המחלוקת על תיארוך של קבוצה מסוימת מתוך בתי הכנסת העתיקים ("הטיפוס הגלילי") התעצמה מחדש בשני העשורים האחרונים בזכות שתי חפירות של בתי כנסת עתיקים סמוכים מאד- האחד בואדי חמאם בידי משלחת בראשות עוזי ליבנר והשני בחוקוק בידי משלחת בראשות ג'ודי מגנס. תגליות הפסיפסים המרהיבים בשני בתי הכנסת הללו הקרובים אחד לרעהו (בחוקוק מצב השימור הוא טוב בהרבה מאשר בזה של ואדי חמאם) עמעמו במקצת את התכלית הראשונית שלשמה נועדו החפירות: אישוש זמנם של בתי הכנסת מהטיפוס הגלילי. באופן לא מפתיע, בשני המקרים, המסקנות ה-"חד-משמעיות" של שתי משלחות החפירה תאמו את העמדות הבסיסיות של החוקרים- בואדי חמאם בית הכנסת על שני שלביו תוארך למן המחצית השנייה של המאה השלישית ועד שלהי המאה הרביעית או ראשית המאה החמישית, עת הכפר כולו חדל להתקיים כמעט לגמרי. בחוקוק, בית הכנסת הראשון תוארך על ידי משלחת החפירה לסוף המאה הרביעית או ראשית המאה החמישית ועד שלהי התקופה הביזנטית ובית הכנסת בשלב השני לתקופה הממלוכית (לאחרונה זאב וייס ערער על השלב הממלוכי ותיארך גם את בית הכנסת המאוחר לתקופה הביזנטית).
שתי המשלחות עבדו לפי הספר במיטב האמצעים והכלים הארכאולוגיים המקובלים כיום ובכל זאת המסקנות שלהם הפוכות. אפשרות אחת היא ששניהם צודקים- בית הכנסת בואדי חמאם התקיים במאה השלישית והרביעית ואילו בית הכנסת בחוקוק נוסד בשלהי המאה הרביעית ואילך. אלא שהחופרים בשני המקומות אינם מקבלים את האפשרות הזו ומסתייגים מהמסקנות הכרונולוגיות של המשלחת האחרת, מי יותר ומי פחות. לדעתם, שני בתי הכנסת הללו התקיימו פחות או יותר במקביל אך התיארוך שנוי במחלוקת, אותה מחלוקת שמלכתחילה החפירות הללו נועדו להכריע ביניהם. החפירות בואדי חמאם פורסמו באופן סופי ב-2018 כאשר בשנה שעברה יצא בעברית ספר שלם על תוצאות החפירה (היישוב הכפרי בגליל בעת העתיקה: מבט ארכיאולוגי מחרבת ואדי חמאם, ירושלים 2024). החפירות בחוקוק הסתיימו מאוחר יותר ובינתיים התפרסמו רק דו"ח ראשוני וביניים אך בשנה שעברה, התפרסמה מונוגרפיה של מגנס שהיא עיבוד של סדרת הרצאות ב-2022 באקדמיה הבריטית בשם Ancient Synagogues in Palestine: A Re-evaluation Nearly a Century After Sukenik's Schweich Lectures (Schweich Lectures on Biblical Archaeology 2022. במהדורה האחרונה של Jewish Review of Bools יש ביקורת ארוכה של Yitz Landes על המונוגרפיה הזו של מגנס תוך תשומת לב לכך שבמסגרת הויכוח, ישנו גם 'סימון' אידיאולוגי של הצד שכנגד, סימון שהוא מסויג ממנו. כיצד מחלוקת מאד מוגדרת על קבוצה מסוימת של בתי כנסת עתיקים התגלגלה לכדי פרדיגמות יסודיות עד כדי סימון אידיאולוגי לכאן או לשם?
מי שיקרא את החיבורים הנ"ל עשוי לתהות בצדק על מה באמת הויכוח עכשיו אחרי ששני האתרים נחפרו? לא רק שהמחלוקת לא הוכרעה אלא שהיא רק הסתבכה במיוחד כשמדובר בבתי כנסת כל כך קרובים מבחינה גיאוגרפית וסגנונית. המבוי הסתום שהוביל את החוקרים הנ"ל לואדי חמאם ולחוקוק אושש את מה שהם קיוו למצוא (עם בונוס "קטן" בדמות הפסיפסים) אבל המבוי הוא סתום עוד יותר ממה שהיה לפני שני עשורים. אפשרות אחת היא לצמצם את הויכוח למחלוקת מקצועית טהורה הקשורה לזיהוי ומיון קרמיקה של התקופה הרומית המאוחרת והביזנטית או לשאלה כיצד לתארך את יסודות המבנים בהתאם לקרמיקה שנמצאה מתחת לרצפות או ליסודות הכתלים. כלומר, גם אם משלחות החפירה היו מתחלפות באתר החפירה, המסקנה שלהם הייתה דומה שכן המחלוקת היא על תיארוך הקרמיקה הקצת מורכבת ועוד יותר על היחס בין הממצאים ובין הרצפות והקירות. זה משאיר את הדיון במישור הטכני-מקצועי כמו למשל לגבי שאלת האמינות של תיארוך פחמן 14 וכדומה. המבוי הסתום ייפתר כאשר תגיע מתודה או אמצעי לזיהוי ותיארוך סטרטיגרפי שאי אפשר להתווכח או לערער עליו ואז "יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".
אולם, גם המעורבים במחלוקת הזו טוענים שזה לא רק שאלה של תיארוך כלי קרמיקה מובחנים או יחס בין מטבע או שברי שפה לרצפה או קיר אלא שאלה יסודית יותר. כד להבין כיצד הגענו לשלב הזה במחקר, החוקרים מקדישים תשומת לב רבה ל-"שחזור" תולדות המחקר במאה השנים האחרונות כדי לזהות את התהליכים במחקר בתי הכנסת העתיקים עם דגש על המיון והסיווג לקטגוריות המסורתיות והסדקים שנפערו באותן קטגוריות מסורתיות לאור הצטברות המחקר הארכאולוגי. המעבר מתיארוך על סמך סגנון אדריכלי ואמנותי לתיארוך על סמך ממצא סטרטיגרפי על בסיס שכבות קרמיות ונומיסמטיות הוביל לאתגר שאיתו התמודדו עד היום החוקרים אך דומה שגם כאן זה לא קו השבר הנוכחי בין האסכולות השונות כיום.
דומה שבשלב מסוים, למחלוקת הארכיאולוגית ההיא (שהחלה אי שם בשנות השבעים לאור החפירות בכפר נחום אך התעצמה בשנות התשעים המאוחרות) נוסף רובד היסטורי שהיה "חבוי" מתחת לפני הקרקע אך הפך לגלוי במפנה המילניום הנוכחי. השאלה הייתה אם "תקופת הזהב" של יהדות הגליל הייתה בתקופת המשנה והתלמוד (התקופה הרומית המאוחרת בין 135 ל-350 לספירה בקירוב) או דווקא בתקופה הבתר-תלמודית, היא התקופה הביזנטית תחת השלטון הנוצרי (650-350 לספירה בקירוב). התיארוך הכרונולוגי המאוחר שקודם מאד בידי מגנס כבר בשנות התשעים של בתי הכנסת העתיקים גרם (גם אם לא רק הוא) לשינוי פרדיגמה עמוק הן לגבי התקופה הביזנטית והן לגבי התקופה שלפני כן ('תקופת המשנה והתלמוד'). מעתה, התבנית של פריחה ושגשוג בתקופת החכמים ושחיקה במעמד יהדות ארץ ישראל לעומת השלוחה הבבלית כאשר השלטון הפך לנוצרי, התחלפה בהערכה מחודשת הן לגבי חיוניות היישוב היהודי בתקופה הביזנטית והן לגבי הערכה של הזהות הדתית של החברה היהודית דווקא בתקופת פעילות החכמים בגליל. לפרדיגמה החדשה היו גישות מתונות ורדיקליות יותר אך בתי הכנסת העתיקים שיקפו מעתה לא ירידה והתכנסות לתוך כתלי בית הכנסת אלא את המשאבים והעוצמה של הקהילות דווקא תחת השלטון הביזנטי בעוד בתי הכנסת של 'תקופת המשנה והתלמוד' על פניו נעלמו כמעט לחלוטין לאור הכרונולוגיה החדשה.
אולם לפרדיגמה החדשה בלבושיה השונים, קמו מבקרים הן מהשדה ההיסטורי והן מהשדה הארכיאולוגי. היסטוריונים וארכיאולוגים 'התעקשו' לזהות בתקופה הביזנטית סממנים של ירידה יישובית וכלכלית, לפחות ביישוב היהודי. הסיבות לכך לא היו דווקא רדיפה דתית כפי שהיה מקובל לטעון בעבר אלא סיבות ואירועים שונים (בין השאר, רעידות אדמה ובמיוחד זו של 363 לספירה). הסקר של עוזי ליבנר בגליל המזרחי הוביל אותו למסקנה שבמבט מרחבי, ישנה ירידה הן במספר היישובים והן בהיקפם משלהי המאה השלישית והרביעית לספירה. זה הוביל אותו גם להסתייגות עמוקה מהרושם של בתי הכנסת המפוארים בגליל כשיקוף של פריחה ושגשוג רחב היקף כפי שהוצע בידי ההיסטוריונים והארכיאולוגים לאור הכרונולוגיה המאוחרת. הוא לא ערער על התיארוך המאוחר של כמה מבתי הכנסת הגליליים בשלב המאוחר שלהם לאור המחקר הארכאולוגי הסטרטיגרפי אלא למסקנות הגורפות על התקופה כולה מחד ועל התקופה שלפני כן במאות השנייה והשלישית לספירה מאידך. דווקא התיארוך הכרונולוגי המאוחר של מרבית בתי הכנסת העתיקים, הוביל מספר מחקרים עד היום שביקשו לזהות סממנים מוקדמים שחבויים מתחת לשכבות המאוחרות בבתי כנסת בגליל ובגולן. וכך, המטוטלת עברה מסדרת מחקרים בשנות השמונים והתשעים שביקשה לאחר את בתי הכנסת העתיקים שנחפרו לפני כן, לסדרת מחקרים בעשור הנוכחי שמבקשת לעשות דבר דומה לחלוטין רק לכיוון השני- אינדיקציות ארכיאולוגיות לבתי כנסת כבר מהתקופה הרומית במבנים שהזיהוי הרווח שלהם עד היום היה ביזנטי 'טהור'.
מעתה, אפשר לסמן כיום את המחלוקת המחקרית בנוגע לתיארוך בתי הכנסת הגליליים או בכלל באופן קצת מחוספס ורדוד משהו כ-"מגמה מאחרת" מול "מגמה מקדימה" באותם מבנים עתיקים שנחפרו מי יותר ומי פחות. מאחורי המגמות השונות מסתתרת השאלה הרחבה יותר לגבי היחס בין התקופה הרומית והביזנטית בתולדות יהודי הגליל בעת העתיקה. השאלה הזו כמובן לא אמורה להשפיע על אופני החפירה של אתר X או Y או על פרשנות הקרמיקה אבל היא עשויה להשפיע על המוטיבציה למצוא סימנים מקדימים או מאחרים ועל הפרשנות ההיסטורית והחברתית מהמיקרו למאקרו. המגמה המקדימה סבורה שהמונומנטליזציה של בתי הכנסת התחילה בתקופה מוקדמת יחסית גם אם לבשה פנים וצורות שונות (אותן קטגוריות ישנות) בהתאם לאזור ולתקופה ושבמקרים מסוימים אפילו אפשר לזהות אלמנטים כבר משלהי ימי הבית השני החבויים היטב מתחת לאותם מבנים. המגמה המאחרת סבורה שתהליך המונומנטליזציה של בתי הכנסת התחיל מאוחר יותר ושבמשך מאות שנים, המבנים היו צנועים וחסרי הדר ופאר. לדידה, השינוי הוא לא רק כרונולוגי אלא גם מהפכני ודרמטי יותר, לפחות מבחינה ויזואלית וחזותית. בין לבין, יש חוקרים (כמו למשל מוטי אביעם לאחרונה בסקירה על בתי הכנסת בספר על ארץ ישראל בשלהי העת העתיקה) שמנסים לשלב בין המגמות- לתעדף את התקופה הביזנטית כתאריך ייסודם של מרבית בתי הכנסת העתיקים בגליל אך למצוא הדים למבנים מפוארים יחסית שהתקיימו לפני כן (תיאוריית ה-'ספוליה', מחזור פריטים אדריכליים ועיטוריים ישנים).
אולם, גם כאן עדיין לכאורה תישאל השאלה- מדוע אסכולה אחת מעדיפה להקדים את המונומנטליזציה של בתי הכנסת כבר לתקופה הרומית והאחת סבורה שהתהליך כולו התחיל לכל המוקדם בראשית התקופה הביזנטית? אפשר להסתפק בכך שמדובר במחלוקת היסטורית וארכיאולוגית צרופה ומזוקקת לגבי הפרשנות של הממצאים והמבנים לאור החפירות החדשות. אלא שמסתבר שגם כאן, יש טענה על קיומו של רובד עמוק נוסף שממנו צריך לבחון את נקודת המוצא של החוקרים השונים גם כיום. מגנס במונוגרפיה שלה מקדישה לכך חלק נכבד באחד הפרקים עוד לפני הדיון הישיר בבתי הכנסת בואדי חמאם וכפר נחום. כאן כבר נידונה שאלת המוטיבציה המחקרית הגולשת מעבר לשאלות של טכניקת חפירה וזיהוי ושל פרדיגמה כרונולוגית או היסטורית אלא לעבר מחוזות האידיאולוגיה האקטואלית, המחוז שאיכשהו תמיד מבצבץ במיוחד בכל מה שקשור לפרשנות המחקר הארכיאולוגי. הטענה שמאחורי הפרשנות המדעית, יש הטיה אידיאולוגית שמגייסת את הממצא לטובת האידיאולוגיה מלווה את המחקר הארכיאולוגי מראשיתו ועד ימינו. אולם, השימוש בו במסגרת הצגת ראיות וטיעונים או תגובה מול חוקרים אחרים הוא מורכב וטעון מבחינת המחקר המדעי. הבעיה היא לא בגלל שאין בו אמת כזו או אחרת, אלא בשל המעבר למימד טיעונים ממישור שונה באופן מהותי מאשר הראיות הארכיאולוגיות וההיסטוריות ובשל הסיכון של הכללה גורפת שאינה מדויקת במקרים רבים והטלת ספק במיומנויות של החוקר ו/או המחקר רק בגלל זיהוי מניעים אידיאולוגיים חיצוניים. כאמור, הרקע האידיאולוגי הוא עובדה קיימת בתולדות המחקר הארכיאולוגי בכלל ובארץ ישראל לתקופותיה בפרט, אך במסגרת דיונים מדעיים נוכחיים מול חוקרים אחרים (ולא במסגרת חקר תולדות המחקר), השימוש בו הוא קצת או הרבה בעייתי.
במקרה של תיארוך בתי הכנסת הגליליים, הניסיון לזהות את המגמות או האסכולות עם אידיאולוגיות או זהות מוצא של החוקרים לא עומד בפני הביקורת שכן דעות שונות לגבי תיארוך בתי הכנסת הגליליים קיימות לעיתים באותו חוג באוניברסיטה וקשת הדעות לא חופפת ממש לפרמטרים אידיאולוגיים או של אזרחות של החוקרים. אם בכל זאת, רוב החוקרים אימצו את התיארוך הביזנטי המאוחר לבתי הכנסת משלהי העת העתיקה (לפחות אלו שנראים היום בשטח), מדוע יש מאמץ ניכר אצל בעלי המגמה המקדימה למצוא אינדיקציות ועדויות לכך שכבר בתקופה הרומית היו בתי הכנסת מבני ציבור בולטים מאפיין רווח? אני חושב שהמוטיבציה הבסיסית היא לסנכרן בצורה מדויקת יותר את התמונה העולה מתוך המקורות הספרותיים בספרות חז"ל הקלאסית ובין התמונה הארכיאולוגית המצטברת שבה היה וישנו קושי למצוא שיקוף מלא לפחות כפי שאולי היה ניתן לצפות מלכתחילה. אין הכוונה במוטיבציה לאמת את הנאמר במקורות חז"ל בכלל ועל מעמד החכמים בפרט אלא לשקף באמצעות הממצא הארכאולוגי את הריאליה הבסיסית המבצבצת מתוך המקורות הספרותיים ללא המעטפת הרעיונית והמגמתית- מבחינה גיאוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית. אם בעבר, חוקרי הריאליה התלמודית ביקשו לשחזר את הווי החיים בתקופת המשנה והתלמוד מתוך הישענות כמעט מוחלטת על המקורות הספרותיים, הארכיאולוגים כיום מבקשים להציב תמונה מוצקה יותר של המצע הריאלי שבו התקיימה היצירה הספרותית והרוחנית של החברה שבה פעלו החכמים, בין אם הם היו דומיננטיים ובין אם הם היו מיעוט קטן נטול השפעה וסמכות.
זאת גם ריאקציה לאחת מתופעות הלוואי של אימוץ הגישה המאחרת של בתי הכנסת לתקופה הביזנטית. הערעור על הכרונולוגיות הקדומות, הוביל כאמור לא רק לפרשנות שהעצימה את חיוניות הקהילה היהודית בתקופה הביזנטית אלא גם לגישות מינימליסטיות ואף רדיקליות (הכל בעיני המתבונן) לגבי תקופת הביניים שבין מרד בר כוכבא ובין עליית הנצרות במאה הרביעית, היא התקופה הקלאסית של המשנה והתלמוד. כמדומני, שכנגד המגמה הזו או לפחות חלקים ממנה, יש מוטיבציה מחקרית לזהות פעילות פרטית וציבורית באתרים יהודיים בגליל בתקופה הרומית התיכונה והמאוחרת עוד לפני התקופה הביזנטית. זה לא בהכרח חזרה לקטגוריות הישנות מימי סוקניק ואבי-יונה ולא רומנטיזציה של מעמד החכמים בחברה היהודית אלא עיגון המצע הריאלי, הכלכלי, החברתי והתרבותי שבו התהוותה ספרות החכמים הקלאסית וגם פתרון החידה הנושנה של חתימתה של הפעילות הזו למול הפעילות הספרותית העלומה והליטורגית הענפה לאחר מכן.
אם כן, המחלוקת הארכיאולוגית הטכנית לגבי תיארוך קבוצה מסוימת מאד של בתי כנסת עתיקים, התגלגלה ואולי גם פתחה את השער לדיונים נרחבים הרבה יותר מבחינה היסטורית. כמו שתוצאות החפירות בבית שערים בשלהי שנות השלושים הובילו לבחינה מחודשת של תהליך ההלניזציה והרומאניזציה בחברה היהודית במאות הראשונות לספירה ומכאן גם למחלוקות עזות וחריפות שחרגו הרבה מעבר לסרקופגים באולמות הקבורה בבית שערים, כך גם המחלוקות על תיארוך בתי הכנסת הגליליים, מחלוקת על פניה היא טכנית ולעיתים יבשה שרק מומחים מסוגלים להתערב בה, התגלגלה לשינויים מרחיקי לכת בפרדיגמה על תולדות היהודים בגליל בשלהי העת העתיקה. תולדות המחקר והמגמות הנוכחיות משקפות תהליכים מנוגדים כשהמטוטלת נעה רצוא ושוב, פעם לטובת המגמה המאחרת ופעם לטובת המגמה המקדימה. מבעד לטיעונים ולראיות הארכיאולוגיות על טהרת הממצא לכאן ולשם, ניתן לזהות מניעים ומוטיבציות מחקריות הקשורות להצעות, השערות ופרדיגמות חדשות שמעלים בין השאר את הזיקה בין הרושם שעולה מן המקורות הספרותיים ובין התמונה המתקבלת לאור החפירות. האם ניתן לקבוע שאין רבדים אידיאולוגיים עמוקים ו/או חיצוניים שמובילים את האסכולות השונות כיום ב-2025? לא (במקרים מסוימים בוודאי זה ניכר אך בדרך כלל מחוץ למעגל המחקר המדעי), אבל נראה שלפחות בסוגיה הזו, אין הכרח לחפור ולהגיע למחוזות הללו או לייחס אותם לצד השני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה