* "הרי זה גיט[י]ך אם לא באתי מיכן ועד שלושים יום. היה הולך מיהודה לגליל. היגיע לאנטיפטרוס וחזר. בטל התניי. הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן ועד שלושים יום. היה הולך מגליל ליהודה והיגיע לכפר-עתני וחזר. בטל התניי" (משנה גיטין ז ז)
* "כפר-עותני בגליל אנטיפטרס ביהודה. בינתים- מטילין אותו לחומרו מגורשת ואינה מגורשת. שאני הולך מיהודה לגליל. ?ו?הגיע לאנטיפט?ר?ס וחזר. בטל התניי. שני הולך מגליל ליהודה. והגיע לכפר-עותני וחזר. בטל התניי". (תוספתא גיטין ה ז; בבלי גיטין עו ע"א)
1. במסגרת קובץ משניות " הרי זה גיטך אם...", מובאת דוגמא גיאוגרפית לכך שהבעל ציין "אם לא באתי מכאן/מיכן ועד שלושים יום". המשנה מתמקדת במיקום ("באתי מכאן") ולא כל כך בזמן (בבבלי ובפירושים המסורתיים המוקד היה דווקא מימד הזמן- ועד שלושים יום). שתי הדוגמאות הראשונות הן של בעל שהולך מיהודה לגליל או מגליל ליהודה. במקרה הראשון מדובר שיצא מיהודה והגיע לאנטיפטריס (תל אפק), הקצה הצפוני של יהודה אך לא המשיך. במקרה השני מדובר שהבעל יצא מהגליל ליהודה אך הגיע למקום בשם "כפר-עתני" (בדפוס: כפר עותנאי) שהוא הקצה הדרומי של הגליל. הפרשניים המסורתיים שלא הכירו היטב את הארץ ולא את מקומה של כפר עותנאי סברו שמדובר במקומות סמוכים ("סמוכים זה לזה בספר זה בראש יהודה וזה בראש גליל"- רש"י) ונראה שכבר הדיון בבבלי משקף היכרות חלקית בלבד עם גבולות יהודה והגליל. אולם כבר בתוספתא מובן שיש תחום ביניים (בינתיים- מטילין אותו לחומרו מגורשת ואינה מגורשת) בין יהודה (מצפון לאנטיפטריס) ובין הגליל (מדרום לכפר עתני). הדוגמאות הללו ציינו אפוא את שני תחומי היישוב היהודיים המרכזיים בתקופת המשנה- יהודה והגליל ואילו תחום הביניים (שומרון או מישור החוף) לא נזכר כאן כמו במקרים אחרים בספרות התנאית. התוספתא, בהנחה שהיא אכן מוסבת על המשנה מציינת במפורש מקרה (לא ברור אם זהו מקרה נוסף או הבהרת המקרה שבמשנה) שבו הבעל מציין במפורש "'שאני הולך מיהודה לגליל'/"שאני הולך מגליל ליהודה" ולכן מודגש כי "כפר עותנאי-בגליל, אנטיפטריס-ביהודה" ואם הוא לא הלך "מעבר" להן (אנטיפטריס מיהודה לגליל וכפר עותנאי מגליל ליהודה) אז הוא למעשה לא קיים את תנאו.
2. אנטיפטריס מוכרת וזיהויה ידוע בתל אפק על צומת הדרכים החיוני למרגלות הדום השומרון שלאורכו עברה דרך האורך הראשית דרום-צפון ואליה גם התחברו צירים ודרכי רוחב בין השומרון ויהודה. אך מה לגבי המקום השני 'כפר עתני/עותנאי'? את כפר עתנאי כבר פגשנו בפרק הראשון במשנה ה':
"מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל ליכפר-עותני גט אשה והיו עדיו עידי כותים והכשיר". כששהה רבן גמליאל בכפר עותנאי (על הנסיבות האפשריות לכך, בסוף הפוסט), הביאו לפניו שטר גט עם עדים שומרוניים. לא ברור אם לפנינו עדות מוצקה על נוכחות של שומרונים בכפר עותנאי או שזה היה חלק מהדיון בדרך במעמדם של השומרונים (ראו בסוף הפוסט) אך במקום אחר המקום הזה מוזכר שוב בזיקה למעמד השומרונים, הפעם בשמו של הבן:
"רבן שמעון בן גמל' או'. אף במקום שעשו פירות כותי דמאי כגון ירק של כפר-עותני. מעשר מהן על הטבל. אבל לא מן הטבל עליהן. במה דברים אמור'. בלוקח מן השוק. אבל במוצא פירות לתוך ביתו או ששילח לו חבירו פירות. נוהג בהם דמאי" (תוספתא דמאי ה כג) גם פה לא ברור אם מדובר בתושבים שומרוניים בני המקום ממש או שהכוונה שהגיע סחורה חקלאית שמוצאה מתחום היישוב השומרוני הסמוך לכפר עותנאי והלכך מעמדם של הירקות שנמכרו בכפר עותנאי היה מורכב יותר. אם מוסיפים לכך רסיס ידיעה נוסף בתוספתא בכורות ז ג-ד: "היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני וחמש בצפורי הרי אלו מצטרפות; חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני אין מצטרפות עד שיהו לו אפילו אחת בציפורי". כפר חנניה כידוע צוינה כגבול הצפוני של הגליל התחתון וכנגדה כפר עותני היא נקודת הגבול הדרומית (בתווך נמצאת ציפורי, לפחות מבחינה הלכתית). כלל המקורות מסמנים את כפר עותנאי ככפר יהודי בקצה הדרומי של הגליל שאולי הייתה בו גם נוכחות שומרונית או שהיא הייתה סמוכה מאד לתחום היישוב השומרוני (אבל לא ליהודה שגבולה סומן באנטיפטריס הדי מרוחקת).
3. והנה כפר עותנאי מוזכרת גם במפת פויטינגר המתוארכת (או יותר מדויק: משקפת) באופן כללי למאה השנייה בתור CAPERCOTANI וגם אצל הגיאוגרף תלמי מאלכסנדריה (CAPARCOTANA) כמקום שנמצא בערך במחצית הדרך בין קיסריה ובין סקיתופוליס (בין שאן). אפשר שהיא נזכרת גם בשתי כתובות לטיניות על קצין רומי מהלגיון השישי פראטה אם כי ההשלמה אינה בטוחה. בעבר היו חוקרים (אלט, קליין וגם זרטל סבר שזה האזור הסביר יותר) שהציעו על סמך התיאור במפת פויטינגר והמקורות התנאים הנ"ל שיש לחפש את 'כפר עותנאי/כפר קוטאני) בעמק דותן (למשל כפר דאן או כפר קוד) אולם הדעה הרווחת מאז ראשית המאה העשרים, בעיקר לאור חקר אבני המיל והכבישים הרומאיים באזור לג'ון שכפר עותנאי היא השם "היהודי" לאזור מחנה הלגיון השישי הפראטה מאז ימי הדריאנוס היא לגיו במקורות ובאבני המיל ששמה השתמר בכפר לג'ון בגדתו הצפונית של נחל קיני. בהתאם לכך, השם "כפר עותנאי" זוהה בתל מגידו ממש או בזיקה לשרידי לג'ון בפיתול של נחל קיני (כך זה עד היום ברוב המפות המודרניות). מאוחר יותר, בשלהי המאה השלישית ובתחילת המאה הרביעית, לאחר שהלגיון השישי עזב את לגיו, נוסדה עיר פוליס חדשה בשם מקסימינופוליס בסמוך למחנה ששרידיו התגלו בכפר לג'ון ועל שולי הגבעה שעליה יושב כיום קיבוץ מגידו.
4. אולם, בעקבות סקר מקיף שנערך במרחב מגידו וסביבתה לפני קצת יותר מעשרים שונה וחפירות בכמה מקומות במרחב זה, יותם טפר הראה באופן די משכנע שמדובר בשלושה יישובים שונים: (1) כפר עותנאי הייתה היישוב היהודי הקדום שאותו יש לזהות על השלוחה שמדרום לנחל קיני המוכרת לכולנו כיום כמתחם כלא מגידו מעל צומת מגידו של היום. בחפירות שנערכו כבר בתקופת המנדט אחרי הקמת מבנה המשטרה הבריטית, התגלו שרידי יישוב לא קטן (בין 60 ל-100 דונם) שכלל מבנים, רחובות ומתקנים שונים. כמה מהמתקנים הללו זוהו בידי חוקרים חדשים כשרידי מקוואות טהרה מהתקופה הרומית הקדומה. חפירות חדשות יותר בין 2003 ל-2005 שנערכו במתחם בידי רשות העתיקות חשפו שרידים נוספים של מבני הכפר וסמטאותיו כאשר התגלית המפורסמת ביותר הייתה באחד מאגפי מכלול שבו התגלה אולם עם פסיפס ושלוש כתובות של קצין וכמה נשים, אולם שזוהה כאולם תפילה נוצרי מן המאה הג' לספירה, תגלית שעוררה עניין תקשורתי עצום ובגינה כבר יותר מעשרים שנה קיימות תכניות לפינוי הכלא לטובת פיתוחו התיירותי של המקום. כבר בתחילת המאה העשרים, גוטליב שומכר, איתר על שלוחה ממערב לכפר הקדום, שרידי מצודה רומית וכנראה שיש קשר בין ה-"סניף" הזה של מחנה הלגיון ובין הכתובת באולם התפילה הנוצרי. (2) בראשית ימי הדריאנוס הובא לגיון נוסף לגליל (בסופו של דבר זה היה הלגיון השישי, הפראטה) והמחנה המרכזי שלו היה במישור שבין תל מגידו ובין נחל הקיני (גבעת אל-מנאך), מחנה גדול (שמכונה בתקשורת הפופולרית כ-"מחנה הקריה" של הצבא הרומי בגליל) ששרידיו נחקרו בעשור האחרון בידי משלחת אמריקנית בשיתוף עם חוקרים ישראליים. כפר עותנאי (מדרום לנחל קיני) והמחנה הרומי לגיו (מצפון לנחל קיני) התקיימו במקביל כאשר מאוחר יותר (3) העיר החדשה מקסימינופליס משלהי התקופה הרומית והתקופה הביזנטית נוסדה בסמוך לשרידי המחנה הרומי אחרי שהלגיון השישי הועבר דרומה. במסגרת הסקר והחפירות במרחב זה, התגלו ממצאים שונים הקשורים לתושבי כפר עותנאי: גלוסקמאות, מקוואות, כלי אבן, מערות קבורה וכתובות שונות כולל כתובת על דלת קבר שלפי ההצעה של יוסף נווה (פורסמה בידי טפר ב-2014) הייתה כתובת דו לשונית "אפרים (כתב ארמי) בן שמעון (בכתב שומרוני)" שאם הקריאה הזו אכן נכונה עשויה לשפוך אור על ההרכב האנושי ההטרוגני של כפר עותנאי הקדומה. לאחרונה גם פורסמה טבעת כסף עם גמה מאגית שהתגלתה בסביבת הכפר הקדום שהצטרפה לטבעת אחרת שעשויה להעיד על העולם המאגי של התושבים האמידים של כפר עותנאי בתקופה הרומית.
5. בדומה לאנטיפטריס, גם כפר עותנאי/לגיו הייתה צומת דרכים מרכזי מאד (כאז, גם היום) למעברים בין מישור החוף לפנים הארץ וגם כנקודת מוצא לסלילת כמה כבישים מרכזיים בגליל לאזור פטולמאיס או סקיתופוליס ומעבר לה כפי שמעידים גם אבני המיל המציינים את המרחק מלגיו. בסקרים מקיפים שנערכו במרחב זה, אותרו כמה דרכים ונתיבים (מעבר עירון, מעבר רמת מנשה, מעבר נחל התנינים) בין אזור קיסריה ואזור לגיו. אין להתפלא אפוא מדוע נבחר דווקא המקום הזה לבנייתו של מחנה הצבא הרומי ששלט בגליל- שילוב של צומת דרכים ומעיינות פוריים אך הפעם לא במרומי התל (תל מגידו) אלא במרחב הסמוך לנחל למרגלותיו. ברוב תקופת שהות הלגיון השישי בגליל, זאת הייתה תקופת שלום ושקט יחסי, מה שתקם לפיתוח הכלכלי והתחבורתי של המרחב הסמוך לו- החיילים "המובטלים" הועסקו בסלילת כבישים נרחבת שראשיתה הייתה מעתה במרכז המחנה, הפרינקיפיה. הוא שימש כמוקד כלכלי מושך שאליו הגיעו תושבים וסוחרים מקרוב ומרחוק. כפר עותנאי הקדום שעוד לפני בואו של הלגיון השישי ניצב בנקודת מעבר חשובה, היה היישוב האזרחי הסמוך בצילו של המחנה הרומי ויש להניח שלקרבה זו הייתה השפעה עמוקה על מצבו הכלכלי, החברתי ואפילו דתי. ייתכן שעוד לפני בואו של הלגיון השישי למקום (בסביבות 120 לספירה), כפר עותנאי כבר הייתה נקודת מפגש בין יהודים (אולי פליטים מתחום נרבתא?) לשומרונים מצפון-מערב השומרון ובוודאי שבהמשך הפכה לכזו. במאה השלישית לספירה, כפר עותנאי הייתה עיירה לא קטנה שבה היו יהודים, שומרונים (במידה כזו או אחרת) וגם חיילים או קצינים הקשורים למחנה הרומי (או למצודה הסמוכה לכפר) שחלקם אף אימצו את הנצרות כפי שמעיד האולם הנוצרי הקדום בתחום הכפר. המרכז הצבאי והאזרחי הפך מאוחר יותר גם לבסיס של ייסוד עיר חדשה במקום ששימר דווקא את השם הקדום לג'ון=לגיו אך זכרה של כפר עותנאי הקדומה נשכח כמעט לחלוטין ומיקומה המדויק לא היה ודאי עד לדור האחרון ממש.
6. המיקום של המחנה הרומי דווקא כאן וסמיכותו של כפר עותנאי למחנה הגדול ששרידיו נחשפו מחדש בשנים האחרונות, שופכות אור גם על הבחירה דווקא בו כנקודת הגבול הדרומית של הגליל. מי שהלך מהגליל ליהודה היה יכול ללכת בדרכים אחרות וכנראה בימי הבית השני, המעבר העיקרי מיהודה לגליל וחזרה היה דרך השומרון או בקעת הירדן אך בתקופה הרומית, עם חורבנה של ירושלים ואחרי כן ארץ יהודה במרד בר כוכבא, גם "מעבר הגבול" של הגליל או "שער הגליל" השתנה, בוודאי אחרי שלגיו נבחרה כמחנה העיקרי של הלגיון השישי.
7. ובחזרה לרבן גמליאל במשנה בפרק הראשון- אפשר לשער שרבן גמליאל הגיע לכפר עותנאי כחלק ממסעותיו בארץ ישראל (סדרת המסעות המוכרת ביותר הייתה לעכו וייתכן שזה היה חלק מאותו מסע 'מיתולוגי'). זאת ועוד, ההלכה הבאה בתוספתא דמאי שציינה את הירקות של כפר עתנאי מספרת כי: "מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך, הביאו לפניהם ירק, קפץ ר' עקיבא ועישרן ודאי. אמ' לו רבן גמליאל היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך, או מי נתן לך רשות לעשר. א' לו וכי הלכה קבעתי בישראל, א' לו ירק שלי עישרתי. א' לו תדע שקבעתה הלכה בישראל שעישרתה ירק שלך. וכשבא רבן גמליאל ביניהם עשה תבואה וקיטנית שלהן דמאי, ושאר כל פירותיהם וודאי. וכשחזר רבן שמעון בן גמל' ביניהם ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי". נראה שמדובר במסע של רבן גמליאל מיהודה לגליל לאורך 'הדרך' (דרך האורך בשרון המזרחי, פחות או יותר כביש 444 או המסילה המזרחית החדשה-ישנה שנבנית בימים אלו) ובמסגרת אותו מסע הם "נכנסו לעיירות של כותים של יד הדרך" (ואכן התגלו עדויות ארכאולוגיות ליישובים שומרוניים בשרון המזרחי בזיקה לאותה דרך) וכאן נתגלעה מחלוקת בין רבן גמליאל לרבי עקיבא הצעיר אך בהמשך מסופר שגם רבן גמליאל ובנו שינו את ההלכה. בהמשך לאותו סיפור, משנת גיטין בפרק הראשון מספרת שרבן גמליאל הגיע לכפר עותנאי (אם מדובר ברבן גמליאל דיבנה, זה היה לפני שלגיו נוסדה בסמוך) וכאן הובא לפניו גט שעדיו עדים כותים והוא הכשיר את הגט אך בימי בנו ובהמשך, מעמדם של השומרונים עבר שינוי הדרגתי לחומרה. אם כן, גם מתוך רסיסי הידיעות על 'מסעו" של רבן גמליאל ליד עיירות של כותים שעל יד הדרך והגט שהובא לפניו בכפר עותנאי שחותמיו היו עדים שומרוניים משקפים את ה-"ריאליה התחבורתית" החדשה בין יהודה ובעיקר בכניסה לגליל היהודי. הריאליה הזו הפכה לקביעה הלכתית המופיעה במשנה שלנו לפיה כפר עותנאי היא גבול הגליל היהודי.
8. כללו של דבר, הסימון של כפר עותנאי כקצה הגליל (או לחילופין, שער הגליל) לא היה רק עניין גיאוגרפי גרידא של עד היכן היא "הגליל" כאשר הבעל הולך ליהודה אלא שיקף את הפיתוח של מרחב לגיו באזור המעברים שבין הגליל ובין מישור החוף. תושבי כפר עותנאי חיו במרחב שונה למדיי מאשר שאר יהודי הגליל במרחב שבין טבריה וציפורי שחיו בלב הגליל המזרחי עם מרכיב דמוגרפי הומוגני יחסית: הנוכחות של הצבא הרומי במאות השנייה והשלישית (תקופת המשנה) בתקופת השלום הרומי ללא מלחמות הפכה את המרחב הזה למושך מבחינה כלכלית ולמוקד תחבורתי ראשון במעלה בצפונה של הארץ. היא משכה אליו גם אוכלוסייה שומרונית מהאזור הסמוך ומסתבר שגם אוהדי הדת הנוצרית, אם מקומיים ואם מקרב החיילים ובעלי תפקיד בלגיון. המקורות הספרותיים ובמיוחד העדויות הארכאולוגיות החדשות פותחות צוהר להרכב התרבותי, החברתי והדתי ההטרוגני של היישוב האזרחי המשגשג בצילו של "מחנה הקריה" של אזור הגליל בתקופת המשנה: כפר עותנאי הייתה שער הגליל.
