"בור שבין שתי חצירות אין ממלים ממנו בשבת אלא אם כן עש(?ה?)[ו] לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמטן [בין מלמעלן] ובין מתוך הוגנו. אמ' רבן שמעון בן גמליא': בית שמי אומ'. מלמטן. ובית הלל אומ'. מלמעלן. אמ' ר' יהודה: לא תהא מחיצה גבוהה מן הכותל שביניהם" (משנה עירובין, ח ו לפי כתב יד קאופמן במילון המאגרים)
הגליון האחרון של ATIQOT (119, 2025) מוקדש כולו לפרספקטיבה ארכיאולוגית של ניהול ותחזוקת מים. בפוסט הזה אני אפנה לאחד המאמרים המוקדש לבורות המים מבית שערים מאת דני בינשטוק, עדי ארליך וצביקה צוק. אין הכוונה למאגרי מים גדולים (שניים כאלו זוהו בינתיים בבית שערים) או למקוואות טהרה אלא לבורות ביתיים סטנדרטיים מהסוג המוכר- בורות פעמון (או בקבוק) חצובים ומטויחים בטיח לבן על אפור ("בור סוד שאינו מאבד טיפה") המוכרים היטב כמעט בכל אתר מהעת העתיקה. אלא שבמסגרת המחקר של בורות המים בבית שערים, התברר שבחלק מהם יש כמה תופעות ייחודיות שקשה למצוא להם הסבר פונקציונאלי סטנדרטי מניח את הדעת. לפיכך, החוקרים הנ"ל מציעים שהרקע לתופעות הללו קשורה בין השאר בסוגיות הלכתיות של שימוש בבורות מים בשבת ופתרון בעיות הקשורות בעירוב ולא עוד אלא שיש לכך גם ביטוי מפורש במשנה בפרק השמיני של מסכת עירובין. מכיוון שבית שערים הייתה עיירה חשובה בתקופת המשנה (במאה השנייה וראשית המאה השלישית) כפי שעולה מן המקורות ומהעדות הארכיאולוגית, הרי שלתגלית כזו יש גם משמעות גם על המרכיב ההלכתי בחיי היום יום של תושבי העיירה וגם על הריאליה המשתקפת במקורות התנאיים.
1. במהלך החפירות הישנות ובעיקר החדשות (מאז 2014) על גבעת שיך אבריק היא בית שערים התלמודית (התמונה למטה ברקע הציטוטים והמאמרים, היא צילום של אחד משטחי החפירה שבו התגלו הבורות שנידונו במאמר להלן, תמונה שצילמתי ב-2018 בזמן שעדיין התנהלו חפירות), נחשפו מתקנים חצובים מסוגים שונים שמתוארכים בעיקר לתקופת השיא של היישוב משלהי המאה הראשונה ועד המאה הרביעית לספירה. בין השאר נחשפו כמה מקוואות טהרה, מחילות או מערכות מסתור ומחסנים (סילו) תת-קרקעיים אך האלמנט הבולט ביותר היה בורות מים. ברחבי היישוב הקדום סומנו כ-29 מתקנים שזוהו במידה רבה של סבירות כבורות מים ביתיים (להבדיל מן המאגרים) ועוד 6 מתקנים שלא נחקרו עשויים להיות גם הם בורות מים. הבורות הסטנדרטיים כללו את פתח הבור ומעליו אבן עגולה או רבועה עם נקב המוכרת כ-"חוליית הבור". בהמשך, צוואר או פיר הבור (בנוי או חצוב או חלקו בנוי וחלקו חצוב) התרחב לצורה אליפטית או דומה בגובה של כמה מטרים וזה הרקע לכינוי "בור פעמון/בקבוק/אגס" לאותן בורות חצובים מטויחים בטיח לבן על אפור טיפוסי. בספרות חז"ל, הבור מובא במקרים לא מעטים עם עוד שני מתקנים חצובים לאגירת מים- "השיח" "והמערה" אך הבור הוא המתקן הנפוץ ביותר הן בספרות חז"ל והן בממצא הארכיאולוגי בשטח. הבורות הביתיים נחצבו במרבית המקרים בחצרות הבתים, לעיתים במרכז החצר ובמקרים אחרים בפינות החצר. בבית שערים כמו באתרים אחרים, ניכרים סימני פיתוח ושינוי- חציבת בורות נוספים, סתימת אחרים, הרחבה או צמצום כשיש מקרים שחללי הבורות גם הפכו בשעת חירום לחללים שמהם התפתחו מערכות מסתור שחיברו בין חללים תת-קרקעיים נוספים. בכמה מקרים, אפשר לזהות קשרים בין בורות המים ובין מתקני מקוואות, תופעה שמוכרת היטב גם בגבעה המערבית של ציפורי. השינויים התכופים בתחזוקת הבורות הביתיים והקושי האובייקטיבי לתארך את הבורות לכשעצמם, מאתגרים את האפשרות להבין את הקשר בין חלק מהבורות ובין מתארי החצרות והבתים בצורה מיטבית. כך או כך, בבית שערים כמו באתרים אחרים (למשל בגבעה המערבית בציפורי), עולה שלכל בית או חצר היו לפחות בור אחד ובדרך כלל יותר, לפעמים הם היו צמודים או נבנו בפינה אחרת של החצר.
2. אמנם רק חלק קטן מתוך הבורות שתועדו נחפרו אולם במספר של בורות התגלו תופעות ייחודיות שבו מתמקד המאמר: בתשעה בורות במספר שטחי חפירה התברר שהוא כלל שני פתחים לבור- פתח אחד ראשי ואחד בפיר משני במרחק של 2-1.5 מטר ממנו שלעיתים גם הוא כלל את חוליית הבור מעליו. במקרה הרגיל, החלק העיקרי הכדורי של הבור היה תחת הפתח הראשי ואילו החלק המשני היה קצת קטן יותר ופחות כדורי. אפשר כמובן להסביר שמדובר בהגדלת שטח האגירה של מי הנגר של הגשמים ומהמרזבים אולם מרכיבים אחרים שנחשפו מאתגרים את ההסבר הזה. בשלושה מקרים מתוך הבורות הנ"ל, נחשפו אלמנטים בנויים בתוך תא הבור- קשת בנויה, קיר אבנים גדול וקיר מחיצה עשוי מאבני שדה. מאחר שאין יותר מדיי דוגמאות מקבילות לתופעות הללו, המאמר מבקש למצוא את ההסברים האפשריים בשלב הזה של המחקר שבו רק מקצת הבורות נחקרו בצורה יסודית. בחלק מהבורות עם הפתחים הכפולים, התגלו קירות או מחיצות בנויות על גבי הקרקע בין שני הפתחים של אותו בור. כל אלו עשויים להעיד על כך, שהבור שימש שתי יחידות דיור (בתים או חצרות) או כפי שהם מציעים- פתח עיקרי בחצר ופתח משני בתוך הבית. ומה באשר לקירות המחיצה הבנויים שהתגלו בתוך הבורות? אמנם יש מקרים שבהם הייתה חסימה מוחלטת בין שני מתקנים _למשל בין הבור ובין מקווה טהרה או שני בורות נפרדים בשטח A (בסמוך למבנה הבזיליקה הגדול)- אולם במקרים הנ"ל, מדובר לכאורה באותו בור עם שני פתחים. הבעיה היא שהם מתקשים למצוא הסבר פונקציונאלי לקשת, הקיר המסיבי או קיר המחיצה שכן הם לא יצרו הפרדה מעשית בין הבורות וגם לא תמכו בקירוי או בתחזוקת הבורות. אם הקירות הללו לא באמת מפרידים בצורה שימושית בין שתי חלקי הבור, אז לשם מה הם נבנו מלכתחילה?
3. לגבי הפתחים הכפולים של הבורות, הפרשנות קשורה גם לחלוקה בין חצרות ובתים שאיננה ברורה דיה. בכמה מקרים היה קיר או מחיצה שאולי מעידה על כך שמדובר ברשות נוספת. במשנה בבא בתרא יש כמה דיונים הנוגעים להסדרים בין שכנים לגבי חפירת בורות סמוכים. למשל: "לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד" (משנה בבא בתרא ב א) או במקבילה ברורה יותר בתוספתא שם (א, א): "לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. ר' יהודה או' בסלע הבא בידו זה חופר בארו מיכן, וזה חופר בארו מיכן, זה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד, וזה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד". ואכן, באחד המקרים בבורות בשטח A בבית שערים, הייתה חסימה מוחלטת בין שתי בורות (בור A ובור B) אך במקרים של שני פתחים לבור משותף, כאן כנראה מדובר על מציאות שונה (חצר שותפין או פתח בחצר ובבית).
4. עיקר החידוש נוגע לתופעה השנייה שהודגשה- אלמנטים אדריכליים פנימיים בולטים כמו הקשת, הקיר המסיבי והמחיצה הנוספת בתוככי כמה בורות. כאן החוקרים מפנים למשנה קצת מורכבת בפרק השמיני של מסכה עירובין: "בור שבין שתי חצירות אין ממלים ממנו בשבת אלא אם כן עש(?ה?)[ו] לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמטן [בין מלמעלן] ובין מתוך הוגנו. אמ' רבן שמעון בן גמליא': בית שמי אומ'. מלמטן. ובית הלל אומ'. מלמעלן. אמ' ר' יהודה: לא תהא מחיצה גבוהה מן הכותל שביניהם" (משנה עירובין, ח ו לפי כתב יד קאופמן במילון המאגרים). המשנה היא חלק מגוש משניות (ו-ח) באותו פרק העוסק בהגבלות על אפשרות למילוי ושאיבת מים בשבת במקרים מסוימים: "בור שבין שתי חצרות אין ממלאים ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים... אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה.... גְּזֻזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה". הלכה עתיקה המופיעה בספרות קומראן בסרך היחד, ברית דמשק ועוד אסרה באופן גורף שאיבת מים מבור בשבת בשום מצב אך ההלכה התנאית התירה לעשות זאת. במקרה דנן, נוצרה בעיה הלכתית קונקרטית הקשורה לכך שהבור מתחת לשתי החצרות הוא משותף לשתי החצרות וכך ללא עירוב חצרות, יש בעיה של שאיבת מים מרשות חצר אחרת לכל חצר. עירוב חצרות היה פותר את הבעיה אולם ללא עירוב, יש פתרון חלופי המוצע במשנה: התקנת מחיצה סמלית של עשרה טפחים (0.8 מטר בקירוב) שתהפוך את חלקי הבור לנפרדים וכך כל חצר תוכל לשאוב מהחלק שלה. המחיצה היא כמובן לא סתימה מוחלטת (זה כמובן היה מונע את הבעיה מלכתחילה) אלא היא מחיצה "הלכתית" באותו שיעור המוכר במקרים רבים במשנת עירובין. טיבה של אותה מחיצה ומיקומה שנוי במחלוקת או אפילו עצם קיומה:. לפי הדעה הראשונה ('תנא-קמא') המחיצה יכולה להיות בין מלמטה ובין מתוך "הוגנו" (לפי כתב יד קאופמן). האוגן או ההוגן של הבור הוא כנראה כינוי מושאל לחוליית הבור או חלקו העליון (צוואר הבור המתרחב) והוא ביטוי שאול מכינוי מוכר של חלקי כלים המופיע במקומות שונים במשנה ביחד עם כן הכלי, האוזן והידות (בעיקר במשנת כלים, למשל משנת כלים כה ו ועוד) ובדרך כלל הכוונה לשפת הכלי או חלקו העליון החיצוני. המחיצה ההלכתית יכולה אפוא להיות הן מתוך חלקו התחתון של הבור או מתוך חלקו העליון. לאחר מכאן מובאת דעתו של רבן שמעון בן גמליאל (דור אושא) שמביא מחלוקת קדומה בין בית הלל ובין בית שמאי המציינים "מלמטן" או "מלמעלן" אך לא ברור כלל למה כוונתם וכבר האמוראים הציעו אפשרויות שונות ובעקבותיהם פרשני המשנה והתלמוד. היחס בין הדעה הראשונה במשנה ובין הציטוט בשמו של רבן שמעון בן גמליאל, גם היא לא נהירה (האם באמת מדובר על מחלוקת בית הלל ובית שמאי במקרה הזה או שמדובר בציטוט ממחלוקת אחרת שאותה רשב"ג משליך גם על המקרה דנן) והיא גם השפיעה על כתבי היד והדפוס של המשנה (הציטוט "בין מלמעלה" בדעה הראשונה המופיע בדפוס אך אינו בכתבי היד וגם לא במשנתם של אמוראי בבל). לבסוף, רבי יהודה (דור אושא) מביע באמצעי רטורי (" לא תהא....גבוהה/גדולה מ....) עמדה שלכאורה מייתרת בניית כל מחיצה שכן הכותל מעל הבור שבין שתי החצרות מספיק כדי להבדיל בין שתי הרשויות כולל את פנים הבור. כאמור, בתלמודים הירושלמי והבבלי יש פרשנות אמוראית לגבי המשמעות של הכינויים "מלמעלה/ן" או "מלמטה/ן" אך למעט עמדתו של רבי יהודה, היה מוסכם שבמקרה הזה נדרשת סוג של מחיצה הלכתית כדי להבחין בין חלק הבור של חצר אחת לזו של חצר אחרת. החופרים מציעים שייתכן שהאלמנטים הבנויים בתוך הבורות שהם ניצבים משני צדדים של קיר עליון בין שתי יחידות דיור עם שני פתחים נפרדים משקפים בדיוק את הפתרון הזה- קיר או קשת שגם אם אינה מפרידה באופן מוחלט בין חלקי הבור, יוצרת הפרדה סימבולית או משפטית בין החלקים.
5. אם אכן מאחורי התופעות החריגות הללו השיקולים הם הלכתיים בכלל ודיני עירוב בשבת בפרט, הרי שזאת עדות ארכיאולוגית נוספת על האופן שבו שמירת ההלכה שיחקה תפקיד גם בעיצוב החצר והבית של תושבי העיירה היהודית שהייתה לפי המסורת, מקומו של רבי יהודה הנשיא ברוב חייו בתקופה שבה נערכה המשנה כולל בדור אושא שהחכמים במשנה הנ"ל שייכים לאותו דור. מכאן יש שתי מסקנות עיקריות: האחת היא ששמירת ההלכה לפי העקרונות הרבניים ניכרת גם באדריכלות הפרטית ומחזקת את הגישה לפיה החברה היהודית הכללית שמרה על אורח החיים ההלכתי ולא רק חוג החכמים המצומצם ולכך יש השלכות על הויכוח המתמשך בנוגע להקפדה ההלכתית של החברה היהודית ומעמדם של החכמים באותה העת. שנית, מסתבר שלפחות בחלק מהמקרים, המשנה והמקורות התנאיים הדנים במצבים וסיטואציות משפטיות הלכתיות מורכבות משקפים מציאות ריאלית קונקרטית שהתקיימה בפועל ואינה דיון משפטי תיאורטי.
6. אלא שההצעה הזו אינה חפה מקשיים, חלקם בשל הממצא הארכאולוגי וחלקם בשל המקור התנאי. אפילו אם נניח שכדי לפתור את בעיית השאיבה מהבור שמתחת לשתי החצרות היה צורך במחיצה כלשהי גם אם לא הפרדה מוחלטת, לשם מה נבנו בבורות הללו בבית שערים קשת בולטת או קיר מסיבי כפי שהתגלו בבורות- זאת דרך מוזרה ביותר למימוש הפתרון ההלכתי המוצע במשנה. גם העובדה שפתרון מעין זה כמעט ולא התגלה בשום מקום אחר- אמנם הם מייחסים את העובדה הזו לכך שרק מעט בורות בבית שערים נבדקו אבל לא מעט בורות מים באתרים שונים נבדקו ונסקרו והתופעה הזו כמעט ולא מוכרת. כמובן שאפשר לטעון שלרוב, בני החצר/ות הסתמכו על עירוב ורק במקרים חריגים, נבנתה מחיצה או קיר בתוככי הבורות אולם קשה להלום את מה שנחשף בבית שערים להלכה הזו. גם לגבי המקור עצמו, חוסר הבהירות לגבי היחס בין העמדות השונות המוצגות במשנה מקשה על האפשרות שמדובר היה בפתרון ריאלי ולא ב-"קוד הלכתי" של אלמנט חוצץ בשיעור סטנדרטי (עשרה טפחים). אמנם קיימות עדויות (כולל במסכת עירובין) על כך שהיו חוגים שהסתייגו מעירובי חצרות (צדוקים ובוודאי בכתבי מגילות קומראן) ושהיה תהליך מדורג של פתרונות ריאליים שהומרו לטובת הסדרים הלכתיים כאלו ואחרים, אך לפי התיארוך של הבורות והמתקנים בבית שערים למאה השנייה ואילך, ובוודאי אם בית שערים היה מרכז של חכמים ושל בית הנשיאות כפי שמקובל בדרך כלל, סביר שהסדר העירוב ההלכתי לא היה שנוי במחלוקת אלא אם כן מדובר בהחמרה הלכתית מיוחדת או קושי להסכים על עירוב משותף.
7. אולי עדיף היה לנסח את ההצעה בצורה הפוכה: המציאות הריאלית המשתקפת במתקני המים השונים בבתים ובחצרות בבית שערים עשויה לשפוך אור על הרקע להיווצרותן של כמה מההלכות השנויות במקורות התנאיים והאמוראיים ולפחות על המציאות הריאלית שהיוותה את הבסיס לסיטואציות ההלכתיות השונות המוצגות במקורות השונים. כדאי לציין שב-2023 יצאה מונוגרפיה מקיפה מאת ענה ימים ( Anna Iamim) על עשרות המתקנים החצובים השונים בגבעה המערבית של ציפורי והיחס שלהם לארכיטקטורה העילית של קירות המבנים (QEDEM 65. 2023) , אתגר שליווה את חופרי המקום משנות השמונים ועד שלהי שנות התשעים. בחינה מעמיקה של הבורות, המקוואות ושאר המתקנים וההתפתחות הטכנולוגית והאדריכלית שלהם אפשרה לה לשחזר בצורה מדויקת יותר את הגבולות בין יחידות הדיור (מבנים וחצרות) וכיצד הבורות והמקוואות מוקמו בצורה מתוכננת במרחבים השונים. בהקשר לכך היא הביאה כמה משניות ומקורות תנאיים במסכת בבא בתרא המשקפות את המעמד המשפטי של הבורות ברכוש החצר והבתים ובין השכנים. גם שם, זה לא אומר שהממצאים משקפים בצורה מדויקת לחלוטין כל משנה והלכה שהוזכרו במשנה ובתוספתא אך המציאות הריאלית שעלתה מן החפירות מהווה את המצע הריאלי שסביבו נבנתה בבית המדרש "הקונסטרוקציה" המורכבת ומקרי הביניים הרבים שמעסיקים את המשנה והתוספתא. לפני כמה שנים, התייחסתי באופן קצת דומה להצעה מעניינת של יגאל ויותם טפר לזהות בממצא הארכאולוגי את המבוי, הלחי והקורה- המסקנה שלי הייתה שקשה להוכיח זאת בצורה מוצקה אך מה שכן אפשר לומר הוא שהמחקר הארכיאולוגי מציג את המצע הריאלי הבסיסי שאותו הכירו החכמים ובאמצעותו הם הציגו את הסיטואציות השונות ואת הפתרונות המורכבים, בין אם הם היו אכן מרכיב קיים ובין אם מדובר ב-"המצאה" בית מדרשית או משהו באמצע.
8. כך או כך, הצטברות המחקרים על הנוף הביתי של כמה מהכפרים והעיירות ובעיקר מבנני המגורים הפשוטים והסטנדרטיים בנוסף למחקר יסודי של רבעי מגורים פשוטים בערים מאפשרים לשרטט בצורה מדויקת יותר את החזות הטיפוסית של רובע המגורים בכפר המכונס בארץ ישראל בתקופה הרומית (תקופת המשנה) וגם לזהות מאפיינים ייחודיים לוקאליים בכל מקום. אפשר לעמוד על המאפיינים הקבועים במשך מאות שנים אך גם את השינויים שניכרו במתקנים השונים, כאלו שהיו ונעלמו או כאלו שנוספו והתפתחו. ביחד עם המקורות הספרותיים בקריאה ביקורתית, אפשר ליצור סינתזה בהירה יותר יחסית לשחזורים קודמים כמו של יזהר הירשפלד (בעיקר בקשר לדרום הר חברון), זאב ספראי ושמעון דר (באום ריחן בצפון השומרון) או של זאב ייבין על העיירות הבינוניות, כולם בשנות השמונים של המאה שעברה. סינתזה מעודכנת יותר היא למשל המונוגרפיה החדשה בעברית של עוזי ליבנר על היישוב הכפרי בגליל לאור החפירות בואדי חמאם מציגה חזות של כפר יהודי בתקופה הרומית. אלא שמתארו הטופוגרפי הייחודי והמסלע שם, אינו זהה בכל המרכיבים למתאר הכפרי של הבתים שהתגלו במקומות אחרים בגליל התחתון דוגמת בכרם א-ראס או בנאצר א-דין (בית מעון התלמודית). החפירות החדשות בבית שערים מציגות עיירה יהודית מהתקופה הרומית אך תוצאות החפירה לימדו את משלחת החפירה החדשה שבשיאו, זה היה כפר בעל מאפיינים עירוניים וכפי שהוא כונה על ידם "כפר שהתחפש לפוליס". רובע המגורים של הבתים הפשוטים בגבעה המערבית הוותיקה של ציפורי דומה במרכיבים רבים לכפרים ולעיירות אך בכל זאת הוא היה חלק מעיר פוליס והוא עבר שינויים בעקבות התפתחות הפוליס והריבוד החברתי בעיר כולל בתי המידות הסמוכים. המצע הריאלי של משנת עירובין או בבא בתרא מבוסס על טיפוס הכפר המכונס אך גם כאן בפועל, היו גורמים שהשפיעו על המתאר הקונקרטי בכל כפר ועיירה כפי שעולה בחפירות החדשות (וגם הישנות). ואכן, במקרים לא מעטים, כמו למשל באלמנטים הייחודיים של בורות המים בעיירה בית שערים בתקופת המשנה/הרומית התיכונה והמאוחרת, יש עדיין מרכיבים שאיננו יכולים להיות בטוחים לגבי הרקע לקיומם ללא מחקר נוסף שיבהיר אם מדובר בתופעה חריגה מקומית פונקציונאלית או בדפוס קבוע שבצידו יש הסבר חברתי או אף הלכתי בעל משמעות היסטורית לכאן או לכאן.
לינקים לקריאה ולהרחבה (או סתם לבקש לסכם מה-Chat GPT ולהשוות לקריאה אנושית):
*המאמר החדש ב-ATIQOT של דני בינשטוק, עדי ארליך וצביקה צוק על בורות המים בבית שערים: https://publications.iaa.org.il/atiqot/vol119/iss1/4/
*דף העמוד של המונגרפיה של ענה ימים על המתקנים החצובים והארכיטקטורה ברובע המגורים על הגבעה המערבית של ציפורי (QEDEM 65, 2023): https://www.israelexplorationsociety.com/.../installation...
*הפוסט מ-2020 על "המבוי, הלחי והקורה: בין מרחב ריאלי למרחב משפטי": https://talmudandarchaelogy.blogspot.com/.../blog-post_17...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה