לפעמים, בתוך דו"ח טכני על חורבה אלמונית מסתתרים פנינים וממצאים מרתקים. דוגמא אחת כזו אפשר למצוא בגליון האחרון (130) של חדשות ארכיאולוגיות באינטרנט. תחת השם "חורבת עטרבה"- הוגש דו"ח סופי מאת איתן ואלון קליין של תיעוד מערת קבורה שדודה בשולי חורבת עטרבה, המצויה בשפלת יהודה מדרום לנחל האלה, מזרחית לתל צפית ומערבית ליישוב עגור של היום. בעבר הוצע לזהות את ח' עטרבה עם "כפר טבא" (כפר טוב) שנזכרת ביחד עם "ביתג[ע]ברי" (בית גוברין) במסעו של אספסיאנוס לארץ יהודה במהלך המרד הגדול וגם עם טורבן הנזכרת אצל סוזומנוס במאה החמישית כמקום שבו הוקם מנזר. במקום זוהתה לפני שנים לא מעטות מערכת מסתור שתוארכה כמו מירב מערכות המסתור לימי מרד בר כוכבא.
כאמור, מערת הקבורה נשדדה בעבר והתיעוד שנערך בנובמבר 2011 היה של המערה אחרי שהיא נשדדה ולא חפירה של ממש. שרידי המערה (שהשודדים חצבו פיר כדי להגיע אליה) כוללים חדר עם בור עמידה מרכזי ושלוש כוכים בכל אחת משלושת הדפנות. הממצא המעניין היה של שברי שלוש גלוסקמאות וכן שבר חרטום של נר מקורצף ("הרודיאני") מהמאה הראשונה לספירה. גלוסקמה אחת הייתה נטולת עיטורים; שבר חזית של הגלוסקמה השנייה נשא עיטור של שתי ורדות (רוזטות) אבל הגלוסקמה המעניינת והחידתית הייתה השלישית שמרבית שבריה לוקטו ורופאו.
בניגוד לרוב הגלוסקמות המוכרות, זאת גלוסקמה עבה ולא-סימטרית כשבמרכז הדפנות הצרות שלה, סותתו שני שקעים לנשיאה ובפתח הגלוסקמה הותקנה מדרגה להנחת מכסה. קבוצת גלוסקמות דומה אך נטולת עיטורים התגלתה בחורבת צפייה, מערבית לחורבת עטרבה ותוארכה לפרק הזמן שבין המרידות (132-70, דור יבנה). מה שמחריג אותה הוא מקבץ העיטורים החריג שהקיף אותה- איתן קליין עסק בכך במאמר שיצא אף הוא לאחרונה בקובץ השביעי של "במעבה ההר" (תשע"ח, 2017, על מערת הקבורה בעטרבה בעמ' 196-189 שם) במסגרת תיעוד מספר מערות קבורה משפלת יהודה שסבלו מנחת זרועם של שודדי העתיקות וכל מה שנותר הוא לתעד את השרידים כפי שהם קיימים כעת.
העיטורים של אותה גלוסקמה הם סכמטיים ומרושלים אך המקבץ שלהם הוא חריג: בצד א' (רחב) תואר מבנה בסגנון קלאסי הכולל אפריז הנתמך בשלושה עמודים עם כותרות יווניות הניצבים על סטילובט מעוטר בעיטורים צמחיים. בשני המשטחים הפנימיים סותת עיטור דגם זר ואילו במשטחים החיצוניים תוארו מבנים מלבניים עם גג משולש שקליין מציע לראות בהם "נפשות"- מבני קבורה מונומנטליים, עיטור מוכר על גלוסקמות רבות.
בצד ב' (הרחב) תואר מבנה מלבני מפואר בעל גג משולש הניצב על גבי שלוש מדרגות ובו חזית הכוללת שלושה עמודים- גם הוא אולי מתאר "נפש". מצד שמאל של המבנה נחרתו תיאורים של כמה כלים ניידים- בקבוקון אגסי שאולי מתאר בקבוקוני חרס שהתגלו בקברים יהודיים רבים משלהי ימי בית שני ולידו חרותה נוספת של בסיס כלי מחודד. מימין לצוואר הבקבוקון, התגלתה חרותת נוספת שקליין זיהה כתיאור מפתח ארכובה. וזה לא הכל- מעל למוטיב הבקבוקון, ישנה חריתה של עוד שני חפצים ואפשר שאחד מהם הנראה כמו תיאור של חפץ בעל שלוש רגליים-"טריפוד"- שולחן הניצב על שלוש רגליים. כאמור, לא מדובר באמנות גבוהה של מומחים ובעלי מקצוע אלא יותר סוג של "גרפיטי" עממי שבו יש שילוב של תיאורי מבני קבורה ואולי גם חפצים אחרים שקשורים לקבורה ביחד עם מוטיבים מקובלים באמנות הפונררית הרומית. החרותות ("גרפיטי") העממיות שלא זכו בעבר לתשומת לב רבה, בוודאי לא יחסית ליצירות אמנותיות מפוארות ומקצועיות יותר, זוכות לתשומת לב מחקרית רבה יותר בשנים האחרונות ובשנה האחרונה התפרסם מחקר של קארן סטרן על הנושא (כתבתי עליו לפני כמה חודשים).
על סמך תכנית המערה, ממצאים מקבילים ועוד אינדיקציות ארכאולוגיות, המערה וממצאי הגלוסקמות מתוארכות על ידי קליין לסוף המאה הראשונה או לתחילת המאה השנייה לספירה, לתקופה שבין המרידות, המוכרת גם כ-"דור יבנה". אנחנו יודעים לא מעט על חכמי אותה תקופה מתוך ספרות חז"ל אבל פחות על הציבור הרחב ועל עולמו הרעיוני והתרבותי. החרותות המרושלות והמגושמות הללו, פותחים צוהר קטן, חלקי, לא נהיר די צורכו אך מרתק לעולם האמונות העממי של החברה היהודית הכפרית ביהודה, עד שבא עליו הכורת עם דיכויו האכזרי של מרד בר כוכבא בשנות השלושים של המאה השנייה לספירה.
