לרגל המצב שבו אנחנו סמוכים למרחבים מוגנים ולא יכולים לבקר ולסייר באתרים השונים, זאת הזדמנות דווקא להעשיר את הידע על אותם מרחבים ואזורים או לפחות המלצה לקריאה למעוניינים בכך. אחד האזורים שסבלו קשות בשנתיים האחרונות ושוב בימים האחרונים הוא אזורי קו העימות בגליל המערבי הנושקים לגבול לבנון. הנחלים הגדולים של הגליל המערבי, נחל כזיב ונחל בצת מהווים גם מוקד למוקדי טיול ובילוי בימים כתיקונם. מעבר למעיינות ולאתרים הפופולריים המפורסמים, בחלק הפנימי יותר הכלוא בין שני אגני הערוצים העמוקים והיובלים שלהם, קיבל שם שובה לב ועין- "ארץ הכפרים האבודים" על שמם של סדרת חורבות ואתרים לא מוכרים המסתתרים בסבך החורש הים תיכוני הצפוף (חלקם באופן מילולי) במרחב גורנות הגליל-עראמשה, דרך שומרה- אבן מנחם ועד פסוטה-אבירים ועד אלקוש. אחד האתרים, חורבת דנעילה, הוכשר לביקורים כולל שילוט אולם רובם המוחלט ידוע בעיקר לתושבי האזור, מורי דרך, למטיילים מסורים ולחוקרים ולסוקרים. באופן כללי, האתרים הללו תוארכו לתקופה הביזנטית (וחלקם גם לתקופה הממלוכית) והזהות הדתית-אתנית של אלו שדרו בהם הייתה נוצרית בתחום פניקיה וכללה אתרים עתיקים משני צידי הגבול של היום בין ישראל ללבנון.
לפני כמה שנים, התפרסמה מונוגרפיה במסגרת הסקר הארכיאולוגי של ישראל שהתמקד במפת שומרה מאת מרדכי אביעם ודינה שלם בשם "ארץ הכפרים האבודים: מפת סקר שומרה" (ארץ הגליל 6, צמח 2020) וביחד עם סקרים ארכיאולוגיים סמוכים באזור חניתה שפכו קצת אור על התופעה עם השם סטייל אינדיאנה ג'ונס. חפירות בודדות של כמה כנסיות עתיקות באתרים שונים (בראשות אחיה כהן-תבור, יעקב אשכנזי ומרדכי אביעם) כמו חורבת עירב וחורבת כרכרה ברמת אדמית כולל כתובות מפורטות על פסיפסים החושפים את שמות התורמים, בעלי התפקידים והמדרג הכנסייתי בתחום בישופות צור.
אני אפנה כאן לשניים-שלושה מאמרים שהם השלמה או סיכום של כמה מהנושאים במחקר הנ"ל.
1. בכרך ארץ ישראל לכבודו של הלל גבע (ארץ ישראל לה תשפ"ד 2024) יש מאמר מבוא כללי של אביעם ושלם "הכפרים הסמויים מהעין: חורבות מהתקופה הביזנטית בעובי החורש בגליל העליון".
היישוב הכפרי המשגשג בתקופה הביזנטית בעורף של צור ועכו/פטולמאיס משתקף בריבוי אתרים ובשפע של כנסיות, מנזרים וממצאים. במאמר יש הסבר גיאוגרפי עקרוני להבדל בין טיפוסי היישובים בגליל ההררי בין רמת הר מירון הבזלתית ובין הגליל המערבי בו המסלע של הגיר הקשה לאורך רכסים המשתפלים מערבה יוצר ערוצים עמוקים מבותרים. זאת הסיבה לכך שיחסית יש מעט מעיינות ובלי התיישבות רצופה, החורש הים תיכוני הסבוך גם הסתיר את שרידי החורבות העתיקות, מה שהעניק להם את השמות השונים הנ"ל: הכפרים האבודים/נעלמים/סמויים. בחינה מדוקדקת של האתרים השונים באזור הזה (סך הכל כ-37 אתרים) העלה מדרג יישובי של שני אתרים גדולים יחסית סמוכים למעיינות- תל איקרית ופסוטה (החלק הצפוני של הכפר). כפרים קטנים יותר של כמה עשרות דונמים היו למשל חורבת צונם ליד עמק עקרב הציורי בין פסוטה לאבן מנחם ושומרה, חורבת עירב ליד עראמשה או חורבת גליל. בקטגוריה השלישית נמנים כפרים קטנים ועד חוות או כפי שהם מציעים להגדיר אותם כמנזרים חקלאיים בגודל של דונמים בודדים. המאמר כולל תיאור מפורט של ארבעה אתרים- הגדול שבהם הוא חורבת צונם (שקצת מוכרת למטיילים) ועוד כמה חורבות קטנות מהקטגוריה השלישית הנ"ל.
על רקע התנאים הפיזיים והגיאוגרפיים, התפתחו כמה מאפיינים כמעט בכל האתרים: בנייה באבני גזית גסות וביניהם מילוי של אבנים, קירוי בקשתות; אגירת המים נעשתה בעיקר בזכות בורות מים ובכמה מקרים גם אותרו מאגרים/בריכות ציבוריים גדולים יחסית (למשל בחורבת צונם). ענף הכלכלה העיקרי היה הפקת שמן זית כעדות של מספר לא מבוטל של בתי בד וחלקים שלהם (בעיקר בשיטת המכבש והבורג) פזורים כמעט בכל אתר ובכמה אתרים יש מספר בתי בד. בשולי היישובים התגלו אתרי הקבורה- מערות קבורה חצובים, קברי ארגז וכן תופעה ייחודית של סרקופגים חופשיים בכמה תצורות. בכמה מערות קבורה התגלה מנגנון ייחודי לאזור הזה של סגירת פתח המערה באמצעות מסילות אנכיות (!) שלתוכן הוחלק לוח אבן שסתם את פתח המערה.
על מנגנון הקבורה הייחודי של המסילות האנכיות בגליל המערבי, ראו המאמר הזה שיצא ב-2022 (קדמוניות 163): https://www.jstor.org/stable/27213218
2. במאמר השני שיצא ב-2025 במסגרת ספר יובל לסטיבן ר' נוטלי ועלה לאחרונה לאתר ACADEMIA.
אביעם ושלם מתייחסים להיבט הדתי של החורבות הללו- הכנסיות והמנזרים, אם כאלו שנחפרו אך לאחרונה ואם כאלו שיש אינדיקציות ברורות לקיומם. על כך שבתקופת השיא של היישוב באזור הזה (בעיקר במאה השישית לספירה), רובם ככולם של תושבי האזור היו נוצרים הם סמלי הצלב הרבים שהתגלו על פריטים שונים- חלקם הלא מבוטל היו משקופים של בתים פרטיים וחלקם היו חלק ממבני ציבור ובכמה מקרים היו יותר מכנסייה אחת או שתיים גם בכפרים בינוניים. במאמר נסקרים כחמישה עשר כנסיות מתוך שמונה עשר שזוהו במהלך עבודת הסקר של מפת שומרה. בעזרת חפירות שנערכו ב-2017 באחת מהכנסיות בחורבת עירב ובכנסיות בחורבת כרכרה, והסקר באתרים האחרים, התמונה היישובית והדתית מקבלת פנים ברורות יותר. החפירות של הכנסיות בחורבת כרכרה ובחורבת עירב פורסמו לפני כמה שנים בידי כהן תבור, אשכנזי ואביעם (2020) וכאן יש סיכום קצר של תוצאות החפירה. לאור החפירות והסקרים מתברר שהכנסיות הצנועות יחסית בגודלן יחסית לכנסיות הגדולות יותר במישור החוף הצפוני (שבי ציון או נהריה למשל) היו בשולי האתרים/כפרים או אפילו מחוצה להם. מהכתובות בחורבת עירב עולה שהכנסיות המוקדמות נבנו כבר לפני מחצית המאה החמישית לספירה אולם השיא היה במהלך המאה השישית לספירה. בכמה מקומות יש אינדיקציות לכך שבמהלך התקופה הרומית היו באותם מקומות חוות או אתרים קטנים שהפכו בתקופה הביזנטית ליישובים נוצריים ולכן הכנסיות נבנו בשלב מאוחר יותר בקצה היישוב/כפר/חווה, עדות לתמורה הדתית-אתנית הממושכת במרחב שבעבר היה כנראה תחת השפעה פגאנית-פניקית חזקה (על מקדשים פגאניים באזור במאות השנים לפני כן יש עדויות אפיגרפיות, חלקן מצויות במוזיאון חניתה).
מקום מרכזי במאמר מוקדש לזיהוי של כחמישה אתרים קטנים במרחב המצומצם הזה כמנזרים חקלאיים על סמך המתאר הבנוי החריג (מכלולי חדרים סביב קו חומה היקפי, חצר מרכזית וריבוי בתי בד יחסית לאתר קטן, כנסייה קטנה בשולי המכלול) כמו חורבת גוב (ליד הכביש בין פסוטה לאבירים), חורבת משמש, חורבת שיח ועוד כמה אתרים קטנים דומים. גם באוזרים אחרים בגליל המערבי (למשל במרחב כרמיאל) מנזרים קטנים בעלי אופי חקלאי התקיימו בסמוך או אף בזיקה ישירה לכפרים "רגילים" כולל ריבוי כנסיות בגדלים שונים. תופעה יישובית באזור הררי מרוחק יחסית בערוצים המבותרים עם מקורות מים מצומצמים זקוקה לדחיפה ותמיכה של יד מכוונת, אם באמצעות השקעה שלטונית או כחלק מתחום ההשפעה של בישופות צור כעדות הכתובות בפסיפסים שהתגלו בכנסיות הבודדות שנחפרו במרחב הזה.
על החפירות בכנסיות של חורבת כרכרה וחורבת עירב ברמת אדמית, אפשר לקרוא בלינק הבא: https://www.academia.edu/.../Excavations_of_Three...
כאמור, האזור הזה היה במאה החמישית והשישית נוצרי לחלוטין. כמה רסיסי עדויות במקורות חז"ל כמו רשימת העיירות האסורות בתחום צור או הגבול הצפון-מערבי של ארץ ישראל בברייתת תחומין מלמדת שהייתה תקופה עם נוכחות יהודית כזו או אחרת במרחב הזה או בסביבתו הקרובה אך זאת כנראה הייתה אפיזודה קצרה ודי מעורפלת. זיהוי המשמר השלישי במשמרות הכהונה בגליל- משמר חרם/חרים ב-"מפשטה" עם פסוטה כפי שמופיע במפות עד היום היא פחות מסתברת כיום אם כי אי אפשר לשלול אותה לחלוטין. הצטברות המחקר הארכיאולוגי בגליל המערבי והמזרחי שירטטה מפה גיאוגרפית-אתנית די מבוססת בין הגליל המערבי ובין הגליל המזרחי פחות או יותר סביב גוש הרי מירון (אזור פקיעין-כיסרא סומיע). אולם, דווקא בגליל העליון ההררי, סמוך יחסית למרחב של "ארץ הכפרים האבודים" במרחב שומרה-פסוטה (ראו החץ בתמונה), התגלו שרידי בתי הכנסת של ברעם (העליון הגדול והתחתון הקטן שלמעשה הם של שני יישובים נפרדים) וכן בחורבת סעסע (קיבוץ סאסא) ולפחות לגבי בית הכנסת המונומנטלי של ברעם, הרי שלאור חפירה שנערכה בראשות אביעם בסוף שנות התשעים, התברר שבתצורתו הנוכחית הוא התקיים במאה החמישית והשישית לספירה במקביל לתקופת השיא של יישובי הכפרים והמנזרים במרחב פסוטה.
תוצאות הסקרים והחפירות באזור מפת שומרה ("ארץ הכפרים האבודים") לעומת התמונה החלקית לגבי היישובים היהודיים במרחב ברעם-סאסא (האם יש קשר בין רסיסי העדויות לגבי היישובים היהודיים בתחום צור ובגבול הגליל המערבי ובין התגבשות היישוב היהודי בתקופה הביזנטית באזור ברעם וסאסא?), מעלים את השאלה המתבקשת- האם בין השאר, המוטיבציה לפיתוח האזור והתודעה הנוצרית העמוקה כפי שבאה לידי ביטוי הן בכנסיות והן במשקופי הבתים הפרטיים, קשורה לקירבה הגיאוגרפית למרחב יהודי הררי סמוך באזור ברעם-סאסא ואולי ההשקעה הלא מבוטלת של בני הכפר ברעם בחזית בית הכנסת קשורה בין השאר במגמת הניצור האינטנסיבי של המרחב הסמוך ממערב להרי מירוו בארץ הכפרים האבודים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה