נסיים את העיסוק בזיהוי הטופונימים של אספקת צרכי המקדש עם כוס יין מובחר ("אלפא ליין") מ...קרותים והטולים?! כאן הבעיה הבסיסית היא לא רק בזיהוי אלא עצם השמות המשובשים במשנה ובכתבי היד השונים ובהתאם לכך גם ההצעות לזיהוי אפשרי של אותם מקומות די מסתוריים לעתים מבוססת על שם שכלל לא בטוח שהוא אכן השם הנכון.
בדפוס המשניות הרגיל השמות הם "(1) קרותים ו-(2) הטולים". אלא שבכתבי היד של המשנה השמות מתחלפים (ואני לא עשיתי בדיקה מעמיקה): לגבי השם הראשון "קרותים"- בכתבי היד הטובים של המשנה (כ"י קויפמן, כ"י פרמה) נכתב "קרוחיים" ובכתבי היד של הבבלי (לפי אתר "הכי גרסינן"): "קרוחין", "קרוחיים" ואפילו "קדוחים" או "קדוחיים". לגבי השם השני "הטולים", יש הבדלים ניכרים: "התולים" בדפוס, בכ"י פרמה ולונדון: "וחטוליים", בכ"י קויפמן "ועטוליים" וכן בבבלי "עטולין" או "עטוליין"- חילוף די מוכר שכבר נפגשנו בו עם "חפריים"/"עפריים" לגבי הסולת. עכשיו כשאפילו השמות עצמם אינם ודאיים, אפשר לגשת לספקולציות שהוצעו לגבי זיהוי האתרים.
1. קרותים/קרוחיים: באטלס כרטא של ארץ ישראל בימי בית שני משנה ותלמוד (אבי-יונה) במפה 89 (עמ' 60) מופיע השם "קרוחים". הזיהוי שם הוא ב-"קוראי" (Coreae) בבקעת הירדן בפתחו של וואדי פארעה (נחל תרצה) שעליה נאמר ביחס לעימות בין פומפיוס ליהודה אריסטובולוס ליד האלכסנדריון/סרטבה- "מכאן נכנסים לארץ היהודים כל הבאים אליה בדרך היבשה" (מלחמת היהודים א 134) המזוהה בתל צמאדי (או תל מזאר) באזור המכונה קרוואת א תחתא או שהכוונה היא לאזור בכללותו (קרוואת א-תחתא , וקרוואת א-פוקא= קרותיים ברבים). לעומת זאת, שמואל קליין (ארץ יהודה, עמ' 140) בעקבות הנוסח בכתבי היד ("קרוחים") ביקש לזהות את המקום באחת הוואדיות (אל-קראחי?) מדרום לים המלח (!) וקשר אותם במהלך מפותל שלא כאן המקום לשחזר אותו ל-"אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים" דבהי"א יב ז).
.
ההצעה המקובלת יותר כיום לגבי "קרותי(י)ם" היא זאת של י' פרס שזיהה אותם באזור של שתי העיירות במערב השומרון: קרוואת בני זייד הדרומית וקרוואת בני חסן הצפונית. הזיהוי הפונטי (שכאמור, הבסיס הטקסטואלי שלו הוא לא ברור) הזה קיבל חיזוק משמעותי בעקבות עבודת המחקר הארכאולוגית היסודית של שמעון דר במערב השומרון כולל באתרים הנ"ל או בקרבתם- בתי חווה ואחוזות מפוארות ביחד עם מתקני חקלאות רבים- גתות, בתי בד ושומרות שנחשפו בכל המרחב המתוארכים לתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה. במרחב הזה גם התגלו שרידי חזיתות קבורה מפוארות שמתוארכות על ידי רוב החוקרים לסוף ימי בית שני המעידים על העושר של בעלי האחוזות (כמו כורקוש, דיר א-דרב, מקטע עבוד) שחלקם ככל הנראה נמנה עם מקורביו של הורדוס (כמו תלמי , שרו של הורדוס ואחוזתו באריס/חריס) ואחרים אולי היו בעלי קרקעות ואולי גם בעלי תפקידים חשובים מהתקופה החשמונאית-הרודיאנית (לפי יובל שחר, האזור הזה הוא "הר המלך" של ספרות חז"ל). כזכור, בקטגוריה השנייה במשנה צוינו "בית רימה" ו-"בית לבן" שזיהויים בבית רימא ובלובאן אל ע'רביה (ליד בית אריה של היום) די מקובל על כולם ולכן זה הגיוני להסיק שגם "קרותיים" ו-"ח/עטוליים" היו באותו אזור כפי שבא לידי ביטוי בממצא הארכאולוגי העשיר בכל המרחב כמו גתות ברקן למשל שנמצאים ממש במרחב שבין שתי העיירות הנ"ל.
על הקברים המפוארים במערב השומרון ומה ניתן ללמוד מהם על יושבי האחוזות והזיקה גם לייצור היין למקדש, ראו במאמרו של דביר רביב לפני כמה שנים בקובץ השלישי של "במעבה ההר" : https://www.academia.edu/.../Raviv_D._2013_Magnificent...
2. התולים/חטוליין/עטוליים: באופן כללי, אין הצעת זיהוי משביעת רצון כלשהי אך לפני 20 שנה (Dead Sea Discoveries 4, 2, 1997), אהרן דמסקי הציע שאוסטרקון מקומראן ופפירוס מכתף יריחו מעניקים כיוון אפשרי לזיהוי "חתוליים/עטוליים". האוסטרקון מקומראן ובו השם "יוחנן חטלא" התגלה כבר בשנות החמישים על כד בתוך כיור אבן שבאחד מחדרי המבנה הציבורי ותוארך למאה ה-1 לפנה"ס. במערות שבכתף יריחו התגלתה ב-1986 תעודה עם רשימת שמות וסכומים משני הצדדים (אולי של הלוואות והחזרים) מהמאה הרביעית לפנה"ס ופורסמה בידי חנן אשל וחגי משגב. רוב השמות הם שם פרטי ושם האב אך יש מספר שמות בודדים עם כינוי כמו "שלמיה נגרא" (הנגר) וביניהם גם "תחנה חטלא" (השם "תחנה" מופיע גם בצד השני). אחת ההשערות היא שהשם "חטלא" קשור לשם של משפחת נתינים "חטיל" (עזרא ב נז; נחמיה ז נט). יגאל ידין שיער שעל הכד בקומראן היה כתוב "הטלא" כלומר יוחנן הצעיר (טליא בארמית= צעיר). אשל ומשגב שיערו שכמו "שלמיה נגרא", גם השם "תחנה חטלא" הכוונה היא למקצוע כלשהו שטיבו לא ידוע.
לדמסקי הייתה השערה אחרת- הוא שיער (אם כי בחיפוש קל בגוגל עולה שכבר ברוך קנאל רמז לאפשרות הזאת לפני שנים רבות) שהשם "חטלא" המופיע הן בתעודה מיריחו והן באוסטרקון בקומראן הם שם מקום מוצאם ו/או משפחתם של האנשים הנזכרים- חטוליים (לפי כתבי היד של המשנה). זאת ועוד, הוא אף שיער שמאחר ויש להניח שאותה משפחה או מקום הקפידו מאד על טהרת היין המשווק למקדש, גם אנשי קומראן השתמשו בתוצרת טהורה מאותה משפחה/מקום וזה הרקע לאוסטרקון על הכד שהתגלה בקומראן. לדעתו, הן ניתוח ספרותי של המשנה (בית רימה ובית לבן "בהר" וכנגדם "הקרותים וחטולים" באזור העמק) והן הופעת השמות החריגים הללו בקומראן וביריחו מצביעים על כך שאת קרותים וחטולים יש לחפש במקום כלשהו במרחב של יריחו וים המלח ולא במערב השומרון.
כאמור, ישנה בעיה בכל בסיס הנוסח של השמות הקדומים במשנה ולמרות שההצעה במערב השומרון נראית בשלב זה יותר מבוססת, לפחות מבחינה ארכאולוגית בכל מה שקשור להפקת היין, ההצעות הנ"ל עדיין לא יוצאות מגדר השערות אפשריות או תרגילים חביבים בגיאוגרפיה-היסטורית....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה