בדף של אתמול (נז), בין היחידה של "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים" (ירושלים, מרד החורבן) ובין "אשקא דריספק חרוב ביתר" (ביתר, מרד בן כוסבא), מובאת היחידה האמצעית על חורבנו של "טור מלכא" (הר המלך). לפי האגדה, מדובר בשם של מקום שבגין תקרית אלימה בסמוך לו, נאמר לקיסר שהיהודים מרדו. בהמשך מובא התיאור על הדמות 'בר דרומא' והסיום הטרגי לפיו באותו מקום התערבב הטבח והחגיגות באותו מקום "אמ' רב יוסף (בדפוס: רב אסי) תלת מאה אלפי שלופי סייפא עול לטור מלכא וקטלו בה תלת יומי ותלת לילוותא ובהך גיסא הלולי וחינגי ולא הוו ידעי הנך בהני". בהקשר לכך, הובא הפסוק "בילע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב" ודרשה של הנחותא רבין בשמו של רבי יוחנן: "כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך דאמר רב יהודה אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים אלו הן כפר ביש כפר שיחליים כפר דכריא....". בהמשך הובא בשמו של נחותא נוסף, עולא, 'עדות אישית' על אותו מקום בימיו: "אמר עולא לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק" והיחידה מסתיימת בדרשה של רבי חנינא לאותו 'מין': "ארץ צבי כתוב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף ארץ ישר' בזמן שיושביה עליה רווחת ובזמן שאין יושביה עליה גומדת".
אם כן, בצד חורבנה של ירושלים וביתר, היה חורבן נוסף של "טור מלכא". פרשנים, ראשונים כאחרונים וגם בעולם המחקר, התקשו לאתר מבעד לתיאור הספרותי-אגדי את הרקע הריאלי שעליו מדובר פה (ניתוח מפורט של שתי היחידות האחרונות מצוי אצל עמרם טרופר, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כד/כה תשס"ז ובספרו החדש). מצד אחד, היחידה הספרותית לכאורה מדברת על מקום ספציפי שנחרב שגודלו החריג בעבר לעומת ההווה ה-"מגומד" היא חלק ממגמת הסיפור. מצד שני, 'הר המלך' מתואר כאזור גדול שבו היו שישים ריבוא עיירות (של ינאי המלך) וכל אחד מהם הכיל מספר תושבים כיוצאי מצרים למעט שלושה 'כפרים' שהיו בהם כפליים כיוצאי מצרים- כפר ביש, כפר שחליים וכפר דיכריא- כל אלו ('נאות יעקב') נחרבו לחלוטין וכך הפך "הר המלך" הרווי באוכלוסין לחבל ארץ נטוש ושומם, עדות לחוסר חמלתו של האל על עמו.
היכן היה אותו "טור מלכא" (מקום) והיכן הוא אותו מחוז 'מלכותי' שנחרב באותו חורבן ועל איזה חורבן מדובר- מרד החורבן או מרד בן כוסבא או שמא אירוע אחר? על מדוכה זו עד היום פרשנים וחוקרים מתמודדים ועדיין הסוגיה פתוחה. העניין הוא ש-"הר המלך" מוכר היטב ממקורות תנאיים ואמוראיים אחרים בהקשרים הלכתיים שונים, בעיקר לגבי תוצרת יהודית וגם על מעמדם המשתנה של השומרונים והתוצרת החקלאית הנמכרת בעיירותיהם. לעומת זאת, מהמסורת כאן עולה שהיה מקום ספציפי בשם 'טור מלכא' וגם הכפרים המוזכרים כחלק מה-"עיירות של ינאי" בהר המלך מוכרים במקורות אחרים (כולל אצל יוספוס) שהיו באדומיאה, כלומר בדרום השפלה (לדעת בועז זיסו, את כפר ביש יש לזהות בחורבת בורגין המוכרת היטב למטיילים בפארק עדולם).
רבו ההצעות לזיהוי 'הר המלך' התלמודי: יש שזיהו את 'הר המלך' עם הרי ירושלים (ה-ORINE במקורות הרומיים אחרי החורבן) או שמא מדובר על כלל הרי יהודה או שדרת ההר המרכזי. חוקרים אחרים ביקשו לזהות את 'הר המלך' עם הרי בית אל וצפון יהודה (מחוזות גופנא ורמתיים) כתחום שהשתנה החל מהתקופה ההלניסטית ועד חורבן בית שני שאז הוא התרחב עד קיסריה (מחוז נרבתא). בהתאם לכך, את 'טור מלכא' הוצע לזהות עם כפר מאליכ (המלך) או עם אל-בירה ליד רמאללה. לעומתם, היו חוקרים (מיליק, ינקלביץ) שביקשו לזהות את 'הר המלך' המקורי במבצר ההרודיון (כך סבורים עד היום משלחת הרודיון החדשה בפרסומים שלהם) ואחרי כן התחום הזה התרחב לשאר הרי יהודה.
לפני קצת יותר מעשרים שנה, יובל שחר (הר המלך-לפתרונה של חידה, ציון סה תש"ס) ביקש לפתור את "חידת הר המלך" (זאת הייתה פרפראזה על מאמר קצר של ז' ספראי משנת 1980 (טבע וארץ כב- "הר המלך-חידה ללא פתרון") באמצעות ניתוח ביקורתי של המקורות ושימוש בנתונים ארכאולוגיים חדשים של הדור האחרון, בעיקר בסקר מערב השומרון של שמעון דר. שחר, תלמידו של יהושע אפרון, טען שבאופן עקרוני המקורות הרלוונטיים היחידים הם המקורות הארץ ישראליים המכירים את הריאליה. לעומת זאת, המקורות הבבליים לא הכירו בכלל את הגיאוגרפיה והריאליה של ארץ ישראל (מי שמכיר את אסכולת אפרון, אז ההבחנה הזו באופן רדיקלי ומוחלט עם נימה לעיתים עוינת ממש כלפי המקורות הבבליים היא יסוד מרכזי). לטענתו, התיאור אצלנו בבבלי גיטין "כבל" את החוקרים הקודמים שביקשו לגשר בין המקורות השונים אך כדי לפתור את החידה יש להוציא בכלל את כל המקורות הבבליים ובמיוחד את המתואר אצלנו. אגב כך, הוא ניתוח בפרוטרוט (שם, עמ' 295-288) את כל ה-"טעויות" של הבבלי אצלנו ובמקומות נוספים (למשל ברכות מד ע"ב) אחת לאחת בקשר למרכיבים השונים של 'הר המלך'. לטענתו, מעולם לא היה מקום ספציפי בשם זה אלא מדובר על אזור מסוים- לאור סקר מערב השומרון ומקורות היסטוריים הקושרים זאת לחילופי אוכלוסייה יהודית-שומרונית, הוא ביקש לטעון שמדובר באזור מערב השומרון מרנטיס ועד צפון-מערב השומרון (חבל נרבתא) שהחל מהמאה השלישית לפני הספירה הפך ל-"אזור פיתוח" שבו הייתה תעשיית חקלאות מואצת (כעדותם של מגדלי שדה רבים שאותרו בסקר הארכאולוגי של שמעון דר בראשית שנות השמונים של המאה שעברה) ועד המאה השנייה לספירה כולל שרידי אחוזות לפקידים שלטוניים מימי הורדוס ואולי אף לפני כן ושהאזור הזה היה מיושב ביהודים עד מרד בר כוכבא. האזור הזה הידלדל מיושביו היהודיים אחרי מרד בר כוכבא ועל כך ישנן עדויות לא מעטות מפורשות בתלמוד הירושלמי. ייתכן שהמסורת הבבלית על חורבן "טור מלכא" או 'הר המלך' הם פרשנות מרחיבה "אלימה" למסורות הארץ ישראליות על נטישתו המדורגת שהפכה לחורבן אלים בדומה לזה של ירושלים וביתר.
עשר שנים מאוחר יותר, שלושים שנה אחרי המאמר הראשון שלו על הר המלך, זאב ספראי סבר שעדיין מדובר בחידה, ('הר המלך- עדיין חידה', מחקרי יהודה ושומרון יט תש"ע) לא קיבל את הפתרון המוצע של שחר, גם בשל שיקולים ספרותיים וגם בשל העובדה שגם אם הייתה נוכחות יהודית באזור מערב השומרון בין נחל שילה ובין נחל חדרה, אז בוודאי לא היה מדובר ביישוב צפוף או מרכזי כפי שמיוחס במקורות היהודיים ל-"הר המלך", הן במקורות הארץ ישראליים והן במקורות הבבליים ומשום כך, עדיין סביר להניח שבמקורות הללו התכוונו ראש ובראשונה לצפון יהודה, אזור הרי בית אל וסביבתם. דביר רביב ('הקברים המפוארים במערב השומרון-תובנות חדשות', במעבה ההר קובץ שלישי, תשע"ג), הגיע למסקנה שלאור ניתוח מחודש של כמה חזיתות מפוארות של קברים משלהי ימי בית שני במערב השומרון, המעידים כנראה על אחוזות חקלאיות של פקידי מנהל יהודיים שהיו באזור זה, כי ההצעה של יובל שחר היא מתקבלת על הדעת אולם ייתכן שהכינוי 'הר המלך' שבמקורו היה על אזור מערב השומרון קיבל משמעות רחבה ושונה עד ימי מרד בר כוכבא וכלל את כל אזור ההר שמצפון לירושלים כשבפרסום חדש יותר (2020) לאור סקר דרום השומרון בשנים האחרונות הוא הציע ש-'הר המלך' כלל את כל אזורי ההתיישבות היהודיים מצפון להר בית אל ועד תחום נרבתא (צפון-מערב השומרון) למעט אזור שכם והר גריזים (תחום היישוב השומרוני, 'מטלית של כותים'). הסקרים החדשים ותגליות ארכאולוגיות מהעשורים האחרונים בהר בנימין ודרום השומרון שפכו אור חדש על מימדי היישוב היהודי בשלהי ימי בית שני ועד מרד בן כוסבא לא רק מדרום לירושלים בהר חברון אלא גם באזורים מצפון לירושלים ודרום השומרון, כך שגם אם התיאור על 'שישים ריבוא עיירות של ינאי בהר המלך', הוא פנטסטי, ביסוד הזכרון על צפיפות יישובית משגשגת ב-"הר המלך" (צפון יהודה ודרום השומרון ואולי גם מערבו) עומד זכרון ריאלי יותר ממה שהיה ידוע עד כה.
אם נשוב ליחידה הספרותית-אגדית אצלנו בבבלי גיטין. כמובן שניתן לטעון שמלכתחילה מדובר על יחידה אגדית חסרת ריאליה וכמו במקורות אחרים (למשל בסוף כתובות), המוטיב המוביל כאן היה תיאורים צבעוניים של הידלדלות ארץ ישראל משפע אגדי בימים הטובים עד החורבן ממש לעליבות הקיצונית בפיהם של הנחותי במאה השלישית או הרביעית המספרים לבבליים על הידרדרותה של ארץ ישראל, כמובן מבחינת היישוב היהודי. התיאורים האגדתיים השונים עיבדו כמה רסיסי ידיעות קדומים על נטישת הר המלך, על היישוב היהודי הצפוף מגבת ועד אנטיפריס ועל שלושת הכפרים בדרום לכדי תיאור 'הרמוני' של חורבן הר המלך/טור מלכא באמצעות אנקדוטה מיניאטורית שהובילה להכרזה 'מרדו בך יהודאי' שהסתיימה באסון כבד נפרד לכל מקום. אם בכל זאת, מבקשים למצוא כאן הד עמום לחורבן חבל ארץ יהודי פורח, אז צריך לזכור שבניגוד לתודעה ההיסטורית המסודרת של מרד החורבן (70) ומרד בר כוסבא (135/6), בזכרון החז"לי כאן, החורבנות "התמזגו" לסדרה מקבילה של אירועי חורבן 'לוקאליים' ולאו דווקא כרונולוגיים (מרד החורבן ואז מרד בן כוסבא): ירושלים, ביתר וטור מלכא. אפשר אפוא ושלושת תיאורי החורבנות הנפרדים והמקבילים 'סימנו' את מרחב היישוב היהודי מדרום וצפון לירושלים: ירושלים וסביבתה (ירושלים); הרי חברון ויהודה מדרום לירושלים (ביתר) והרי בית אל וצפון יהודה ואולי גם דרום ומערב השומרון (טור מלכא). המשנה שעליה הוסב כל יחידת "אגדות החורבן" עסקה באובדן הקרקעות ביהודה של "הרוגי המלחמה". לכן, לא היה מספיק לתאר את חורבנה של ירושלים והמקדש אלא להרחיב גם את חורבנה של ארץ יהודה בכללותה ולשם כך גם "נוספו" חורבנה של ביתר ושל טור מלכא שבצוותא הם משקפים את חורבנה של "יהודה", זאת שבה חל דין סיקריקון מהרוגי המלחמה ואילך.
המאמר של יובל שחר (ציון תש"ס): https://www.jstor.org/stable/23564253
מאמר ישן של שמואל קליין (תרביץ' א, תר"ץ, 1929): https://www.jstor.org/stable/23580376
מאמר של רפאל ינקלביץ המזהה את הר המלך בהרודיון (קתדרה 20, תשמ"א): https://www.jstor.org/stable/23398255
מאמר של דביר רביב על הקברים המפוארים במערב השומרון וזיהוי הר המלך (במעבה ההר, ג', תשע"ג): https://www.academia.edu/25782070/Raviv_D_2013_Magnificent_Tombs_from_the_Second_Temple_Period_in_Western_Samaria_New_Insights_In_the_Highlands_Depth_Ephraim_Range_and_Binyamin_Research_Studies_Vol_3_Ariel_Talmon_pp_109_142_Hebrew_
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה