1. פרק יא במסכת מנחות מוקדש לשתי הלחם ובעיקר ללחם הפנים והשלבים השונים של הכנתו (משנה ד-א), לשולחן לחם הפנים, צורתו, מקומו ומרכיביו השונים (משניות ה-ז). שתי מערכות של כיכרות לחם (שש בכל מערכת) היו מונחות על השולחן והוחלפו בכל שבת ביחד עם החלפת משמרת הכהנים ששירתה במקדש משבוע לשבוע. השולחן הוצב בתוך ההיכל ביחד עם המזבח והמנורה והוא היה אחד מכלי המקדש החשובים ביותר ויש שטענו שהייתה תקופה שהוא היה הסמל הייצוגי הכי חשוב של המקדש אפילו יותר מהמנורה. אופן הנחת מערכות הלחם על השולחן הייתה מורכבת שכן אורך השולחן ורוחבו היו זהים או כמעט זהים לזה של הלחם ואורכו של הלחם היה צריך להיות מונח על רוחבו של השולחן, מה שדרש "קיפול" של הלחם כדי שאפשר יהיה להניח אותו בצורה כלשהי על השולחן ואנחנו מדברים על שישה כיכרות בכל מערכת. לפי התיאור במקורות, אופן ההנחה הייחודי עיצב מרכיבים נוספים בשולחן- ה-"סניפין" וה"קנים" שהיו אמורים לסייע בייצוב שתי המערכות והכיכרות המונחות אחת על רעותה. מלאכת אפיית והכנת הלחם המיוחד שנשמר טרי למשך שבוע שלם הייתה במונופול של "בית גרמו" וכל הנסיונות למצוא תחליף ולאתגר את המונופול שלהם לא הצליח כמתואר במסכת שקלים ויומא.
2. מעבר לתיאורים הספרותיים במקורות (מן המקרא ועד ספרות חז"ל), גם התיאורים החזותיים של שולחן לחם הפנים באמנות היהודית העתיקה מסייעים לשחזורים המוצעים של צורת לחם הפנים והשולחן שבו הם הונחו. ברם, כמו המקורות הספרותיים שאינם תמיד ברורים, גם התיאורים החזותיים אינם אחידים- לא דומה האופן שבו תואר השולחן במטבע מתתיה אנטיגונוס מהתקופה החשמונאית (להלן) לתיאור השולחן בחרותות על הקיר שבבית ההרודיאני ברובע היהודי ולא לתיאור של השולחן בקשת טיטוס, לא למטבע הסלע המפורסם מזמן מרד בר כוכבא (אם אכן הכוונה שם לשולחן לחם הפנים) ובוודאי שלא לתיאורים של שולחן עגול כפי שמופיע בציור הקיר בדורא אירופוס ובפסיפס בית הכנסת בצפורי. נניח לסוגיה זו (אולי בפוסט אחר) ונתמקד במחלוקת האמוראים על צורת לחם הפנים כפי שהיא מופיע בדף של אתמול:
3. "איתמר: לחם הפני' כיצד עושין אותו? רבי חנינא אמר: כמין תיבה פרוצה, ר' יוחנן אמר: כמין ספינה רוקדת" (בבלי מנחות צד ע"ב). רש"י מסביר (כולל איור): "כמין תיבה פרוצה - שניטל כיסויה ושתי דופנותיה זו כנגד זו כך הלחם היו לו ב' דפנות ושוליים רחבים כזה; כמין ספינה רוקדת - קווי"ש ואין לה שוליים אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע כזה וב' ראשיה חדין והולכין וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים ולהכי קרי לה רוקדת שמרקדת והולכת מהר". באופן כללי, "תיבה פרוצה" היא כמו ח הפוכה היינו בסיס שטוח ועם שתי דפנות בשני צדדים בלבד ואילו "ספינה רוקדת" נראית באופן כללי כמו V, ללא בסיס שטוח אלא משופע או מצולע. הסוגיה בהמשך מביאה ראיות ו/או קשיים לכל אחת מהשיטות כשלבסוף מובאת ראיה לשיטת רבי יוחנן מתוך ברייתא שהיא למעשה ציטוט כמעט מדויק של התוספתא בנוגע ל-"סניפין של זהב" (עמודים אנכיים משני צידי השולחן): "ארבע סניפין של זהב דומין לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה מפני שדומות לספינה כדי שלא תהא רוקדת. ר' יוסי אומר לא היו שם סניפין אלא גובה היה לשולחן טפח שנ' ועשית לו מסגרת טופח סביב אמרו לו והלא אין מסגרת אלא מן הרגלים" או בגרסת הבבלי: "תניא כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת, דתניא: ארבעה סניפין של זהב היו שם, מפוצלין מראשיהן, כמין דקרנין היו, שסומכין בהן את הלחם, שהוא דומה כמין ספינה רוקדת". נראה שרבי יוחנן התבסס על מסורת תנאית זו בבואו לתאר את כיכרות הלחם כ-"ספינה רוקדת" ואילו רבי חנינא התבסס על מסורת תנאית אחרת, אולי זו של בן זומא המסביר את השם כלחם שיש לו פנים (דפנות): "בן זומא אומר (שמות כ"ה) ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד- שיהא לו פנים" (לגבי הניקוד של המילה "פנים" במשנה כאן- פנים או פינים, זה דיון ארוך ומרתק בפני עצמו).
4. סדרת מטבעות הברונזה של מתתיה אנטיגונוס: המלך האחרון לבית חשמונאי (37-40 לפנה"ס) הטביע בשנתו האחרונה מספר מטבעות ברונזה (פרוטה) חריגים שרק מספר קטן מהם שרד (ידועים כ-40 מאותו דגם). על צד אחד של המטבע מופיעה המנורה (שכבר עסקנו בה לאחרונה) בייצוג החזותי-אמנותי הראשון שלה ואילו בצד השני נראה אובייקט שקשה היה להבין את אופיו. פליסיאן דה-סוסי (1871) הציע שהכוונה היא לשולחן לחם הפנים אך מרבית החוקרים שללו את הצעתו עד שנות השישים של המאה העשרים, אז ברוך קנאל חזר להצעתו של דה-סוסי. דוגמאות נוספות של אותו מטבע הן נדירות ובדרך כלל מצויות ברשותם של אספנים- שניים מהם פורסמו בידי יעקב משורר (אוסף גרוסוירט) ודן בר"ג (אוסף מוסאיוף). בר"ג היה גם זה שהציע בשנות השמונים לזהות את המתקן הקמור עם שתי הנקודות הניצב בחזית המבנה במטבע הסלע של מרד בר כוכבא עם שולחן לחם הפנים, הצעה שאומצה על ידי מרבית החוקרים אם כי היא עדיין לא מוסכמת ואני לא עוסק בה כאן. ב-1994 הוא דן בצורת לחם הפנים לאור מטבע מתתיה אנטיגונוס שנשמר באוסף ש' מוסאיוף. במטבע זה רואים שולחן בעל ארבע רגליים (עם חיבור של מוט או משהו דומה בין חלק מרגלי השולחן) ועליו שתי קבוצות של אלמנטים קעורים, שלוש בכל צד המזוהים כשתי מערכות לחם הפנים. במטבע שפרסם לפני כן משורר (אוסף גרוסוירט) רואים רק צד אחד והלחמים נראים יותר כמו V מאשר הצורות הקמורות של המטבע מאוסף מוסאיוף.
למסקנתו של בר"ג, התיאור הנדיר הזה בן ימי המקדש מתאר בצורה נאמנה את האופן שבו הונחו כיכרות הלחם על השולחן ומאשר את הדעה שהם היו דומים לספינה רוקדת: "תיאור שולחן לחם הפנים ומערכות הלחם במטבע של אנטיגונוס מראה בבירור שצורת הלחם הייתה קמורה, רחבה בחלקו העליון ומעוגלת בחלקו התחתון, כצורת החלק התחתון של ספינה. המטבעות הנדירים של מתתיה אנטיגונוס, שהוטבעו בשנים 40-37 לפנה"ס, יותר ממאה שנה לפני חורבן בית שני, מחזקים את הגירסה הקדומה שנשתמרה בתוספתא בדבר צורת לחם הפנים ומסבירים מדוע נאמר שצורת לחם הפנים דומה לספינה".
5. לפני כמה שנים, העלה זהר עמר מספר תהיות בנוגע למסקנות שניתן להסיק מהתיאורים של שולחן לחם הפנים במטבעות הללו והציע פתרון חלופי לזה של בר"ג. אין חולק כיום על כך שהאובייקט המתואר שם הוא שולחן לחם הפנים אך הוא הצביע על מספר קשיים בהתאמה לתיאור צורת לחם הפנים והשולחן במטבעות הללו לאלו המתוארים בספרות חז"ל: מספר כיכרות הלחם הוא שלוש בכל צד ולא שש; צורת הנחת הלחם (אורך הכיכר במקביל לאורך השולחן) אינה תואמת את מה שנאמר במשנה (אורך הכיכר לרוחב השולחן); אין שום זכר לאותן "סניפין של זהב" (אולי בהתאם לשיטת רבי יוסי בתוספתא לעיל); המוט שמחבר את רגלי השולחן לא נזכר בספרות חז"ל ויש גם איזו בליטה או עיטור ברגלי השולחן; בחלק מהמטבעות אין כלל ציור של כיכרות על גבי השולחן אלא רק השולחן. אמנם עמר הדגיש שצריך להיזהר ממסקנות מרחיקות לכת מאיור מטבעות, בוודאי קטנים מהדגם הזה. המגבלות שהיו על אפשרויות התיאור הן רבות ולא עוד אלא שייתכן שהמטביע כלל לא ראה את השולחן שניצב בתוך ההיכל. התיאור הוא סכמטי והעיקר היה להמחיש את הכלי בצורה כלשהי גם אם הפרטים אינם משקפים בדיוק נמרץ את השולחן על כל פרטיו והמרכיבים השונים שלו. הערה זו נכונה גם לגבי צורת המנורה וגם לגביה, החוקרים מסויגים מהאפשרות לשחזר מתוך התיאורים האמנותיים את צורתה המדויקת של המנורה שעמדה במקדש.
6. יחד עם זאת הוא הציע פתרון חלופי שאולי מעניק נופך ריאלי לאותו תיאור- להשערתו, השולחן המתואר לא היה השולחן שעמד בתוך ההיכל אלא אחד משני השולחנות שעמד בין פתח האולם ובין פתח ההיכל (משנה ז)- "שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו". על שולחן השיש הניחו את הלחם הטרי שנאפה לפני שהעבירו אותו לשולחן הזהב בתוך ההיכל ועל שולחן מזהב הניחו את הכיכרות הישנים לפני שחילקו אותו לכהנים שאכלו אותו בשבת שאחרי. עמר הציע שאולי השולחן הזה, שולחן הזהב החיצוני, היה השולחן שגם הוצג לעם במהלך ימי העלייה לרגל ביחד עם המנורה "שמגבהין אותו ומראין בו לעולי הרגל לחם הפנים" ואילו שולחן הזהב הפנימי לא זז ממקומו. לדעתו, האפשרות הזאת מסבירה את הפרטים החריגים שאינם תואמים את התיאור במקורות חז"ל בנוגע לשולחן הזהב הפנימי- כך נראה שולחן לחם הפנים כפי שהוא הוצג לעם בימי הרגל, אם השולחן שעמד בפתח ההיכל ואפילו אם מדובר על השולחן הפנימי, הוא הוצג בדרך הזאת ולא באופן שבו הוא ניצב באופן קבוע.
7. במחקרים נוספים שלו על מאפייניו הריאליים וההיסטוריים של לחם הפנים הוא שיער שייתכן והמחלוקת בין האמוראים משקפת שני שלבים כרונולוגיים בצורת לחם הפנים- בימי החשמונאים היא נראתה עדיין כצורת "ספינה רוקדת" כפי שבא לידי ביטוי בתוספתא ואילו מאוחר יותר עברו לצורת "תיבה פרוצה" כפי שנרמז אולי במשנה (וכפי שנפסק להלכה אצל הרמב"ם) ואם כן, המטבע לא "פוסק הלכה" כשיטת רבי יוחנן והתוספתא אלא משקף את האופן הקדום לפני ששינו את צורת הלחם לשיטת התיבה הפרוצה.
8. אני אישית די סקפטי בכל מה שקשור למסקנות היסטוריות-הלכתיות של צורתו האותנטית של השולחן או צורת לחם הפנים ושל השתלשלות ההלכה מתוך תיאורים מהסוג הזה (וזה נכון גם לגבי סוגיות אחרות לאור תיאורים במטבעות כמו ארבעת המינים למשל) או לפחות מציע לבדוק כל מקור ספרותי וארכאולוגי בצורה עצמאית לגופו של מקור או ממצא. אני לא יודע בדיוק מה מקורות המידע של התיאור המשנאי (בוודאי זה לא מהמטבעות או שאר התיאורים האמנותיים) המפורט מעבר לפרשנות של הטקסט המקראי ולמסורת שעברה בעל פה וגם לגביה היו מחלוקות די יסודיות (אורך ורוחב השולחן; קיום "סניפין" או לא). הרושם שלי הוא שמחלוקת האמוראים בין רבי יוחנן ורבי חנינא בתלמוד הבבלי היא מחלוקת שכל כולה בשדה הפרשנות הטיפוסית לטקסטים התנאיים (אולי המשנה מול התוספתא) ואני בספק גדול אם היא מבוססת על זיכרון היסטורי עצמאי של צורת לחם הפנים. לגבי התיאורים במטבעות (או בגרפיטי) עצמם- גם אם יש בהם גרעין ריאלי הם לא אמורים היו להיות תיאור מדויק אלא להדגיש באופן חזותי את המרכיבים החשובים מנקודת ראות ויזואלית וסימבולית- לקשור בינם ובין מחלוקת הלכתית אמוראית-פרשנית נראה לי די בעייתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה