בימים האחרונים עלו למרשתת כמה מהמאמרים שהתפרסמו במסגרת הכנס האחרון של החידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה (הכנס החמישה-עשר). אני מקווה להתייחס בעתיד הקרוב לכמה מהחידושים המעניינים שעלו באותן הרצאות/מאמרים (ויש לא מעט). בפוסט הזה, אני אפנה את תשומת הלב לאחד האירועים שבדיעבד היו בעלי חשיבות מכרעת לתולדות המדינה החשמונאית בשליש האחרון של המאה השנייה לפני הספירה- המצור והקרב שנערך על חומות ירושלים בימי אנטיוכוס השביעי ('סידטס') מול יהוחנן הורקנוס הראשון. לפני כמה שנים, אף הוצע שבפסיפס בית הכנסת בחוקוק מהתקופה הביזנטית (!), בספין המכונה 'פסיפס הפילים' ובו הוצגה ברצועה העליונה סצנה מרהיבה של מפגש בין מפקד צבאי ובין דמות 'יהודית', משתקפת אותה אפיזודה של המפגש בין אנטיוכוס השביע ובין יהוחנן הורקנוס הראשון. כך או כך, דונלד צבי אריאל שעמד במשך שנים רבות בראש ענף מטבעות ברשות העתיקות, עסק בשנים האחרונות בהיבטים ארכאולוגיים ונומיסמטיים של המערכה הזו במספר מאמרים. המאמר הנוכחי הוא סיכום בעברית של כמה מאותן סוגיות ארכאולוגיות והיסטוריות והחידושים בהכרת האירוע הזה לנוכח המחקר הארכאולוגי המתחדש בירושלים.
הנה סיכום קצר של השחזור החדש שלו לאירועים שנלוו למצור זה לאור החידושים הארכאולוגיים ואת השאר ניתן לקרוא במאמר גופו (ובמאמרים אחרים באנגלית):
1. רקע היסטורי קצר: זמן קצר אחרי היווסדה של המדינה החשמונאית בימי שמעון בשלהי שנות הארבעים של המאה השנייה לפני הספירה, אנטיוכוס השביעי, בנו של דמטריוס הראשון עלה לשלטון וביקש לשחזר את ימי בית סלווקוס הגדולים. הוא רדף אחרי הטוען לכתר, טריפון, שנמלט מפניו כולל מצור בדור שיש לו עדות היסטורית וארכאולוגית. כבר בימי שמעון הוא תבע להשיב לרשותו כמה ערים ואזורים והגביר את הלחץ הצבאי על שמעון. אחרי הירצחו של שמעון (134-135 לפנה"ס) ליד יריחו שהיה כנראה חלק מהתכנית הגדולה הסלווקית להשתלט מחדש על יהודה, יהוחנן הורקנוס שנחלץ מהתנקשות עמד בפני מסע צבאי של אנטיוכוס ליהודה וירושלים. סביב התיאור המפורט של המסע והמצור על ירושלים (קדמוניות היהודים יג 236 ואילך; מלחמת היהודים א 61 ואילך) היו דיונים ושאלות שהעסיקו את ההיסטוריונים בימינו כולל כמה מחקרים מעמיקים של בצלאל בר כוכבא. לפי המסופר, המצור והקרבות סביב החומות התמשכו עד לימי חג הסוכות, שם הוסכם על הפסקת אש זמנית שהפכה להסכם קבוע שבו אנטיוכוס נמנע מלהחריב את העיר והסתפק בפריצת החומות ובכניעת המלך החשמונאי הצעיר שנתן לו בני ערובה וסכום גדול. בתיאור הספרותי הקצת 'חשוד' בעיצוב מגמתי, אנטיוכוס השביעי מתואר כמלך 'חסיד' שעודד את המשך קיום הפולחן. בשלב הזה, הורקנוס והמדינה החשמונאית הפכו להיות כפופים לשלטון הסלווקי ויצאו עמו למסע הצבאי נגד האימפריה הפרתית. רק עם מותו בקרב של אנטיוכוס סידטס, השתחרר יהוחנן הורקנוס מעולה של הממלכה הסלווקית הדועכת ויכול היה להתפנות להרחיב את גבולותיה של המדינה החשמונאית בשליש האחרון של המאה השנייה לפני הספירה.
2. עדויות ארכאולוגיות ונומיסמטיות למערכה הזו על ירושלים התגלו בעבר בחפירות שנערכו בשנות השמונים במצודת מגדל דוד ובה התגלו חדר עם סימני שריפה עזה, ראשי חצים חתומים בתשליב, אבני בליסטראות וקלעי עופרת מעוטרים בברק שתוארכו לשנות השלושים של המאה השנייה לפני הספירה. לתגלית הזו הייתה חשיבות גדולה גם בשאלת תיארוכה של 'החומה הראשונה' בגבעה הדרום-מערבית שכנראה נבנתה זמן קצר מאד לפני כן בימי שמעון או יהוחנן. כמו כן, בזמן הקצר שבו יהוחנן הורקנוס היה כפוף לאנטיוכוס השביעי, הונפקה במטבעת ירושלים ב-132-131 לפני הספירה מטבע שושן/עוגן (טיפוס אחד או שניים) כחלק מטביעת מטבעות בחסות סלווקית ישירה או מטעם הרשות המקומית/הכהן הגדול. אולם, בשנים האחרונות התווספו נתונים נוספים שבהם דן אריאל במאמריו האחרונים ששופכים אור נוסף על מה שאירע באותם שנים. למעשה היה ויכוח בין החוקרים לגבי תיארוך המצור ומשכו: האם כפי שלכאורה עולה מתיאורו של יוספוס, המצור התחיל כבר בשנה הראשונה של יהוחנן הורקנוס (135/4 לפני הספירה) או רק בשנת 132 לפני הספירה ונמשך חודשים קצרים בלבד עד הסתיו/תחילת החורף של 132/131 לפני הספירה. אריאל מכריע שהנתונים הארכיאולוגיים החדשים מבססים את האפשרות השנייה כסבירה יותר מאשר האפשרות הראשונה.
3. מערכות הביצור במערב עיר דוד (חניון גבעתי): החפירות הנרחבות בשנים האחרונות (בהתחלה בידי בן עמי וצ'חנובץ ובשנים האחרונות בידי גדות ושלו) חשפו מערכת ביצור הלניסטית גדולה מהמאה השנייה לפני הספירה שנבנתה בקו המדרון מערבי. המערכת כללה חומה, מגדל וחלקלקות למרגלות המגדל. לפי איילה זילברשטיין שפרסמה תוצאות ראשוניות של החפירות הללו, התברר שהיו שתי חלקלקות שונות שנבנו בשלבים שונים במהלך אותה מאה- החלקלקה התחתונה ('מערכת החצצים' או 'חלקלקת החצצים') תוארכה על סמך העדות הנומיסמטית למחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה ונבנתה כנראה לפני ואולי לקראת המצור של אנטיוכוס; חלקלקה שנייה ('מערכת החרסים' או 'חלקלקת החרסים') נבנתה לפי התיארוך הנומיסמטי לא לפני שנות העשרים של המאה השנייה לפני הספירה, כנראה בידי אותו שליט (יהוחנן הורקנוס) אבל אחרי המצור וההשתחררות מהכפיפות לשלטון הסלווקי. בסופו של דבר, בשלהי אותה מאה או בראשית המאה הראשונה לפני הספירה פורקה גם מערכת הביצור הזו ולמעשה הקו המערבי של עיר דוד לא הייתה מבוצרת עד סוף ימי בית שני. מתברר אפוא שבימי יהוחנן הורקנוס הראשון, היו שני קווי ביצור מערביים בירושלים: בקו המערבי של עיר דוד, הגרעין הישן של העיר בתקופה הפרסית וההלניסטית שחוזק כמה פעמים במהלך אותה מאה, וקו ביצור חדש נוסף באזור החדש של הגבעה הדרום-מערבית ('החומה הראשונה'). כאשר אנטיוכוס השביעי הגיע לצור על ירושלים- הוא היה צריך להתגבר על 'החומה הראשונה' באזור מצודת דוד (לאו דווקא בדיוק שם) והן על קו הביצורים המערבי של גבעת עיר דוד שחוזק כנראה במכוון לקראת המצור הממשמש ובא.
4. הן בחפירות במצודת דוד בשנות השמונים והן בחפירות החדשות בחניון גבעתי אך גם במקומות אחרים בירושלים, התגלו שרידי ראשי חצים ואבני קלע מעופרת שתוארכו לימי המצור הזה ונדונו לאחרונה בידי חוקרים שונים. אולם, בשנים האחרונות התווסף נתון נוסף- בסדרת חפירות הצלה בסביבות שכונות זכרון משה ומאה שערים, קילומטר וחצי בצפון-מערב למצודת דוד, התגלו מצבורי אשפה של אמפורות מיובאות כאשר רוב הטביעות נשאו את השם 'ניקסגורס השני' (133-132 לפני הספירה). אריאל מציע שמצבור האשפה של האמפורות המיובאות שהתגלו גם בחפירות הצלה נוספות באותו אזור, מעיד שמקורן ממרכז אספקה ואולי המחנה המרכזי של אנטיוכוס השביעי במהלך ימי המצור. בתיאור הספרותי נזכרו שבעה מחנות צבאים סלווקיים בהקשר למצור אך גם אם התיאור הוא מוגזם, מתברר שאזור שכונת מאה שערים של היום היה מרכז לוגיסטי ואולי המחנה המרכזי של הצבא הסלווקי שהתארגן לקראת המצור על ירושלים.
5. לפי השחזור של אריאל, בשנה הראשונה של יהוחנן הורקנוס (135/4 לפני הספירה), אמנם התנהל מסע צבאי ליהודה אבל אנטיוכוס השביעי עוד היה עסוק במרדף אחרי טריפון. בירושלים הבינו שבסופו של דבר, אנטיכוס השביעי יגיע עצמו לירושלים וכנראה בשלב הזה חוזקו הביצורים של ירושלים שלמעשה כללו שני קווי חומה- קו חומה חיצוני של האזור החדש בגבעה הדרום-מערבי (החומה הראשונה) וקו חומה פנימי של מערב עיר דוד שלמעשה הגן על חלק הארי של העיר ותושביה באותה העת. לפי השחזור של אריאל, אנטיוכוס עצמו הגיע לירושלים בסביבות הקיץ של 132 לפני הספירה והסכם הפסקת האש הזמני שהפך בהמשך לקבוע היה באזור ספטמבר/אוקטובר של אותה שנה. בין לבין, התרחשו הקרבות סביב 'החומה הראשונה' (העדויות הארכאולוגיות ממצודת דוד) ובהמשך אחרי פריצת החומה הראשונה ונסיגת המגינים (וגם התושבים שהיו מחוץ לעיר דוד) לתוך עיר דוד, גם למרגלות קו הביצור המערבי של עיר דוד כפי שעולה מראשי החצים וקלעי העופרת הרבים שהתגלו בחפירות החדשות. ההצעה של יהוחנן הורקנוס להפסקת אש במהלך חג הסוכות התקבלה בחיוב בידי אנטיוכוס השביעי, לא כל כך בשל 'חסידותו' אלא כנראה על רקע התפתחויות דרמטיות חדשות בגזרה של האימפריה הפרתית שהעניקו לו אפשרות לצאת למסע כיבוש במזרח במקום להיות שקוע במצור על ירושלים. הסדר הפסקת האש הזמני הפך להסכם קבוע כולל הטבעת מטבעות בירושלים שהיו קרוב לוודאי חלק מאותו הסכם/הסדר בין יהוחנן הורקנוס ובין אנטיוכוס השביעי כבר בשלהי 132 או תחילת 131 לפני הספירה. אנטיוכוס שהה אפוא בירושלים וסביבתה רק לחודשים ספורים בטרם התחיל בהכנות למסע הגדול מזרחה.
6. פחות מעשר שנים אחרי הטקס הפומבי בירושלים של כינון המדינה החשמונאית, ירושלים עמדה בפני מצור וסכנה ממשית לחורבנה. החומה החדשה יחסית שנועדה להגן על האזור הדרום-מערבי נפרצה והגרעין העתיק של העיר עמד אף הוא בפני הבקעה וחורבן. המצור הסתיים בהסכם הפסקת אש שהפך להסדר קבע שהפך את המדינה החשמונאית לכפופה לחלוטין לאחרון המלכים הסלווקיים הגדולים כולל הנפקת מטבעות סלווקיים לכבודו של המלך 'החסיד'. הצבא החשמונאי הצטרף למסע הכיבוש היומרני של אנטיוכוס במזרח מול האימפריה הפרתית העולה. אולם, זמן לא רב אחרי כן, אנטיוכוס נהרג בקרב (129 לפני הספירה) וכך יהוחנן הורקנוס השתחרר סופית מהצל של בית סלווקוס. שלוש שנים בלבד אחרי שירושלים כמעט נפלה לידיו של אנטיוכוס השביעי, המדינה החשמונאית בראשותו של יהוחנן הורקנוס התחילה להתרחב בהדרגה על שטחים אחרים במרחב- מדרום, מצפון וממזרח ליהודה הגרעינית. זה לא קרה באופן מיידי (בניגוד לתיאור של יוספוס) אלא רק לקראת העשור האחרון של המאה השנייה לפני הספירה. בין לבין, יהוחנן הורקנוס עדיין חשב שיש צורך בחיזוק מחודש של מערכת הביצורים המערבי של עיר דוד באמצעות בניית חלקלקה חדשה שנבנתה אחרי המצור (וסביר להניח שאחרי מותו של המלך הסלווקי) מחשש למצור נוסף שאולי עוד עלול לבוא. בשלהי אותה מאה, כנראה על רקע התעצמותה של המדינה החשמונאית וגידולה של ירושלים, החשש הוסר ואיתו גם פורקה באופן סופי מערכת הביצורים המערבית של עיר דוד שהייתה חלק מהנוף הבולט של ירושלים מתחילת אותה מאה ועד סופה.
לינקים:
1. המאמר בעברית (חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, טו 2022): https://www.academia.edu/.../Archaeological_Evidence_for...
2. גרסה באנגלית (2019): www.ejournals.eu/pliki/art/15020/
3. הרצאה בכנס מורשת מודיעין, תשפ"א: https://youtu.be/UZPyqZMywmY
4. מאמרה של איילה זילברשטיין על קו הביצור המערבי של עיר דוד בתקופה ההלניסטית (חידושים בארכאולוגיה של ירושליה וסביבתה, קובץ יג): https://www.academia.edu/.../Zilberstein_A_2019_On_your...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה