטָהֲרִין.
תַּנִּי מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ קוּפָּה מְלֵאָה עֲצָמוֹת מִכְּפַר טַּבִּי וְהִנִּחוּהָ בָּאַוִּיר הַכְּנֶסֶת בְּלוֹד. וְנִכְנַס תּוֹדְרוֹס הָרוֹפֶא וְנִכְנְסוּ כָּל־הָרוֹפְאִים עִמּוֹ. אָמַר תּוֹדְרוֹס הָרוֹפֶא אֵין כַּאן שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד וְלֹא גוּלְגּוֹלֶת מִמֵּת אֶחָד. אָֽמְרוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ כַּאן מְטָהֲרִין וְיֵשׁ כַּאן מְטַמְּאִין. נַעֲמוֹד עַל הַמִּנְיָן. הִתְחִילוּ מֵרִבִּי עֲקִיבָא וְטִהֵר. אָֽמְרוּ לוֹ הוֹאִיל וְהָיִיתָ מְטַמֵּא וְטִיהַרְתָּ טָהוֹר".
השוואת המקבילות מעלה שבתוספתא ובירושלמי, הרקע הריאלי היה שונה מאשר התיאור בבבלי: קופות של עצמות (תוספתא) או קופה אחת מלאה בעצמות הובאה מכפר טבי/טביא לבית הכנסת או לאויר בית הכנסת של לוד הסמוכה. או אז נכנס תודרוס/תיאודורוס הרופא ביחד עם אחרים וקבע כי "אֵין כַּאן שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד וְלֹא גוּלְגּוֹלֶת מִמֵּת אֶחָד". מאחר ומדובר אפוא ביותר ממת אחד, הרי שמדובר במה שנאמר במשנה על "השדרה והגולגולת משני מתים" שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. לפי המסופר, באותו מעמד היו חכמים חלוקים לגבי ההלכה הזו ("הואיל ויש כאן מטמאין ויש כאן מטהרין"), הוחלט להתחיל את נוהל ה-"מניין" של הכרעת הלכה. אלא שאז למרבה ההפתעה, רבי עקיבא, הראשון בנוהל המניין פסק לטהר ולפיכך הוחלט שאין להמשיך במנגנון שכן "הואיל ואתה (הי) שהייתה מטמא טיהרתה יהו טהורין". אלא שזאת הייתה טענת רבי יהודה בעוד רבי שמעון טען שכל ימיו רבי עקיבא המשיך לטמא במקרה של שדרה וגולגולת משני מתים וסיים בהערה עוקצנית שאולי אחרי מותו הוא חזר בו. יש לציין שהירושלמי בברכות כלל לא מציין את ההקדמה של רבי יהודה (ששה דברים שרבי עקיבא חזר בו) ואת ההערה המסיימת החלוקה של רבי שמעון, ומפשט הירושלמי נראה שהמעשה היה דוגמא לכך שלפחות במקרה הזו רבי עקיבא חלק עקרונית על חכמים ולא חזר בו אך למעשה, הורה כמותם.
נשוב למעשה עצמו ולרקע שלו בתוספתא ובירושלמי לעומת הבבלי:
- התוספתא והירושלמי ממקמות את המעשה לא רק בזמן (דור יבנה) אלא גם במרחב של לוד והפריפריה שלה. כפר טבי/כפר טביא מוכרת גם בתוספתא מעשר שני, שם בסמוך ("בצד") אליה ובמזרח לוד היה כרמו של רבי אליעזר בן הורקנוס שלא רצה לפדות את הפירות והוא גם נקשר לעין טב, מקום קידוש החודש בימיו של רבי. הזיהוי המסורתי הרווח של המקום הוא בח' כפר טוב/כפרתא (קבר שייח סולימאן), ליד הדרך הכפרית שמחברת בין שעלבים/משמר איילון ובין ישפרו סנטר בפאתי מודיעין של היום (קרובה מאד לכביש 1 בפעם הבאה שאתם נוסעים שם...) אך הזיהוי הזה הוא לא הכרחי ויש גם אפשרויות אחרות, אולי קרובות יותר ללוד ואכמ"ל.
- הבבלי שומט את הרקע הגיאוגרפי הזה אך מוסיף פרט שכלל לא מוזכר במקורות האחרים- שמדובר היה בבית כנסת של טרסיים. הפרשנים על אתר וגם במחקר הציעו כמה אפשרויות למונח הזה: האם הכוונה לצורפי נחושת או לאורגים כלומר בעלי מקצוע או שהכוונה ליהודים שמוצאם מטרסוס שבקיליקיה (אסיה הקטנה). בתי כנסת של "טרסיים" מופיעים בכמה הקשרים הקשורים לירושלים (בבלי מגילה), טבריה (ירושלמי שקלים) וגם לוד (לפי ויקרא רבה לה: רבי אבהו ביקר בבית הכנסת של הטרסיים בלוד-כְּנִישְׁתָּא דְּטַרְסַיָּא דְּלוֹד) אולם צריך לבדוק כל מקור והמקבילה שלו כמו במקרה שלנו- בית הכנסת של לוד בתוספתא ובירושלמי הפך לבית הכנסת של טרסיים. ייתכן ודווקא בשל הרקע הקצת מעורפל שבו יש קופה של עצמות בבית כנסת ודמות לא חכמית כמו תודוס/תודרוס הרופא, גם המרחב המדובר הפך לקצת 'פריפריאלי'- בית הכנסת של טרסיים, להלן.
- לפי המסופר, הובאו לכנסת/בית כנסת של לוד קופות של עצמות (תוספתא) או קופה מלאה של עצמות (ירושלמי ובבלי) מאזור כפר טבי. מהי אותה "קופה של עצמות"? אם אכן מדובר במעשה שאירע ביהודה בדור יבנה ותודרוס הרופא וצוותו הצטרכו לקבוע אם מדובר בעצמות של מת אחד או שניים (מתאים פחות לקופה "מלאה") אז קשה שלא להימנע מהרהור שמא הכוונה לגלוסקמה אחת או יותר שאכן הכילה בדרך כלל עצמות של אדם אחד או שניים לכל היותר. השם "גלוסקמא" ככינוי לאותן תיבות אבן של קבורה משנית היא כינוי מחקרי ולא בהכרח הכינוי העתיק (גלוסקמה/דלוסקמה היא מיכל או מתקן שהכיל חפצים ומוזכר ברוב המקרים ללא קשר של קבורה למעט מקור אחד שבגינו הכינוי אומץ עד היום) ועד היום לא ברור בדיוק מה היה הכינוי הקדום של אותן תיבות אבן ("רזין"?). מאידך, "קופה" היא בדרך כלל סל מנצרים וקשה להלום אותה לאותן גלוסקמאות מאבן גיר (או חומר אורגני אחר שלא שרד). הרקע הריאלי המדויק של האירוע המדובר לא ידוע לנו, אך הזמן (בין המרידות וכנראה זמן לא רב לפני מרד בר כוכבא), האזור (שפלת לוד) והריאליה של עצמות אדם או שניים בתוך אותה "קופה" או "קופות" היא מפתה מכדי להתעלם מהאפשרות הזו.
- על תודוס/תודרוס הרופא שכאמור מוזכר גם במקור תנאי אחר אני מציע לקרוא במאמר של מאיר בר אילן על הרפואה בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה (קתדרה תשנ"ט). אם קוראים את התוספתא והירושלמי, גם בלי ידיעת הפרטים המלאים, עולה התמונה הבאה (אני מדגיש שמדובר בתמונה לפי התיאור התנאי): תושבי אחד הכפרים במרחב לוד הביאו קופה או קופות של עצמות למרכז התורני של החכמים שהיה בלוד. הכנסת או בית הכנסת של לוד הוא מקום שבו מתכנסים החכמים להכרעות הלכתיות בדומה למקומות אחרים בלוד (עליות של בתי אמידים) אולם כאן כנראה מדובר על כינוס רחב יותר שכלל חכמים בעלי דעות שונות, מה שמזכיר כינוסים אחרים דומים למשל בתוספתא מקוואות (ח ו) על 32 חכמים שהתכנסו בלוד (זו היה מעשה ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוהו). למעשה מדובר בתיאור מעשי של הליך משפטי-הלכתי פורמלי שהחל אחרי שמומחה "חיצוני" (תודרוס הרופא והצוות שלו) קבעו שמדובר בשדרה וגולגולת של יותר ממת אחד. מהתיאור התנאי בתוספתא אהלות, האירוע ב-"כנסת" או בית הכנסת של לוד היה למעשה מעין מושב בית דין. מתוך התיאור עולה עוד מקומו המתעצם של רבי עקיבא, לא רק בשל העובדה שממנו התחיל "המניין" אלא שבעצם אחרי שהוא "הפתיע" וטיהר את הקופה/קופות, לא היה צורך בהמשך פרוצדורת ההכרעה. אם נרצה למצוא גרעין היסטורי במעשה, אז מעשה שכזה מתאים לעשור השני ובעיקר השלישי של המאה השנייה לספירה, אולי בתקופה שבה קרנה של לוד עלה על זה של יבנה ולכן אותו מושב בית דין בראשות רבי עקיבא התרחש שם. אפשר גם להוסיף ולדון ביחס שבין המשנה שם שמזכירה את רבי עקיבא כמטמא בלי המעשה המדובר ובין התוספתא שמביאה את המעשה ו-"עוטפת" אותו בהערות של חכמי דור אושא- רבי יהודה בראשה ושל רבי שמעון בסופה (בירושלמי ברכות ההערות הללו חסרות), מה שמעלה שאלה לגבי היחס בין המעשה ובין ההלכה כמו במקרים דומים אחרים.
- לאור זאת, אולי ניתן לראות את ההבדל "הדק" שבין הכנסת/בית הכנסת של לוד בתוספתא ובירושלמי ובין בית הכנסת של טרסיים בבבלי נראה הרבה יותר משמעותי מאשר במבט ראשון. לפי התוספתא והירושלמי, האירוע הזה היה כנראה חלק מהתכנסות של חכמים במקום הטבעי באותה העת- בכנסת/בית הכנסת של לוד ששימש באותה העת בראש ובראשונה כמרכז קהילתי ששימש למטרות שונות, בין השאר גם מניין בית הדין המרכזי ("סנהדרין") שבו נידונו בין השאר בעיות הלכתיות של טומאה ואולי קשורות גם לנוהג הקבורה בגלוסקמאות. לעומת זאת, מהתיאור אצלנו בבבלי הרושם הוא שמדובר היה באירוע ביזארי משונה של קופה מלאה של עצמות שהגיעה משום מה לבית הכנסת בהשתתפות דמות שאינה חלק מעולם החכמים-תודוס/תודרוס הרופא. מעתה, גם הבחירה למקם את האירוע בבית הכנסת "של טרסיים" היא חלק מהנוף המקאברי של האירוע- לא בבית הכנסת הרגיל אלא בבית הכנסת של צורפי הנחושת או של יוצאי העיר טרסוס שהוא כנראה "טרמין" קבוע של בית כנסת פריפריאלי בניגוד לבית הכנסת המרכזי של הקהילה ושל החכמים.
