אחרי תקופה ארוכה של פסק זמן מפוסטים על מאמרים חדשים, הגיע הזמן להתעדכן בכמה חידושים ופרסומים שרק חלקן זכה לתשומת לב מעבר לפרסומים גופם. אני מקווה שבתקופה הקרובה, בהתאם לנסיבות, אפנה לעוד כמה מאמרים ומחקרים חדשים קצת פחות מוכרים.
בפוסט הזה אני אתייחס למאמר שיצא לפני מספר חודשים בקתדרה (182, תשפ"ג, עמ' 26-9) מאת הדס שמבדל ועוזי ליבנר שכותרתו היא "החדות, מתקן אחסון תת-קרקעי בארץ ישראל הרומית: פרק בריאליה תלמודית". המחברים מציעים פתרון ארכאולוגי-ספרותי למונח קדום קצת חידתי (חדות-חידתי....) שעד עתה לא היה לו כמעט הד ארכאולוגי ברור. מאידך, באמצעות בירור המונח הזה במקורות הספרותיים, הם מציעים גם פתרון לתופעה ארכאולוגית 'מוזרה' שהם נתקלו בה במהלך החפירות בכפר היהודי מהתקופה הרומית בואדי חמאם ובמקומות אחרים, כך שהעדויות הספרותיות והתופעה הארכאולוגית שופכים אור על החידה הספרותית ועל התופעה הארכאולוגית ביחד.
1. הקדמה מתודולוגית: כאשר הפרשנים והחוקרים מבקשים לעמוד על טיבו של מונח ריאלי או כינוי במקורות הקדומים (אני כאן מדבר על מקורות חז"ל כמובן), עומדים לפניהם מספר אמצעים לבירור הפירוש הריאלי של אותו מינוח. אפשרות אחת היא הסתמכות על פירוש קדום של אותו מונח במקורות או אצל פרשנים מסורתיים (למעשה, זאת הדרך הרווחת בלימוד המסורתי). אמצעי אחר שרווח מאד בראשית המחקר הוא בירור פילולוגי או אטימולוגי של המילה והיקרויותיה השונות בשפות קרובות. באמצעות פענוח שורש המילה המעורפלת או הזרה ומוצאה (למשל מיוונית, לטינית, ארמית, פרסית וכדומה), ניתן לעמוד על משמעותה המקורית בטרם הפרשנות המאוחרת שלעתים כבר לא ידעה במה מדובר. חוקרים אחרים טענו שהדרך הזו אינה מספיקה שכן גם אם הפירוש של המילה הזו התבאר, אין זה אומר שהקדמונים לא השתמשו בה גם למובנים או שימושים אחרים. לפיכך, היו מבין חוקרי הריאליה התלמודית שהתמקדו באיסוף כלל המקורות שבהם נזכר המינוח ובאמצעות ניתוח ההקשר ההלכתי או הריאלי העולה מן המקורות גופן, הם הגיעו למסקנה על טיבו המדויק של המונח בטקסטים החז"ליים. מסלול נוסף של הבהרת הריאליה של המקורות העתיקים הייתה באמצעות השוואה אתנוגרפית לכפר הערבי המסורתי (או חברות מסורתיות) כאשר הנחת העבודה היא שבחברות כאלו יש שימור של מנהגים וחפצים או מתקנים שלא השתנו במשך מאות שנים ואף יותר. רק בדורות האחרונים, נכנס המחקר הארכאולוגי עמוק לתוך הענף הזה של הריאליה העתיקה בתור מקור מרכזי וכיום כמעט עיקרי לבירור מהותם של מרכיבים חומריים לסוגיהם שנזכרו במקורות. במקרים לא מעטים, התברר שהכיוון הוא אפילו הפוך- תופעות ארכאולוגיות ייחודיות שקשה היה למצוא להם הסבר משביע רצון, קיבלו פנים חדשות בעזרת המקורות הקדומים ובד בבד, התברר שאותם אלמנטים המוזכרים במקורות הספרותיים היו הרבה יותר נפוצים מאשר העריכו בעבר.
במאמר הזה, שמבדל וליבנר עובדים "לפי הספר'", קרי בירור אטימולוגי, הקשר ריאלי על צורת ושימוש ה-חדות' כפי שעולה מן המקורות ובמקביל ניתוח התופעה הארכאולוגית שגם מתבהרת לנוכח הריאליה של המקורות הספרותיים מחד ומאידך גם 'מכריעה' לדעתם את הפירוש המדויק של המונח העתיק ואף עולה בקנה אחד עם הכרונולוגיה המסוימת של התופעה הזו, הן במקורות והן בממצא. מהבחינה הזו, זאת דוגמא כיצד המסלול של המחקר הארכאולוגי הפך כיום למסלול העיקרי (אך לא בלעדי) לבירור הריאליה התלמודית העתיקה אם כי גם לגבי הממצא הארכאולוגי, לעתים ישנם הסברים מאולצים.
2. החדות/דות במקורות: ה-דות'/'חדות' מופיעה בחמישה-שישה מקומות במשנה ובעוד כעשרים מקומות בערך בתוספתא. בדפוס של המשנה מופיע בדרך כלל 'דות' אך בכתבי היד הטובים של המשנה, המילה היא בדרך כלל 'חדות'. רוב החוקרים הציעו שמקור המילה הוא 'חדות/א' בסורית שמשמעה הוא אסם או אוצר תת-קרקעי. במאמר ארוך שפרסם יואל אליצור באמצע שנות השמונים (לשוננו מח-מט, תשמ"ה) הוא הסב את תשומת הלב שלעומת כתבי היד במשנה, הרי שבתוספתא (וכן בבבלי), הגרסה הרווחת היא 'דות' (בלי ח') ובעקבות הצעה ישנה, הוא שיער שמדובר כאן על מילה מקראית 'דות' שמשמעה בור חפור (והשאירה הד עקיף בשם המקום דתן, שם היה כידוע גם בור יוסף) וכך למעשה החדות/דות/(ובכמה מקומות בירושלמי- חרות?) נגזרים משורשים אטימולוגיים מגוונים. בזמנו, היו כמה חוקרים שהעירו וביקרו את הצעתו במיוחד לגבי המובן השני אך הוא המשיך להחזיק בהצעתו הראשונית.
3. החדות והבור: ברוב מוחלט של המקורות הדות/חדות מוזכרת ביחד עם הבור: 'התוקע לתוך הבור או לתוך החדות או לתוך הפיתס. אם קול שופר שמע יצא. ואם קול הברה שמע לא יצא' (משנה ראש השנה ג ז) או "המוכר בית.... לא את הבור ולא את החדות אף-על-פי שכתב לו עומקה ורומה" (בבא בתרא ד ב) או 'נתנו על פי הבור או על פי החדות...." (כלים ה, ו) וכיוצא בכך. כבר התלמוד הבבלי (בבא בתרא סד ע"א) תהה 'היינו בור היינו דות' והתשובה שהובאה שם בשם ברייתא היא 'תניא: אחד בור ואחד דות בקרקע אלא שהבור החפירה והדות בבניין". ההסבר הזה בבבלי (עם שינויים קלים כאלו ואחרים, למשל בפירוש הרמב"ם למשנה) סיפק את רוב הלומדים המסורתיים עד ימינו אולם החוקרים קצת פחות השתכנעו מההסבר שמופיע רק בתלמוד הבבלי. שמבדל וליבנר (עמ' 13-12) משערים שאופיו של המתקן כבר לא היה מוכר לחכמי בבל והגאונים והסבר המובא שם בתור ברייתא (בבלית) הלם יותר את הריאליה הבבלית נטולת החללים התת-קרקעיים החצובים.
4. חדות/דות- אחסון תת-קרקעי או כוכים/ארון בקיר: יואל אליצור שבחן במאמר משנות השמונים את המופעים השונים של הדות/חדות הבחין בין ה-'חדות' של המשנה ובין ה-דות' של התוספתא ובירושלמי, שם הוא לא נזכר בזיקה לבור אלא 'אנו מוצאים דות בתפקיד מובהק של ארון, מחסן ובתוספתא מצאנו-בניגוד לשאר מקורות חז"ל- דות שהיא בקיר ולא בקרקע!" (עמ' 137). הוא מתבסס בין השאר על התוספתא בבא מציעא ו י: 'אומר אדן לחבירו. הלויני חבית של יין עד שיבא בני או עד שאפתח את הדות. היתה לו חבית בתוך הדות ונפתחה הדות ונפלה ונשברה....". החבית (קנקן) נמצאת בתוך 'הדות' ובמקרה המדובר, עם 'פתיחת' הדות, החבית נפלה ונשברה. גם ברשימת המקומות שאין צורך לבדוק חמץ בתוספתא, הרשימה כוללת את ה-'דות' ביחד עם 'חורי הבית העליונים והתחתונים. היציע והדות וגג המגדל' (תוספתא פסחים א ג). גם ספראי בפירוש משנת ארץ ישראל בכמה מקומות הבין שהדות/חדות הוא חלק ממערכת הכוכים בבית שבכמה מקרים היה כוך עליון או ארון קיר ובכמה מקרים היה מרתף קטן ובהתאם לכך הוא חילק בין 'דות עליון' ל-דות תחתון' ובפירושו הוא גם הביא כמה דוגמאות ארכאולוגיות לכך (למשל משנת ארץ ישראל אהילות ה ו, 2020 עמ' 200-198). בניגוד לאליצור וספראי שהגיעו למסקנה שהיה גם דות 'עליון' או שזהו כינוי שמתייחס גם לכוך או ארון בקיר, שמבדל וליבנר (עמ' 17-14) ניתחו את שלל המקורות התנאיים (קיימים מעט מאד מקורות אמוראיים עצמאיים) ולדעתם בכל המקורות בלי יוצא מן הכלל עולה תמונה די דומה: ה-'חדות' היה מתקן תת-קרקעי מתחת לבית או לחצר שדומה באופן עקרוני לבור אך לא אגר מים ושימש לאחסון תוצרת יבשה. אל ה-'חדות' ירדו בניגוד ל-עלייה' (קומה שנייה) וקירות או כותלי ה-'חדות' היו שונות מ-כותלי הבית' (אהילות יא ט למשל) והם יכלו להכיל חביות (קנקני) יין. פתח ה-חדות' ('פי החדות') היה קטן וכנראה מעוגל, לעתים פתוח ולפעמים סגור (בניגוד לספראי ואליצור, את התוספתא ב"מ על פתיחת הדות הם מפרשים כפתיחת המכסה החותם את הגישה לחלל) שאפשר היה להניח עליו סל (כפישה) או אפילו להתקין תנור (טאבון) והגישה אליו הייתה כרוכה במאמץ ולכן גם מעטים הסיכויים שחמץ יתגלגל אליו לפני פסח.
5. הממצא הארכאולוגי: התופעה הארכאולוגית שגרמה להם לעסוק בסוגיית זיהוי הדות/חדות היא שורה של חללים תת-קרקעיים חצובים מתחת לרצפות הבתים או ממש לפני הכניסה שנחשפו בחפירות הכפר ואדי חמאם מהתקופה הרומית במאה הראשונה ובמאה השלישית לספירה. אותם חללים היו שונים מבורות המים הרגילים בבתים ובחצרות, הם לא היו מטויחים ובכמה מקרים גם התגלו גומחות או כוכים בקירות החלל. הגישה אליהם הייתה לעתים מוסווית וכרוכה בהסרת עפר ולאחר מכן קורות בזלת או פתחים. תופעה דומה זוהתה גם באתרים אחרים ביהודה, בשומרון ובגליל מהתקופה ההלניסטית-רומית והם מונים מספר דוגמאות מקבילות (עמ' 24-19). בדרך כלל אותם חללי אחסון בעלי צורת פעמון או חרוט מתחת לרצפות הבתים או בחצר המשותפת כוסו בצורת מכסה אבן מותאם. באתר כרם א-ראס (כפר כנא?) התגלו גם שורה של קנקנים שלמים שוכבים אחד ליד השני. ויש גם כמה מקרים של כמה חללים או 'בורות' אחד ליד השני או מתחתיו כמו שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות בבית מהתקופה הרומית הקדומה בנצרת (בשני המקרים מדובר באותה חופרת-ירדנה אלכסנדר).
7. זמן המתקנים ואופיים: מהבחינה הארכאולוגית המתקנים הללו בואדי מאם תוארכו לתקופה הרומית, הן הקדומה והן בשלב מאוחר יותר מן המאה השלישית. הדוגמאות האחרות למתקני אחסון תת-קרקעיים התגלו באתרים מהתקופה ההלניסטית ובעיקר מהתקופה הרומית הקדומה במאה הראשונה-שנייה אך בכמה מקרים אף עד המאה השלישית לספירה. המתקנים הללו לא היו גלויים על פני הקרקע ויש כמה אינדיקציות לכך שהם הוסוו באופן מכוון. לא מדובר אפוא במרתפים או אוצרות רגילים אלא בסוג של מטמונים. בכמה מקרים אף עלה שיש קשר בין מחילות מסתור ובין אותם מתקנים תת-קרקעיים ובמקרים אחרים, מערכות המסתור נבנו אחריהם. בזמנו הוצע לגבי המתקנים התת-קרקעיים המוטמנים בחפירות בנצרת שאותם מתקנים תת-קרקעיים ששימשו לאחסון חשאי של תוצרת לא קשורים דווקא למרידות הגדולות ברומאיים אלא אולי להסתרת יבול מפני המוכסים או על רקע נטל המסים אך אין לכך עדות מפורשת במקורות הספרותיים. גם המקורות הספרותיים העוסקים ב-חדות/דות, אינם מלמדים שמדובר על מתקן שנועד להסתיר תוצרת מחמת נסיבות כלכליות או פוליטיות כאלו ואחרות. מידת ההסוואה והחשאיות של אותם מתקנים תת-קרקעיים עולה כמעט אך ורק מתוך העדות הארכאולוגית. כאן אולי קצת 'החוליה החלשה' בהצעה שלהם שכן עדיין לא ברור אם אותה תופעה ארכאולוגית שהם גילו בואדי חמאם וממנה גם במקומות אחרים היא אכן תופעה רחבת-היקף שרק חלקה נחשף עד כה או שמדובר בתופעה מוגדרת דוגמת מערכות המסתור בעלת הקשר נסיבתי קונקרטי שאינן מוזכר כלל בקשר ל-חדות'/'דות'.
8. סוף עידן ה-חדות': שמבדל וליבנר (עמ' 26-25) הצביעו על מכנה משותף נוסף בין העדות הספרותית על ה-'חדות' ואותם מתקנים תת-קרקעיים חצובים מוסווים שהם זיהו כ-'חדות': הדוגמאות הארכאולוגיות לאותו מתקן כמעט ולא ממשיכים מעבר לתקופה הרומית ובעיקר עד מרד בר כוכבא ובחלקם גם קצת מאוחר יותר. והנה גם במקורות חז"ל, עולה שהמונח 'חדות' היה מונח 'חי' רק במקורות התנאיים וכבר במקורות האמוראיים מצטמצם עד מאד השימוש בו (לכל היותר כצילום של המקורות התנאיים) ובהמשך טיבו המדויק היחס בינו ובין הבור היה זקוק לביאור מיוחד. מכאן הם מציעים לפחות כאפשרות ששינויים אלו " נבעו משינויים באופי הבנייה של בתי המגורים וחללי האחסון שבהם במרוצת הדורות. מכל מקום זו הצעה ראשונית בלבד המחייבת המשך מחקר ארכיאולוגי" (שם, עמ' 26).
הרושם הכללי שלי הוא שהעדות הארכאולוגית המצטברת על המתקנים התת-קרקעיים ביהודה ובגליל מעידה על כך שבאזורים מסוימים בארץ ישראל (תלוי גם או בעיקר גם בסוג המסלע ואפשרויות הכרייה והחציבה), בתקופה ההלניסטית והרומית, היה מקובל לנצל בצורה מקסימלית גם את המרחב התת-קרקעי של השטח המיושב לצרכי אגירה ואחסון בעתות שלום וכמובן בעתות צרה ומצוקה. החללים התת-קרקעיים השונים: בורות ומאגרים חצובים, מרתפים, חדות/דות, פיתסים/דולינות (מחסני יקבים) ועד מערכות מסתור מימי המרידות (ואולי אפילו לפניהם) ואולי אפילו מקוואות (חלקם תת-קרקעיים) הם חלק מאותה 'תרבות אחסון ואגירה תת-קרקעית' ש-'ליוותה' את מערך היישובים על פני הקרקע וה-חדות' הייתה עוד אחד המופעים של אותה 'תרבות חומרית' גם אם הפונקציה שלה הייתה להטמין תוצרת מפני גורמים לא רצויים. בשלב כלשהו בתקופה הרומית המאוחרת התופעה הזו השתנתה או לפחות הצטמצמה ועברה שינוי לטובת מערך אחסון ואגירה מתקדם יותר שרובו היה מעל פני הקרקע וכך גם מתקנים תת-קרקעיים דוגמת ה-חדות' הפכו למונח אדריכלי אנכרוניסטי מן העבר שכבר לא מוכר לבני הדורות המאוחרים ועד ימינו.
לינקים לקריאה:
1. המאמר של הדס שמבדל ועוזי ליבנר (קתדרה 182, תשפ"ג): https://www.academia.edu/.../%D7%94%D7%97%D7%93%D7%95%D7...
2. המאמר של יואל אליצור (לשוננו מח-מט תשמ"ה): https://www.jstor.org/stable/24359323
3. על המתקנים התת-קרקעיים, מעין ממגורות חבויות שנחשפו בחפירות בנצרת כתבתי פוסט לפני כמעט שלוש שנים בעקבות המאמר של ירדנה אלכסנדר על החפירות שנערכו במקום ובו בין השאר גם הצעתה לפשר אותם חללים מוסווים שנחשפו במבנה שהיא חפרה וגם במקומות אחרים בנצרת שהפכו מאוחר יותר למערות קדושות: https://www.facebook.com/.../a.140587537.../6489657971535792
