יום שישי, 2 במאי 2025

מדוע נבחר "חזן הכנסת" לבצע את עונש המלקות? לתולדותיה של המשרה



פורסם ב-2/5/2025

במשנה (ג יב) הממחישה את יישום עונש המלקות, מודגש פעמיים שהמלקה הוא "חזן הכנסת". המולקה נכפת ל-"עמוד" וחזן הכנסת עומד על "אבן" ובאמצעות רצועה של עגל מבצע את העונש. בהמשך ( ג יד) נזכר "הקורא" את הפסוקים אך לא מצוין אם מדובר באותו חזן. בתוספתא ובתלמוד מתברר שמדובר בדמויות אחרות- לפי התוספתא (ה טז) "מַכּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה: אֶחָד מַכֶּה, וְאֶחָד מוֹנֶה, וְאֶחָד קוֹרֵא". לפי הבבלי (כג ע"א) הקורא הוא "הגדול שבדיינין" ואילו "השני" מונה "והשלישי" אומר הכהו. המעמד הוא של ענישת בית דין בהנחיה מפורשת של "הדיינים"- שלושה וכפי שמתאר זאת הרמב"ם (הלכות סנהדרין טז יא) "הגדול שבדיינין קורא כל זמן שזה לוקה.....והשלישי אומר לחזן הכה- כל זמן שמכה, על פיו הוא מכה".

יום שני, 28 באפריל 2025

שינויים, נטישה וחורבן של בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל בשלהי העת העתיקה : לא רק בגלל רעידות אדמה

 


פורסם ב-28/4/2025

מאמר חדש של פרופ' זאב וייס מן האוניברסיטה העברית שיצא בקתדרה האחרון (186, טבת תשפ"ה, עמ' 34-9)) ופתוח לקריאה לכולם, מבקש לבחון מחדש את השינויים במבני בתי הכנסת בארץ ישראל בשלבים המאוחרים שלהם בשלהי העת העתיקה. התיזה המרכזית שלו היא שהחוקרים העניקו לרעידות האדמה השונות שפקדו את ארץ ישראל בשלהי העת העתיקה, בעיקר מן המאה הרביעית ועד המאה השמינית, חשיבות גדולה יותר ממה שבאמת אירע ונטו לפרש כל הרס, פגיעה או בכלל סיום הפעילות על רקע רעידת אדמה משמעותית שאירעה באותן שנים. הוא לא שולל כמובן את השפעת רעידות האדמה השונות על היישובים השונים ומבני הציבור אבל מבקש לבחון כל מקרה לגופו ולא לחפש דווקא את רעידת האשמה X או Y כמי שבגינה דמדמו בתי הכנסת העתיקים.

יום שבת, 11 בינואר 2025

מה מספרים כלי האבן מתל עלום במרחב הכפרי של גדרה (GADARA) בעבר הירדן המזרחי?

 


פורסם ב-11/1/2025

הידיעות שלנו על היישוב היהודי בעבר הירדן המזרחי בתקופה ההלניסטית, החשמונאית והרומית הן לא רבות. משפחת בית טוביה שהיו לה קשרים חזקים בירושלים וביהודה בתקופה התלמית הותירה שרידים נדירים (עראק-אל אמיר). בראשית המרד החשמונאי, מסופר על חילוץ של יהודים מאזור הגלעד. במהלך התקופה החשמונאית (אם כי לא ברור בדיוק מתי), התגבש מרחב יהודי גדול יחסית ממזרח לבקעת הירדן שקיבל את השם "פראיה" (הארץ ממול) ונחשב לאחד האזורים של היישוב היהודי ביחד עם יהודה והגליל ובירתו 'גדור' (ליד א-סלט של ימינו). אלכסנדר ינאי יצא בראשית ושוב לקראת סוף ימיו, למסע כיבושים נרחב בעבר הירדן המזרחי כולל אזור צפון הגלעד והגולן. בעקבות הכיבוש הרומי, חלק מהאזורים הללו הושבו לשליטה של הערים הנכריות (במיוחד, מרחב הדקאפוליס בצפון עבר הירדן, דרום הגולן ובית שאן) וחלקים אחרים נותרו בהגמוניה יהודית או הוענקו להורדוס ובהמשך לבניו. לקראת סוף ימי הבית השני התעצב מרחב מורכב: בדרום (מנחל ארנון ודרומה) הייתה הממלכה הנבטית; באופן כללי בין הארנון והיבוק (בעיקר בגזרה המערבית הסמוכה לנהר הירדן) שכנה "הפראיה" (עבר הירדן היהודי) ומצפון וממזרח המרחב העצמאי של הערים שהיו חלק מהיחידה שכונתה "דקאפוליס" (למעט בית שאן ממערב לירדן). החלק הדרומי של הגולן בתחום היפוס (סוסיתא) היה חלק מאותה יחידה מדינית בעוד במרכז הגולן התגבש מרחב יהודי מרוכז (גאולניטיס) ומצפון לו בצפון הגולן של היום היה מרחב לא יהודי תחת ההגמוניה של קיסריה-פיליפי (תחום פניאס/בניאס).

יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

עיבור השנה בגליל: האם הגליל היא "יהודה החדשה" או "גולה קטנה"

 


פורסם ב-31/12/2024

באיחור מה של כמה ימים, דיון קצר בבבלי על האפשרות לעבר את השנה בגליל עשוי לפתוח צוהר לפולמוס סמוי על מעמד הגליל ביחס ליהודה בין המקורות הארץ ישראליים לעיבוד הבבלי. הדיון הובא בתוך מסגרת ארוכה של כמעט שלושה דפים שעוסקים בהלכות עיבור השנה על בסיס ברייתות שפותחות בדרך כלל בלשון "אין מעברין את השנה...." וכדומה. הברייתא העוסקת בעיבור השנה ביהודה ובגליל הייתה נקודת המוצא למאמר ארוך של שמואל ספראי (תרביץ לה, תשרי תשכ"ו, 1965) עם הכותרת "המקומות לקידוש החודש ולעיבור השנה בארץ לאחר החורבן". אם בימי הבית ובדור הראשון או השני, היה ברור שהטקסים של עיבור השנה וקידוש החודש נערכו בירושלים וביבנה, הרי שבדורות הבאים, במיוחד עם המעבר של מוסדות ההנהגה של החכמים לגליל, הנושא היה כרוך בלשונו של ספראי "בלבטים רבים" ולכך נקשרו כמה מעשים ואירועים שחלקם מסופר גם בירושלמי המקביל אצלנו.