‏הצגת רשומות עם תוויות בתי מרחץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בתי מרחץ. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 בנובמבר 2022

מתי הופיעו בתי המרחץ הציבוריים באזור יהודה לאור בתי המרחץ ב....שועפט?

 




פורסם ב-14/11/2022

בכנס השנתי של החידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה שנערך באוקטובר האחרון, הוקדש מושב שלם לנושא "ירושלים-בתי מרחץ סביב לה". כששלושה מההרצאות הוקדשו לחדרי מרחץ ובתי מרחץ מהתקופה הרומית בירושלים וסביבותיה- חדרי המרחץ בבתי המידות של ירושלים עד שנת 70 (הלל גבע), היבטים טכנולוגיים של בתי המרחץ בתקופה הרומית המאוחרת לאור בית היוצר של הלגיון הרומי בבנייני האומה (בנימין ארובס) אך אני אתמקד כאן בפרסום מפורט יותר של שני בתי מרחץ שהתגלו בחפירות ההצלה שנערכו בין 2003 ובין 2007 בשועפט על רקע העבודות לבניית תוואי הרכבת הקלה. ההרצאה בעברית "בתי המרחץ בשועפט והופעת תרבות הרחצה הציבורית ביהודה" מאת ארלטה קובלסקה (Arleta Kowalewska) ממכון זינמן לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה ורחל בר נתן (רשות העתיקות) שהייתה אחת מהחופרות באתר. בקובץ המאמר יצא באנגלית והוא עלה לפני כמה שבועות גם במרשתת.

יום ראשון, 2 באוגוסט 2020

"ואין יורדין לפילומא"- המשנה שמציגה רשימת סדר אימון של מתאבקים או מכלול עיסויי גוף בבית המרחץ

 


פורסם ב-2/8/2020

אחד הספרים המפורסמים ביותר של שאול ליברמן (1983-1898), מגדולי חוקרי ספרות התלמוד, יצא בעברית בשם "יוונית ויוונות בארץ ישראל, (ירושלים תשכ"ג, הוא מבוסס על שני ספרים באנגלית שיצאו לפני כן ב-1942 וב-1950) ובו היו שורת מחקרים שלו על הקשר בין התרבות היוונית-רומית ובין הספרות התלמודית בארץ ישראל. הטענה המרכזית שלו הייתה שבספרות התלמודית יש אוצר בלום של ידיעות, הלכות ומעשים שמשקפים היכרות רחבה הרבה יותר מהמוכר עם העולם התרבותי, חברתי וריאלי של הסביבה היוונית-רומית. אולם, לדעת ליברמן, ההשפעה התרבותית על החברה היהודית הייתה עמוקה ורחבה אף יותר מאשר זו המתועדת בספרות התלמודית ודעת חכמים לא הייתה נוחה מכך. הוא סבר כי בתחומים שלחכמים נראה כי מדובר משום "פיקוח נפש היהדות", הם נאבקו ללא פשרות כדי לבער אותם אולם מצד שני הם "יגעו להכשיר אותם מנהגים זרים שאפשר היה לקבלם בלי לסכן יסודי חייה של היהדות. עיקר פעולתם בתחום זה היה לשם ייהוד היסודות הזרים" (שם, עמ' 69). מול אותם "מנהגים זרים" שהעם כבר התרגל אליהם, החכמים ביקשו "להלבישו צורה יהודית". לפיכך, בפרקים שלמים בספר הוא בחן וניתח עדויות "באותם דרכים, מנהגים ואמונות-הבל שהחכמים עמעמו עליהם או שייהדום והכשירום לבוא בקהל" (שם, עמ' 70). כלומר, לגישתו של ליברמן, החכמים עצמם זיהו את מנהגי התרבות הזרים, הסתייגו לחלוטין מהם באופן אישי אך בשל העובדה שהם היו פופולריים מאד בציבור הרחב (עם הארץ) הם נקטו טקטיקה שבה במקום לפסול אותם קטגורית, הם "עמעמו" (כלומר, העלימו את היסוד הפגאני או הזר) והעניקו להם "לבוש חדש" שיהלום, לפחות בעיני ההמון, את אורח החיים היהודי. מהבחינה הזו, גישתו של ליברמן בנוגע למידת האימוץ של התרבות היוונית-רומית על החכמים עצמם הייתה די שמרנית למרות העדויות הרבות לנוכחות התרבות היוונית-רומית בספרות חז"ל. אני מציין את זה כבר כאן כי במחקר, קיימים היום קשת דעות רחבה ומגוונת לגבי גישתם של החכמים גופם כלפי אותם אלמנטים ומנהגים בהשפעה יוונית-רומית, עד כמה הם הושפעו מהם במישרין ובעקיפין והאופן שהם התמודדו איתם והגישה ה-"חדשנית" של ליברמן בזמנו (מחצית המאה העשרים) נתפסת היום, לפחות לפי חלק מהחוקרים, כגישה קצת "מיושנת".