* "הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרו.... וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְאַמְבַּטִיָ (כ"י קאופמן: אנטבטי) גְדוֹלָה, אֲבָל לֹא בִקְטַנָּה" (משנה נדרים ד ד).
* "ורוחץ עמו במרחץ, וישן עמו במטה. ר' יהודה או' על הקטנה בימות החמה, ועל הגדולה בימות הגשמים. רוחץ עמו באבטי גדול, מזיע עמו במרחץ קטנה" (תוספתא נדרים ב ז)
* "אֲבָל לֹא בְאַמְבָּטִי קְטַנָּה. דְּהוּא מְפתֵּחַ לֵיהּ.
תַּנֵּי רוֹחֵץ עִמּוֹ בְּמֶרְחַץ קְטַנָּה. דִּי נְסַב אֵשונה" (ירושלמי נדרים ד ד, לה ע"ג)
*"תנא לא ירחוץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במיטה בין בימות החמה בין בימות הגשמים בין בגדולה בין בקטנה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומ' גדולה בימות הגשמים וקטנ' בימות החמה מותר ורוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה" (בבלי נדרים מא ע"ב)
במקרה או לא במקרה, במקביל לפוסט ששיתפתי אתמול על "אמבטיות הישיבה" הקטנות מהתקופה ההלניסטית שהתגלו באתרים שונים בארץ יהודה וסביבתה לפני הופעת מקוואות הטהרה, הרי ששלשום במסגרת הדף היומי הוזכרו "אמבטיות" שונות- בריכות/מתקני רחיצה חמים שהיו חלק מבית המרחץ הרומי. מכאן גם הכינוי "אמבטיות" המוכר כיום למתקני רחצה בישיבה בכל בית עד היום.
1. רקע: המשניות בפרק השלישי של מסכת נדרים עוסקים בשאלה מה נחשבת הנאה מותרת ומהי הנאה אסורה שאדם שמודר הנאה אינו רשאי לבצע לטובת או עם האדם. הדיון במקרים השונים יורד לרזולוציות פרטניות ובמקרים מסוימים אף אינטימיות למדיי כאשר לא ברור אם מדובר על מציאות ריאלית או סוג של תרגיל אינטלקטואלי של מקרי קצה- יש מקרים שבהם שני אנשים, המדיר והמודר, שוהים באותו מרחב פיזי צמוד פשוטו כמשמעו עד כדי כך שנוצרת הנאה מעצם החיכוך ביניהם. המשנה מציגה כמה דוגמאות של קירבה פיזית אינטימית וביניהן גם שהות משותפת במרחץ או יותר מדויק: ב-"אמבטי" גדולה.
2. אמבטי/אמבטיא: המילה שנכנסה לעברית המודרנית בכל בית אינה נפוצה במיוחד בספרות חז"ל ולמעשה זאת אחת ההיקרויות הבולטות שלה בספרות התנאית. בכ"י קאופמן המילה כאן היא "אנטבטי" ובמקומות אחרים גם "אבטי" או "אבטאות" אך לרוב המילה היא "אמבטי" (שרביט, תורת ההגה של לשון חכמים, עמ' 232-231; היימנס, המילים השאולות מיוונית ומלטינית במשנה, עמ' 36). לא כל כך ברור מה המקור האטימולוגי שלה אבל מההקשר בספרות חז"ל ברור שזה הובן בהקשר של מתקן או מקום רחצה. ואם נדייק יותר- מסתבר שהכוונה למתקן רחצה כלשהו במסגרת בית המרחץ הרומי. למשל- במשנת מקוואות ו י: "האביק שבמרחץ. בזמן שהוא באמצע. פוסל. מן הצד. אינו פוסל מפני [שהוא] כמקווה סמוך למקוה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא הגיעו לאביק. כשר. ואם לאו פסול. ר' אלעזר בר' צדוק אומר. אם מקבל האביק כל שהוא פסול". מבלי להיכנס לפרטי המשנה וזיהוי "האביק" (צינור להעברת מים או שיחרור אוויר חם?), האמבטי נזכרת כאן בהקשר של "האביק שבמרחץ". במשנה מכשירין ב ה: "עיר שישראל וגוים דרים בתוכה והיתה בה מרחץ מרחצת בשבת. אם רוב גוים רוחץ בה מיד. אם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו. מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמים. ר' יהודה אומר באמבטי קטנה (.) אם יש בה רשות רוחץ מיד". כאן במסגרת השאלה של כניסה לבית מרחץ שפעל בשבת, רבי יהודה (דור אושא) מזכיר "אמבטי קטנה" אם כי יש אפשרויות שונות להבין במה מדובר בדיוק (האם הכוונה לזמן חימום המים באותה אמבטי קטנה או הכוונה להמשך המשנה- אם זה שייך לרשות/שלטון). בתוספתא שבת ג ג מוזכרים "אבטאות שבכרכים" וגם זה במסגרת הלכה שעסקה בבתי מרחץ בשבת או במועדים. במסכת דרך ארץ רבה, במסגרת הפרק שעוסק בהנהגות נאותות בבית המרחץ נאמר ביחס לאופן הישיבה הראוי באותה אמבטי/אבטי: "ואל יניח אדם רגליו בתוך האבטי ויהא רבוץ לתוכה מפני שגנאי הוא לו" (דרך ארץ רבה י ד). אחד המשלים המפורסמים על עמלק כיצד הם גרמו להסרת המורא של אומות העולם מעם ישראל, מזכיר אף הוא את האמבטי הרותחת שעלולה להתקרר: "לאמבטי רותחת שלא היה ברייה יכולה לירד בתוכה ובא בן בליעל אחד וקפץ וירד בתוכה. אף-על-פי שניכווה אלא הקירה לפני אחרים. כך מן שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אומות העולם. "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' "תפל עליהם אימתה ופחד". וכיון שבא עמלק וניזדוג להם. אף-על-פי שנטל את שלו מתחת ידיהם אלא הקירן לפני אומות העולם" (פסיקתא דרב כהנא, זכור פיסקה י). במשל אחר, נזכרים גם עיטורים אמנותיים שהיו חקוקים באותה אמבטי וכיצד הם נחשפים כאשר מוציאים את המים: " לאומבטי שהיתה מליאה מים והיה בה שני דיוסקוסים נאים. כל זמן שהיתה מליאה מים. לא היתה מלאכת דיוסקוסים +<נראת>. כיון שפתקה וניער המים מתוכה. וניראת מלאכת {דיוקס} דיוסקוסים" (בראשית-רבה י ב). במקורות נוספים נזכרת האמבטי בניגוד ל-"כוס" או "ספל". ה-"אמבטי" בספרות חז"ל הייתה אפוא אגן או מתקן מים מטויח (לעתים היו בו עיטורים נאים) לא גדול שבדרך כלל היה חלק ממכלול בית המרחץ ובדרך כלל היו בו מים חמים ואפילו רותחים (אם כי יש גם מקרים אחרים של צוננין).
3. ה-"אמבטי" ומתקני הרחצה בבתי המרחץ הרומי: בתי המרחץ הרומי היו מגוונים בגודלם וברמת השירותים שהם הציעו לבאים בשעריהם. לא זהים המרחצאות הגדולים בערי הכרך או בחמי המרפא לבתי המרחץ (בלנאה) בעיירות כפריות או בתי אחוזה, אולם התכנית הבסיסית שלהם הייתה דומה- מבנה או מכלול אדריכלי שהיו שירותי רחצה והזעה המבוססת על שיטת ההיפוקאוסט כשבמוקד היה החדר החם (קלדאריום) ובדרך כלל גם חדרים/אולמות עם דרגת חימום שונה (קרים- פריגידאריום ופושרים- טפידאריום). היו כמה מתקני רחצה במים- מבריכת שחייה חיצונית במרחצאות גדולים, דרך כיורים/אגנים, בריכות ומתקני רחיצה של מים קרים/פושרים (הפיסקינה) ועד הבריכות/אמבטיות רותחות בחדר החם- לעתים בריכה מרכזית ובמקרים רבים, מתקני רחצה שונים בגומחות חצי עגולות ברחבי החדר המכונים Alveus. בספרות המחקרית בעברית, אותם אגני רחיצה/בריכות מחוממים בקלדאריום הם מכונים "אמבט" בדומה לכינוי המודרני של אותם מתקנים שהוזכרו בהתחלה- "אמבטיות ישיבה" מהתקופה ההלניסטית. במקרה דנן, נראה על פניו שהמשנה דיברה בדיוק על המתקנים הללו: המשנה מתירה לאדם מודר הנאה לשהות בצוותא עם המדיר ב-"אמבטי גדולה", קרי אחת הבריכות/אגני רחצה גדולים אולם אם מדובר על מתקן רחצה קטן מידות, כאן יש חשש שהשהות המשותפת "תשפר" את מצבו של האדם השני שהוא מודר הנאה ממנו עם גלישת המים לעברו להנאתו מעצם כניסת האדם השני או ישיבתו בה.
4. רחיצה והזעה: בתוספתא יש שינוי "קטן" שאולי הוא יותר משמעותי ממה שהוא נראה בהתחלה- " ורוחץ עמו במרחץ, וישן עמו במטה. ר' יהודה או' על הקטנה בימות החמה, ועל הגדולה בימות הגשמים. רוחץ עמו באבטי גדול, מזיע עמו במרחץ קטנה". מלשון התוספתא עולה שהייתה גישה שהתירה למודר "לרחוץ עמו במרחץ" (ואף לישון עמו במיטה- אל תשאלו...) אולם רבי יהודה מבחין בין "קטנה" ל-"גדולה", הן בענייני שינה משותפת והן בענייני רחצה (זה אותו רבי יהודה שהוזכר גם במשנת מכשירין לגבי "אמבטי קטנה" וכנראה לא במקרה). לפי רבי יהודה, זה תלוי בסוגי הפעילות- מותר להתרחץ "באבטי גדול" ולהזיע "במרחץ קטנה". אם כן, רבי יהודה (דור אושא) מבחין בין שתי פעילויות עיקריות בבית המרחץ או יותר נכון בחדר הקלדאריום: הטבילה במים הרותחים באמבטי וההזעה בסאונה היבשה. לדעתו של רבי יהודה, במקרה של הדרת הנאה של שני אנשים, מותרת רחצה משותפת רק באמבטי "גדול/ה" אך הם רשאים להיות ביחד בסאונה גם אם היא "קטנה".
בירושלמי על אתר יש הסבר קצר מה ההבדל בין רחצה או הזעה במקרה של "קטנה": רחצה באמבטי קטנה אסורה שכן "דהוא מפתח/מרתח ליה" (יש שינויים בכתבי היד ובהערות הגליון על כ"י ליידן)- לפי הפרשנים והחוקרים (ראו למשל בתוספתא כפשוטה על אתר), הכוונה היא שהטבילה המשותפת באמבטי קטנה גורמת לגלישת המים על האדם השני (או אולי הכוונה גם לקירור מידת החום של המים הרותחים לנעימים יותר) ובכך מסייעת לו באופן מוחשי בניגוד לאיסור הנאה. לעומת זאת, "רוחץ עמו במרחץ קטנה" (כנראה שהכוונה היא להזעה כפי שנאמר בתוספתא- על חוסר הבהירות במונחים אמבטי/מרחץ, ראו גם אצל ליברמן בתוספתא כפשוטה על אתר) שכן ההזעה המשותפת דווקא גורמת "נזק" לאדם השני בכך שכביכול "נלקחת" ממנו האש/עשן של אדי בית המרחץ ובכל מקרה, אין הנאה מוחשית ישירה מעצם נוכחותו של האדם השני.
אפשר כמובן להתווכח אם זה נכון או לא (והרי נראה גם לפי הבבלי שחכמים אחרים חלקו על רבי יהודה ואסרו לגמרי רחיצה באמבטי בבית המרחץ בלי קשר לגודל האמבטי) אבל בטקסט הזה משתקפים יפה שתי הפעילויות המרכזיות בחדר החם- הטבילה במים הרותחים של אותן "אמבטיאות" וההזעה היבשה במרחץ החם. יתירה מזאת, אפשר ללמוד מהטקסט שלפנינו שגם בלשון חכמים "רחצה" או "מרחץ" לא היה רק טבילה במים אלא שתי הפעילויות גם יחד- הרחצה במים וההזעה בסאונה. כאשר אדם נכנס "לרחוץ" בבית המרחץ, אין הכוונה רק לטבילה במתקני המים החמים לסוגיהם (ובמיוחד ב-"אמבטי" Alveus בחדר החם) אלא גם הכוונה ל-"הזעה" ולכן רבי יהודה (דור אושא), ביקש להבחין בין שתי הפעולות- הרחצה המשותפת מותרת רק כאשר ה-"אמבטי" היא גדולה אך בכל מה שקשור לסאונה, אין שום הגבלה ומותר גם "במרחץ קטנה", כלומר בחדר חם קטן מידות.
5. אמבטי קטנה/אבטאות בכרכים- בתי מרחץ גדולים וקטנים: כאמור, ההבנה הפשוטה של המקורות הנ"ל היא ש-"אמבטי קטנה" או "גדולה" היא אותן בריכות או אגני רחיצה של מים חמים בחדר החם. במקורות השונים עולה גם אפשרות שמדובר גם בכינוי בהתאם לגודל של בית המרחץ- למשל, במשנת מכשירין הנ"ל, נזכרת "אמבטי קטנה" ושם נראה לכאורה שהכוונה היא לבית מרחץ קטן או כזה שנמצא בפיקוח/בעלות של הרשות השלטונית גם בעיר שרוב התושבים הם יהודיים (זה תלוי כיצד מפסקים את המשנה ההיא). במקור אחר עולה שניתן היה "לטייל" (במובן של "לבלות") ב-"אבטאות שבכרכין", וגם כאן נראה שאין הכוונה דווקא למתקני המים הספציפיים אלא לבית המרחץ או מכלול מהסוג הזה וכאן כמובן הכוונה היא למרחצאות גדולים הכוללים חדרים/אולמות רבים ומתקנים אחרים שלא היו בבתי מרחץ קטנים כפריים. לפי האפשרות הזו, ייתכן שגם במקרה שלפנינו, בעל המשנה (בעקבות רבי יהודה או אולי זאת הייתה עמדה אחרת), הבחינו למעשה בין בית מרחץ גדול ("אמבטי גדולה") ובין בית מרחץ קטן מידות ("אמבטי קטנה") וההבדל הוא לא בהכרח בפעולות השונות (טבילה או הזעה) אלא בעצם רמת האינטימיות של המפגש בין המדיר למודר. רבי מאיר (לפי הברייתא בבבלי) אסר לחלוטין את המפגש בין המדיר למודר באמבטי בבית המרחץ שכן רוב בתי המרחץ הממוצעים בעיירות במרחב היהודי היו קטני מידות יחסית ואילו רבי יהודה הבחין בין הפעילויות השונות ובין בתי המרחץ השונים. כך או כך, על פניו שנראה ש-"המושב בחיים" של המשנה הזו ושל משניות אחרות העוסקות ב-"אמבטי קטנה" הוא בדרך כלל בבתי המרחץ הקטנים הבסיסיים בערים ובכפרים שם גם ה-"אמבטיות" היו בדרך כלל צנועות בגודלן ולא במרחצאות הגדולים בערי הפוליס הגדולות (קיסריה, בית שאן) שהיו הרבה יותר מפותחים ושירתו מבלים רבים יחסית בו זמנית בבריכות ובמתקני רחצה בחדרים/אולמות השונים בניגוד למה שמתואר כאן.
6. מעבר לפרטים השונים ולזיהוי היחסית פשוט של ה-"אמבטי" כחלק ממכלול האדריכלי של בית המרחץ הרומי, עצם הבחירה של הכינוי של אותו מתקן רחצה היא אולי הכי מעניינת. במחקר בתי המרחץ הרומי, יש אוצר כינויים מוכר היטב של החדרים/אולמות, המתקנים השונים שהיו במכלול של ה-Balnea המקומי. בספרות חז"ל, אוצר השמות הקשור לבית המרחץ הוא יחסית מצומצם וברוב המקרים הוא שונה מזה היווני-רומי. בהנחה שמדובר על כינוי שלא היה "המצאה" ספרותית של החכמים אלא כינוי מקובל בחברה היהודית, האם הכינוי "אמבטי"/"אבטי" לאגן המים החמים בחדר החמים (קלדאריום) היה מוכר גם במקומות אחרים במזרח הקרוב וכיצד הוא "נקלט" בז'רגון המקומי כפי שעולה במקורות חז"ל? אני לא כל כך מכיר דיון בשאלה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה