* "הרי זה גיט[י]ך אם לא באתי מיכן ועד שלושים יום. היה הולך מיהודה לגליל. היגיע לאנטיפטרוס וחזר. בטל התניי. הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן ועד שלושים יום. היה הולך מגליל ליהודה והיגיע לכפר-עתני וחזר. בטל התניי" (משנה גיטין ז ז)
* "כפר-עותני בגליל אנטיפטרס ביהודה. בינתים- מטילין אותו לחומרו מגורשת ואינה מגורשת. שאני הולך מיהודה לגליל. ?ו?הגיע לאנטיפט?ר?ס וחזר. בטל התניי. שני הולך מגליל ליהודה. והגיע לכפר-עותני וחזר. בטל התניי". (תוספתא גיטין ה ז; בבלי גיטין עו ע"א)
1. במסגרת קובץ משניות " הרי זה גיטך אם...", מובאת דוגמא גיאוגרפית לכך שהבעל ציין "אם לא באתי מכאן/מיכן ועד שלושים יום". המשנה מתמקדת במיקום ("באתי מכאן") ולא כל כך בזמן (בבבלי ובפירושים המסורתיים המוקד היה דווקא מימד הזמן- ועד שלושים יום). שתי הדוגמאות הראשונות הן של בעל שהולך מיהודה לגליל או מגליל ליהודה. במקרה הראשון מדובר שיצא מיהודה והגיע לאנטיפטריס (תל אפק), הקצה הצפוני של יהודה אך לא המשיך. במקרה השני מדובר שהבעל יצא מהגליל ליהודה אך הגיע למקום בשם "כפר-עתני" (בדפוס: כפר עותנאי) שהוא הקצה הדרומי של הגליל. הפרשניים המסורתיים שלא הכירו היטב את הארץ ולא את מקומה של כפר עותנאי סברו שמדובר במקומות סמוכים ("סמוכים זה לזה בספר זה בראש יהודה וזה בראש גליל"- רש"י) ונראה שכבר הדיון בבבלי משקף היכרות חלקית בלבד עם גבולות יהודה והגליל. אולם כבר בתוספתא מובן שיש תחום ביניים (בינתיים- מטילין אותו לחומרו מגורשת ואינה מגורשת) בין יהודה (מצפון לאנטיפטריס) ובין הגליל (מדרום לכפר עתני). הדוגמאות הללו ציינו אפוא את שני תחומי היישוב היהודיים המרכזיים בתקופת המשנה- יהודה והגליל ואילו תחום הביניים (שומרון או מישור החוף) לא נזכר כאן כמו במקרים אחרים בספרות התנאית. התוספתא, בהנחה שהיא אכן מוסבת על המשנה מציינת במפורש מקרה (לא ברור אם זהו מקרה נוסף או הבהרת המקרה שבמשנה) שבו הבעל מציין במפורש "'שאני הולך מיהודה לגליל'/"שאני הולך מגליל ליהודה" ולכן מודגש כי "כפר עותנאי-בגליל, אנטיפטריס-ביהודה" ואם הוא לא הלך "מעבר" להן (אנטיפטריס מיהודה לגליל וכפר עותנאי מגליל ליהודה) אז הוא למעשה לא קיים את תנאו.
