"תקועה אלפא לשמן אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין" (משנה מנחות ח ג)
1. המשנה המפורסמת הזאת המציינת את תקוע(ה) כמקום המובחר ביותר לתוצרת שמן למקדש הפכה להיות נקודת המוצא לחיפושים שעדיין נמשכים אחרי תקוע הגלילית, זאת שבה לפי המסופר רבי יהודה הנשיא וחבריו כשלמדו אצל רבי שמעון בר יוחאי היו מעלין שמן ואלונטית דרך הגגות, החצרות מקרפף לקרפף ועד למעיין. כידוע, תקוע המקראית, עירו של עמוס ושל האישה החכמה מזוהה בתל תוקוע במזרח גוש עציון ובתור שכזו היא גם המשיכה להתקיים גם בימי בית שני ונזכרה גם בתעודות בר כוכבא. אלא שאזור ספר המדבר אינו אזור שמפורסם בהפקת שמן ובוודאי לא שמן מובחר ("אלפא") ולכן כבר בדף שלנו (בבלי פה ע"ב) זיהו אותה כיושבת בנחלתו של אשר: "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה - מאי שנא תקועה? אמר רבי יוחנן: מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן. תנו רבנן: וטובל בשמן רגלו - זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין....". מכאן גם התגלגלה אותה מסורת מפורסמת מימי הגאונים על כך שחנוכה נמשך שמונה ימים כמהלך הדרך הלוך וחזור מהמקדש ועד תקוע וחזרה "מפני שהשמנים באים מחלקו של אשר". הדיוק ההיסטורי (והגיאוגרפי) של אותה מסורת לא מעניין אותי כרגע כמו ההנחה שאת השמן למקדש הביאו מתקוע אשר בגליל ולא מתקוע ביהודה הקרובה לעיר. עדות מרתקת נוספת ל-"מעתק" של תקוע לגליל הוא בחיבור הקטן שככל הנראה יש לתארך אותו למאה הרביעית לסה"נ "חיי נביאים" (vitae prophetarum) המיוחס (בטעות) לאפיפניוס ובו מקום הולדתם וקבורתם של הנביאים- שם נכתב שעמוס נקבר בתקוע בנחלת "זבולון" ולא ביהודה. שוב, הדיוק הגיאוגרפי-היסטורי הוא משני כמו עצם ההנחה שתקוע היא בגליל.
2. על קיום מקום בשם תקוע בגליל אנחנו שומעים ממספר מסורות מוכרות שאמנם אינן קשורות במישרין למשנה שלנו אך הזיקה לגידול הזיתים שם היא מודגשת. התוספתא בשביעית ( ז טו) קובעת לגבי סוף זמן אכילת פירות שביעית- "אוכלין בזיתים עד שיכלה אחרון בתקוע, ר' אליעזר בן יעקב אומר: בגוש חלב" ואילו בקטע המקביל בירושלמי (שם ט ג לח ע"ד): "אוכלין על הזיתים עד שיכלו ממרון ומגוש חלב" ומכאן ניתן להסיק שהיא נמצאת באותו מרחב של מירון וגוש חלב (ג'יש) בגליל העליון. עדות מפורסמת לא פחות היא עדותו של רבי על תקופת לימודיו אצל רבי שמעון בר יוחאי המופיעה בתוספתא עירובין (ה כד) ובמקבילות בתלמודים (ירושלמי עירובין ט א כה ע"ג; בבלי עירובין צא ע"א; שבת קמז ע"ב) עם שינויים קלים (כולל בדף היומי לפני שבועיים לערך- מנחות עב ע"ב): " אמ' ר' כשהיתי למד תורה אצל ר' שמעון בתקוע היינו מוליכין שמן באלנטיאות מחצר לגג ומגג לקרפיף ומקרפיף לקרפיף אחר עד שמגיעין אנו למעין והיינו רוחצין שם"- התמונה העולה היא של יישוב הררי צפוף היושב במדרון כשחצר של בית אחד מחוברת לגג של בית אחר ולמרגלותיו של המקום ניצב מעיין הכפר. ההנחה הרווחת היא אפוא שתקוע זו של רבי שמעון הסמוכה למירון וגוש חלב היא אותה "תקועה- אלפא לשמן" של משנת מנחות אם כי ייתכן כפי שגם הוצע בפרשנות המסורתית ועד היום ישנם חוקרים (כך למשל טען לאחרונה מרדכי כסלו לפי הסרטון למטה) הסבורים שגם אם היה יישוב בשם תקוע בגליל, סביר יותר שתקוע של משנת מנחות אינה בגליל אלא ביהודה (היא צריכה להיות סמוכה לירושלים, לא צוין שהיא בגליל כמו לגבי גוש חלב). גם לגבי "נתאי איש תקוע" (משנה חלה ד י) יש שסברו שהכוונה לתקוע ביהודה ואחרים חושבים שגם כאן הכוונה לגליל.
3. אך היכן היא תקוע הגלילית? בניגוד לשימור השם ביהודה (הכפר תוקוע ליד התל העתיק), בגליל לא נשמר השם הקדום "תקוע" ולכן שאלת הזיהוי היא מורכבת יותר ולפיכך גם רבו ההשערות השונות עד ימינו. ב"ז באכר באגדות התנאים הסתמך על אותה השוואה בין התוספתא שביעית לירושלמי שם ושיער בפשטות שתקוע היא מירון (או להיפך: מירון היא תקוע) ליד גוש חלב. רוב החוקרים (שמואל קליין ואחרים) הניחו שההשוואה ביו המקורות מלמדת שמדובר על שלושה מקומות באותו מרחב ולא שניים בלבד- מירון וגוש חלב המוכרות ותקוע הנמצאת לידם או בסמוך להם. היה זה גוסטב דלמן שהציע בצורה טנטטיבית לזהות את תקוע הגלילית עם ח' שמע על השלוחה מדרום למירון על רקע השרידים העתיקים שהיו גלויים על פני השטח כולל כמובן קבר שמאי ואשתו- הצעה שאותה אימץ גם שמואל קליין (ארץ הגליל) אך זאת הייתה רק אחת מן ההצעות שרווחו בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה.
4. ההצעה החלופית הידועה ביותר היא זו של יצחק בן צבי- אחרי ביקור מפורסם בכפר אל-בוקייעה (פקיעין) ב-1922, הוא טען במסגרת מחקריו על תולדותיה של פקיעין העתיקה (חוברת ראשונה יצאה ב-1922, מאוחר יותר זה יצא ב-1927 בקובץ "שאר ישוב") שהכפר אל-בוקייעה הוא פקיעין העתיקה היא "בקע" המתוארת כגבול המערבי של הגליל העליון אצל יוספוס והיא גם "תקוע" התלמודית של רבי שמעון בר יוחאי וכמובן שם גם המערה "מערתא דבקע" בכמה ורסיות בסיפור המפורסם על רבי שמעון במערה. הוא הציע (לדבריו בעקבות דברים שהוא שמע מפי א"מ לונץ ואליהו ספיר) שהשם המקורי היה תקוע שהפך בימי שלטון יוון בטעות ל-"פקוע" (ה-θ השתבשה ל-ϕ) ומכאן לבקע ופקיעין.
5. הצעה אלטרנטיבית שהתפרסמה ללא ספק כתגובה להצעתו של בן-צבי (שכבר עם פרסומה זכתה לביקורות לא מבוטלות), הייתה של בחור צעיר (בן 20 באותה העת), איש שטח מובהק שלימים יהיה ארכאולוג מפורסם- פסח בר אדון. הוא הציע באלול תרפ"ז (1927) לזהות את תקוע הגלילית בחורבה בשם "חורבת קטע" ממערב להר זבד ובשוליים הצפוניים של בית ג'אן של היום (אני לא בטוח שאני הצלחתי לזהות על איזו חורבה הוא מדבר) כשבשפה ציורית ומלבבת הוא מוליך את הקורא מאזור מירון דרך הערוצים והגבעות הסמוכות ועד השרידים והכינוי של אותם חורבות בידי אנשי המקום, אותם הוא מזהה עם תקוע התלמודית (קטע=תקוע).
6. כאמור, לא כולם התלהבו מהשערות החריפות של בן-צבי באשר לתולדותיה של פקיעין העתיקה- מי שהטיח בבן צבי (וגם בבר-אדון הצעיר) את הביקורת הנוקבת ביותר היה הארכאולוג א"ל סוקניק שבמאמר מפורט ב-"דבר" בסוף אפריל 1928 טען כי כל ראיותיו של בן צבי אינן עומדות בפני הביקורת המחקרית- לא היסטורית, לא פונטית וגם לא ארכאולוגית. הוא בעיקר התפלמס בנוגע לקדמות השם "פקיעין" כטענתו של בן צבי אך גם שפך מים צוננים על ההשערה האטימולוגית נטולת הבסיס לדבריו של בן צבי בנוגע להתגלגלות השם "תקוע-פקע-בקע-פקיעין". באותה נקודת זמן הוא הסכים עם אלו שמציעים לחפש את תקוע הגלילית בקרבת מירון אך בלי לנקוב בשם (כולל לא בח' שמע). בן צבי לא נותר חייב והגיב במאמר תגובה ארוך שבו הוא דבק בהצעתו או טען שההסבר שלו הוא המסתבר ביותר מבין ההשערות השונות- בארכיון של בן צבי המצוי באתר ארכיון המדינה הוא שמר גם את הכתבות הנ"ל וגם יש שם את ההערות שלו בכתב יד. שמואל קליין הן בספר היישוב והן במונוגרפיה שלו על ארץ הגליל טען שיש לחפש את תקוע בסמיכות למירון ואימץ את הצעתו של דלמן (ח' שמע) כשהוא מתעלם לחלוטין מההצעות של בן צבי או של בר אדון.
7. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, בראשית שנות השבעים (1973-1970), משלחת חפירות אמריקנית מטען מכון אולברייט, בהתחלה בראשות ר' בול ולאחר מכן בראשות א' מאיירס ניהלה מספר עונות חפירה בחורבת שמע במה שהיה תחילתו של פרוייקט הגליל העליון המזרחי. המשלחת חשפה בעונות החפירה שהתקיימו אז את בית הכנסת העתיק הייחודי (הרוחבי) של ח' שמע (הם תיארכו אותו למאות 4-3, היום יש ויכוח לגבי התארוך המוקדם יחסי הזה), מקווה טהרה סמוך, עשרות מערות קבורה, מתקנים חקלאיים ושרידים מעטים של מבני מגורים. חוקרי המשלחת שהכירו כמובן עוד לפני החפירות את ההצעה לזהות במקום את תקוע הגלילית, לא הצליחו למצוא אישוש ארכאולוגי להצעה זו ולא הגיעו למסקנות חד-משמעיות בנוגע לסוגיה זו אך גם בפרסומים שלהם וגם בספרות המחקר הנוכחית, זהו הזיהוי המקובל והרווח ביותר. לעומת זאת, זאב ספראי (בפירוש משנת ארץ ישראל על עירובין; אני זוכר זאת גם מסיור במקום לפני שנים רבות) מסתייג מההצעה הזו וטוען שמבנה העיירה בח' שמע אינו מתאים למסופר בתוספתא על הבנייה הצפופה במדרון ההררי בתקוע ולפיכך לדעתו, חידת זיהויה של תקוע הגלילית שהיא אולי אותה "אלפא לשמן" עדיין לא הגיעה לפתרון סופי, מוסכם ומניח את הדעת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה