"כששבתתי בכפר (בית) פאגי": היכן שבת רבי שמעון- הר הזיתים או בסמוך למעינות הירקון?

 

פורסם ב-24/9/2019

לפני כמעט שנה, הוזכר כאן דיון על השם "בית פגי" המוכר כידוע גם בברית החדשה בתור נקודה סמוכה לירושלים באזור הר הזיתים (מתי כא 7-1), שמופיע מספר פעמים בספרות חז"ל, בדרך כלל בזיקה לירושלים, להר הבית ולעזרה. חוסר הבהירות סביב מעמדה ההלכתי של "בית פגי" או "חומת בית פגי" הביאה לפרשנויות ולדעות שונות, הן בפרשנות המסורתית-רבנית והן בספרות המחקר. בין כלל ההצעות, גם הוצעה הבחנה בין "בית פגי" ובין "כפר בית פגי" המוזכר פעם אחת בספרות חז"ל, שניהם בסמוך להר הבית בירושלים. לפני מספר שנים, ביקש Eyal Ben-eliyahu לזהות את "בית פגי" של הספרות התנאית עם שרידים ארכאולוגיים שנחשפו בחפירות ממזרח לחומה המזרחית של הר הבית מימי בית שני ואילו את "כפר בית פגי" עם "בית פגי" של המקורות הנוצריים על המדרון המזרחי של הר הזיתים. בניגוד לכיוון הזה, נטען לאחרונה (במאמר בספר היובל לישעיהו גפני, נספח א', עמ' 382-381), בידי שמא יהודה פרידמן שבספרות התנאית קרוב לוודאי יש להבחין בין שני מקומות שונים: "בית פגי" ו-"כפר פגי" (ולא "כפר בית פגי")- בית פגי היא הסמוכה לעזרה ולירושלים ואילו השם של כפר פגי נשמר ככל הנראה בכפר פג'ה (פגאיי= מעיינות ביוונית) שהיה קיים עד 1948 בסמוך לתל אפק/אנטיפטריס.

בית הכנסת ה-"ליברלי" של חוקוק?- דימויים מודרניים של בתי כנסת עתיקים

 

פורסם ב-7/7/2019

את הכתבה של ניר חסון בהארץ ביום שישי האחרון ראיתי בהתחלה רק באתר האינטרנט של העיתון ושם הכותרת נסובה סביב התעלומה של האוסף האקלקטי של הפסיפסים המרהיבים שהולכים ומתגלים בחפירות של בית הכנסת בחוקוק. כותרת המשנה ציינה שזה מעלה שאלות בנוגע לקהילה שאחראיות לאותם פסיפסים. התייחסות קצרה לכך ניתנה בפסקה המסיימת בגוף הכתבה כאשר החופרת ג'ודי מגנס ציינה שחשיבות חשיפת הפסיפסים הייחודיים היא בין השאר שהיא מגלה לנו על עולם האמונות של קהילות שאינם באים לידי ביטוי בספרות חז"ל ושללא הממצא הארכאולוגי לא היינו יודעים על תפיסת עולמם. עד כאן התיאור הוא של העובדות ושל סימני השאלה סביב הפסיפסים הללו. גם העובדה שחשיפת הממצאים הארכאולוגיים יכולה לספר לנו על עולמם העלום של בני התקופה שאינם מתועדים במקורות הספרותיים שמייצגים פלח או אליטה מסויימת, היא הנחת עבודה מוסכמת לגבי כל ממצא ארכאולוגי בכל תקופה שהיא.

"שהיו מסובין בבני ברק": מתי ומדוע יוחס הכינוס של החכמים בבני ברק?

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"

המעשה המפורסם המובא בתחילת ההגדה במסגרת הקטעים העוסקים בשבח הסיפור ביציאת מצרים מתאר התכנסות של חמישה חכמים נודעים בני דור יבנה בליל פסח (בהנחה ש-"כל אותו הלילה" הכוונה אכן לליל פסח) בבני ברק ובו הם סיפרו כל הלילה על יציאת מצרים עד שתלמידיהם הזכירו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. על אף שזה לא נאמר במפורש, הציון של המקום- בני ברק- המוכר גם ממקורות אחרים (להלן) בתור מקומו של רבי עקיבא (אני אכתוב "עקיבא" עם א' ולא "עקיבה" עם ה' כפי שמופיע בדרך כלל בכתבי היד הטובים כי זה השם המוכר בדרך כלל), מלמד שהחכמים התכנסו בביתו או במקומו של רבי עקיבא. הסיפור אינו מוכר מתוך ספרות חז"ל אולם למרות זאת הוא התקבל בדרך כלל כסיפור מהימן או לפחות מסורת תנאית אותנטית והיא גם הייתה למוקד פרשנויות, רמזים חינוכיים, רעיוניים ואף היסטוריים והיו שקשרו את המעשה  להכנות נסתרות לקראת מרד בר כוכבא, אם במישור הרעיוני ואולי אפילו האופרטיבי. אלא שכבר בעבר ועוד יותר בשנים האחרונות, החוקרים סימנו כמה "חוליות חלשות" בולטות בסיפור הזה ולפיכך המהימנות ההיסטורית (במובן של מקור תנאי או לא, לאו דווקא במובן של "היה או לא היה" בפועל) היא מפוקפקת ומתרבות הראיות שמדובר באנקדוטה שאמנם יוחסה לחכמים קדומים אך מועד גיבושה וחיבורה הוא מאוחר יותר ואולי אפילו מדובר ביצירה בבלית מעובדת ומעוצבת היטב הנשענת על מרכיבים ספרותיים שונים שגובשו יחדיו לכדי מעשה קדום. אני לא אתייחס כאן לשלל ההיבטים שנידונו בצורה יסודית בידי פרשנים וחוקרים אלא לגבי נקודה אחת: המיקום של המעשה והכינוס בבני ברק.

זיהויה של אונו התלמודית לאור המקורות והממצא הארכאולוגי

 פורסם ב-23/1/2019

"תנו רבנן מעשה בר' סימאי ור' צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו והורו בטרפחת כרבי בזפק" (חולין נו ע"ב)

1. עיבור השנה בלוד: בדף היומי על המשנה שעוסקת בסימני טרפות בעופות, מובאת ברייתא על שני חכמים- רבי סימאי ורבי צדוק- שבמסגרת עיבור השנה בלוד, הם חנו באונו ושם פסקו הלכה בנושא טריפות כשיטת רבי לגבי הזפק (המובאת במשנה). בחלק מכתבי היד (כ"י וטיקן 122 וגם בכמה עדי נוסח מהגניזה- על פי עדי הנוסח באתר "הכי גרסינן"), שמות אותם חכמים התחלפו לשמות קצת שונים- "ת"ר מעשה בר' סימון ור' יהוצדק (או אפילו: ר' יצחק)". מקובל לזהות את החכמים הנ"ל כאמוראים מהדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל- ר' צדוק/יהוצדק לא מוכר אך רבי סימאי (או: סימיי) מוכר יותר כדמות בקו התפר שבין אחרוני התנאים או ראשוני האמוראים. אמנם הקטע הובא על רקע ההוראה כרבי במשנה בהלכות טריפה בעופות אך העדות כאן על עיבור השנה בלוד היא חלק מפרשה היסטורית מרתקת של הנסיון לחזור ולעבר את השנה ולקדש את החודשים ביהודה בימי רבי יהודה הנשיא אחרי המעבר של מרכז החכמים לגליל. בפרשה זו עסקו בהרחבה לפני שנים רבות גדליהו אלון ושמואל ספראי (במאמר על המקומות לקידוש החודשים ועיבור השנה בספרות התלמודית) ובעקבותיהם גם אהרן אופנהיימר, יהושע שוורץ וב"צ רוזנפלד שעסקו בכך על רקע חקר תולדות לוד היהודית בתקופת התלמוד.