כאשר הארכאולוגים גילו את שרידי בתי הכנסת הקדומים, הם הניחו שהשרידים של מדרגות או יציע באותם בתי כנסת היו של עזרת הנשים באותו אופן שבו הקומה השנייה או היציע בבתי הכנסת של התקופות המאוחרות וכך זה הופיע בשחזורים השונים של בתי הכנסת הקדומים. הם לא רק הושפעו מצורת בתי הכנסת המאוחרים אלא לכאורה הייתה להם עדות ברורה לקיום המודל הזה של הפרדה מפלסית ושל יציע ובו יושבים הנשים מהמסורת העתיקה על הגזוזטרא שהותקנה בעזרת הנשים בבית המקדש- ההנחה הייתה שמשם זה הגיע לבתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד והמשיך עד ימינו אנו באופן כזה או אחר, לפחות בבתי הכנסת האורתודוקסיים. ואמנם, כאשר התחילו הניסיונות לשנות את דגם הישיבה הנפרד המסורתי בבתי הכנסת, הן המתנגדים והן המחייבים נזקקו לחזור שוב לאותה גזוזטרא עתיקה בעזרת הנשים בבית המקדש- האם היא אכן המקור לעזרת הנשים המסורתית או שמא היא חריגה ויוצאת דופן, שאלה שמרחפת עד היום והופכת את הדיון בה לכזה שהוא מעבר לדיון מחקרי על נסיבות התקנתה של אותה גזוזטרא.
המאמר הקלאסי של שמואל ספראי (יהודי אורתודוקסי שומר מצוות) שיצא בתשכ"ג (1963) בשם "האם הייתה קיימת עזרת נשים בבית הכנסת בתקופה העתיקה?" והתשובה השלילית שהוא נתן באותו מאמר, היה אמנם מאמר מחקרי טהור שבו הוא הפריך את הנחות העבודה הנ"ל של הארכאולוגים בדבר קיומה של עזרת נשים ייעודית בבית הכנסת העתיק וזאת על אף שהמקורות מעידים שהנשים ביקרו באופן שוטף וקבוע בבתי הכנסת. למרות זאת, כבר בעת פרסומה ועד היום, קשה היה לנתק בין הדיון המחקרי האובייקטיבי (עד כמה שניתן) לגבי העובדות ההיסטוריות ובין השאלות האקטואליות לגבי אופן הישיבה הרצוי בבתי הכנסת של ימינו.
נשוב לאותה גזוזטרא שכאמור, בכל דיון על אופן הישיבה והאדריכלות של בית הכנסת הקדום, נסיבות הקמתה היה ועודנו מוקד לדיון וגם ספראי במאמר הנ"ל, הקדיש לה מקום נכבד במסגרת אותו מאמר. עזרת הנשים בבית המקדש, שניצבה מזרחית לעזרה ("עזרת ישראל") לא מוכרת בתור שכזו עד לשלהי ימי בית שני- מימי הורדוס או לפי דעה מסוימת (א' ביכלר) אף מאוחר יותר. בין השאר, היא הייתה המעבר העיקרי בדרך לעזרה, למי שנכנס ממזרח כלפי מערב לשער ניקנור. באופן כללי, מעמדה ההלכתי היה דומה בעיקרו לזה של הר הבית (או החיל) למעט ההגבלה שלא נכנס לשם "טבול יום" (משנה כלים). למעט הקרבנות, טקסים שונים נערכו באותה עזרה- מעמד הקהל, קריאת התורה של הכהן הגדול ביום כיפור וכמובן שמחת בית השואבה המתוארת בפרוטרוט במשנת סוכה. ברור אפוא שהיא לא הייתה אקסלוסיבית לנשים ולא עוד אלא שעל אף שזה לא היה מקובל או רווח, מבחינה הלכתית גרידא נשים היו רשאיות להיכנס גם לעזרת ישראל . אצל יוספוס יש סתירה מסוימת בין התיאור שלו במלחמת היהודים (מלחמת היהודים ה 199-198) שממנו עולה שעזרת הנשים הייתה "מקום מיוחד לעבודת האלוהים של הנשים" ושהיה אסור להם לעבור פנימה מעבר לאותה עזרה ובין תיאור מקביל בקדמוניות היהודים (טו, 419-418) שם הוא הוא כותב במפורש שהיו שם הן גברים והן נשים. לפיכך, הכינוי "עזרת הנשים" בבית המקדש אינו דומה לזה של עזרת הנשים המוכרת בימינו כחלק ייעודי לנשים- ייתכן שהכינוי התהווה בגלל שלא היה מקובל שנשים ייכנסו לעזרה המקודשת או בגלל הדומיננטיות של הנשים באותה עזרה ואולי זה בגלל אותה גזוזטרא (להלן).
הכצוצטרה/גזוזטרא : במשנת מידות ב ה נכתב: "עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רחב מאה ושלשים וחמש וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים ארבעים אמה ולא היו מקורות....וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצ(ט)רה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין...". אם כן פעם ("בראשונה") אותה עזרה הייתה "חלקה" לפני ש-"הקיפוה כצוצרה" שבה הנשים יושבות למעלה כדי "שלא יהו מעורבין". יש פרשנויות שונות בנוגע ל-"חלקה" (רמב"ם: "שהייתה רחבה ללא כותלים מקיפים אותה", רש"י: "חלקה היתה - העזרת נשים בראשונה, ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים") אך בנוגע לנסיבות התקנת אותה כצוצטרה/גזוזטרא, ישנו הסבר במקום אחר בנוגע לשמחת בית השואבה (משנה סוכה ה ב):
"במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול". המשנה לא מסבירה מהו אותו "תיקון גדול" אך בתוספתא ובתלמודים ישנו הסבר מפורט:
1. "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ. וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש שלש רוחות ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין" (תוספתא סוכה ד א).
2. בירושלמי (סוכה ה ב נה ע"ב): " ומתקנין שם תיקון גדול- מה תיקון היו עושין שם? שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן כהיא דתנינן תמן וחלקה היתה בראשונ' והקיפוה כצוצטרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין"
3.בבבלי (סוכה נא ע"ב): "מאי תיקון גדול? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה".
אם כן, לפי הברייתות בתוספתא ובתלמודים, השינוי במראה הפיזי קשור ישירות לבעיה של "קלות ראש" (יהיה מובנו אשר יהיה) בין גברים ונשים במהלך הצפייה במפגן השמחה הלילי של "שמחת בית השואבה/שאובה" במהלך חול המועד סוכות. עוד לפני התקנת הגזוזטראות, הייתה הפרדה כלשהי- הגברים היו צופים "מבפנים" (בתוך העזרה או כפשוטו- בהיקף הפנימי) והנשים עמדו "מבחוץ" (בחיל או בהר הבית או כפשוטו- בהיקף החיצוני) אך החשש נותר על כנו ולכן בית הדין (מעניין שרק בתוספתא נזכר "בית הדין") החליט לעשות "שלוש גזוזטראות כנגד שלוש רוחות". מעתה ההפרדה כבר לא הייתה אופקית אלא אנכית פיזית. נראה שהתוספתא בסוכה מתייחסת במפורש למשנה במידות אבל לאו דווקא למשנה בסוכה ואינה מפרשת אותה- היא לא מציינת שזהו "תיקון גדול" שעושים בכל שנה אלא כאירוע קונקרטי חד-פעמי מן העבר שהוליך להתקנת אותה גזוזטרא בעזרה שממנה הנשים היו צופים בשמחת בית השואבה.
לעומת זאת, הברייתות בתלמודים (או אלו שציטטו אותם) קושרים במפורש בין "תיקון גדול" שהיו עושים במוצאי היום הטוב הראשון של החג ובין התקנת הגזוזטרא במשנת מידות. זיקה זו העלתה בעיה יסודית שהעסיקה את כל הפרשנים והחוקרים- בעוד משנת מידות מתארת אירוע חד-פעמי, המשנה בסוכה מדברת על אירוע שחוזר על עצמו בכל שנה במוצאי יום טוב. רש"י ניסה לתת פתרון משלו: " והקיפוה גזוזטרא - נתנו זיזין בכתלים בולטין מן הכותל סביב סביב, וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות - לווחין שקורין פלנק"ש לוחות עץ וקרשים כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות, וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה". במילים אחרות- השינוי הקבוע שעליו מדובר במידות היו הזיזים הבולטים בקירות העזרה (זאת הכצוצטרה של מידות) ואילו בכל שנה, על גבי הקונסטרוקציה הזו, התקינו לוחות עץ וקרשים שבהם הנשים עומדות וצופות בשמחת בית השואבה (זאת הגזוזטרא של סוכה) וזה היה קונסטרוקציה זמנית שהתקינו במוצאי יום טוב של חג בכל שנה מחדש. למעשה, בניגוד לתוספתא, מהתיאור בברייתא בתלמודים נראה שה-"תיקון גדול" השנתי לקראת שמחת בית השואבה כלל לא היה שינוי פיזי במבנה אלא: "שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן" וגם הברייתא בבבלי מציינת במפורש: " התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה". נראה שהם הבינו את -"תיקון גדול" המדובר כאן בכל שנה כאכיפת הפרדה באופן אנכי ולא באופן אופקי בגלל החשש מאותה קלות ראש.
כך או כך, הדגש הוא על החשש מקלות ראש היה דווקא באירוע הזה- שמחת בית השואבה ולא נזכר חשש כזה לגבי אירועים אחרים שהתרחשו באותה עזרת הנשים. ואכן, התיאורים המפורטים של חגיגות האש והמחולות המתוארים בהמשך הפרק היו אירוע חריג בהווי המקדש, הן בפופולריות ההמונית שלו והן באופיו הבידורי שאינו הולם את ההווי הרציני והחמור במשך כל ימי השנה. באירוע שכזה שהוא עצמו "מותח גבולות", החשש מהיסחפות גם בהקשר המיני היה מן הסתם גבוה יותר או לפחות כך תואר במקורות חז"ל (אין לכך הד במקורות אחרים) ומשום כך הוצב "גבול" פיזי ממשי. בשאר ימות השנה, כאשר בית המקדש התנהל באופן מסודר ושגרתי, החשש מפני "קלות ראש" לא היה קיים ולכן לא הייתה בעיה של ממש בנוכחות של גברים ונשים בלי הפרדה פיזית ארכיטקטונית באותה "עזרת נשים", כולל בטקסים אחרים שהתנהלו באותה עזרה.
אמנם, גם אצל הפרשנים המסורתיים ופה ושם גם אצל החוקרים, קיימת הדעה שלפחות לקראת סוף ימי הבית, הייתה החמרה במגמת ההפרדה בין גברים לנשים במקדש לא רק בימי שמחת בית השואבה אלא בכלל (ביכלר למשל טען שכל עיקרה של עזרת נשים נבנתה ממש לקראת סוף ימי הבית על רקע אותה החמרה דתית) אך לא כך משתמע מכלל המקורות. אפשר לשער שהגזוזטראות אכן היו קבועות מאז הפעם הראשונה שבהם הם נבנו (ואיננו יודעים בדיוק מתי זה אירע) אך בפועל, לא נעשה בהם שימוש אלא רק במאורעות חריגים כמו שמחת בית השואבה או אולי רק במהלך אותו אירוע ולכן היה צורך להכין את אותם גזוזטראות לשימוש החריג בהם או לאכוף דווקא אז את ההפרדה בצורה שבה הנשים ישבו וראו את הטקס מהגזוזטראות והגברים היו למטה. לחילופין, ניתן לשער שהגזוזטראות נבנו ביחד עם אותה עזרת נשים בלי קשר לשום צורך דתי אלא כחלק מהתכנון האדריכלי (הורדוס?) , אולי גם כדי להרחיב את הקיבולת של אותה עזרה במיוחד באירועים המוניים (שמחת בית השואבה, הקהל וכדומה) וההסברים בספרות חז"ל הם "איטיולוגיים" ולאו דווקא מעידים על המניעים והשיקולים האמיתיים לקיומה של אותה גזוזטרא בזמן אמת. בכל מקרה, כל האפשרויות הנ"ל אינן יוצאות מגדר השערה והפרשנויות השונות ולפעמים הקוטביות מעידות על כך.
כאמור, סוגיית הגזוזטרא בעזרת הנשים במקדש לא הייתה הופכת לסוגיה כל כך מוכרת אלמלא ההשלכות שלה על "עזרת הנשים" בבתי הכנסת הקדומים ועד ימינו. כל צד במהלך אותו פולמוס "גייס" את המקורות בנוגע לגזוזטרא במקדש לטובת הגישה הרצויה בעיניו: האם לשים את הדגש על התקנה ליצור הפרדה פיזית בשל החשש מקלות ראש כפי שמודגשת במקורות חז"ל והיישום הרצוי שלו גם בבית הכנסת או דווקא על כך שמדובר באירוע חריג ויוצא דופן שאינו מעיד על ההווי הקבוע באותה עזרה במשך כל השנה ומכאן גם על הרצוי בבית הכנסת שאין בו חשש לקלות ראש. אבל הויכוח הזה הוא כבר עניין שקשור לאמונות ודעות, קצת פחות לעובדות היסטוריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה