יום רביעי, 19 במאי 2021

שער "ניקנור" במקדש, השער "הקורינתי" ומערת ניקנור עושה השערים בהר הצופים

 


פורסם ב-19/5/2021

בפרק השלישי של מסכת יומא (כפורים), הובאה רשימה מפורסמת של דמויות מוכרות יותר ופחות שצוינו לשבח או לגנאי, חלקם מוכרים היטב גם ממקורות אחרים וחלקם לא מוכרים מלבד הרשימה הזו. ברשימת הפילנטרופים המוזכרים לשבח צוינו למשל "בן גמלא" שעשה את הקלפי מאשכרוע לזהב; "בן קטין" ששיפר את הכיור; "מונבז המלך" שעשה את ידות הכלים של יום הכיפורים זהב; "הלני המלכה" שעשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל וגם "טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה". שני האחרונים מזוהים כידוע עם הגיור של מלכי חדייב במאה הראשונה לספירה. השם האחרון שנזכר ברשימה הוא זה שיעסיק אותנו: "ניקנור- נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח".

יום רביעי, 5 במאי 2021

עדויות ארכאולוגיות חדשות על מושבת הוטרנים ב-"אמאוס" היא קולוניה על סיבוב מוצא הישן בכביש 1

 


פורסם ב-5/5/2021

*"...למעט השטח שנתן לשמונה מאות חיילים למושב לאחר שסיימו את שירותם הצבאי. אדמות אלה היו באמאוס, מרחק שלושים ריס מירושלים" (מלחמת היהודים ז 217)
*"מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדים לשם ומלקטים מורביות שלערבה" (משנה סוכה ד ה)
*"מהו מוצא?...אמר רבי תנחומא קלונייא הוה שמה" (ירושלמי סוכה ד ג נד ע"ב)

יום ראשון, 11 באפריל 2021

"פונדקא דלוי": הפונדק שעל הדרך בין ציפורי לטבריה

 


פורסם ב-11/4/2021

בדף של אתמול (דף כ ע"א על פי המספור המסורתי של לומדי הדף היומי; פרק ז ג, נ ע"ג-ד על פי הציון המקובל של הירושלמי במהדורת ונציה) נזכרו שני מעשים שאירעו בגליל על מוצרי מאכל שנמצאו ושלגביהם היה ספק, הן לגבי הלכות מציאה והן לגבי הכשרות שלהם. אני כאן אתמקד במעשה השני שבו נזכר מקום בשם "פונדקא/פונדקה דלוי" (על השם המדויק להלן). לפני כמה שנים כתבתי פוסט על שמות הפונדקים בספרות התלמודית וגם הזכרתי בקצרה את המקרה שלנו. אני אחזור כאן על הדברים ההם וארחיב מעט יותר.

יום שלישי, 6 באפריל 2021

"דכא ליה": החותם מתעלת הניקוז בירושלים והחותמות שבמשנת שקלים



פורסם ב-6/4/2021

1. התגלית בשלהי 2011: לפני קצת פחות מעשר שנים, בחפירה של תעלת הניקוז שמתחת לריצוף הרחוב ה-"הרודיאני" שעבר מתחת לקשת רובינסון, התגלה ממצא שעורר התרגשות רבה וזכה לפרסום רב בתקשורת הישראלית והעולמית. במהלך הסינון של העפר, התגלה חפץ זעיר (בגודל כפתור, כשני סנטימטרים קטרו) עשוי טין, ועליו טבועה כתובת בארמית המורכבת משתי שורות – החופרים (אלי שוקרון ורוני רייך) קראו את הכיתוב כך שבשורה העליונה הופיעה המילה "דכא", ומתחתיה "ליה". את המילה העליונה הם תרגמו כ-"טהור" (דכא/דכי) ואילו את המילה התחתונה "ליה" הם תרגמו ל-"ה' (קיצור של שם האל המוכר גם במשנה- "ליה") ואם כן הכיתוב בחפץ היה "טהור לה'" בארמית. הפירוש האינטואיטיבי שלהם היה שלפנינו החפץ שימש לסימון מוצר טהור שהובא לבית המקדש. את החפץ הם זיהו עם ה-"חותם" שנזכר במשנת שקלים (להלן) כחלק מהמנהל של עבודת המקדש המתוארת במשנה שם ואם כן "הוא מהווה עדות ארכאולוגית ישירה לפעילות בהר הבית ולעבודת המקדש בימי הבית השני". הפרסום ערב חנוכה תשע"ב נקשר באופן טבעי גם במסורת על פך השמן שהיה "מונח בחותמו של כהן גדול".