לרגל האזכור המעורפל של "יוני הרדיסאות"/"רודסיאות"/"דורסיאות" במשנה כיונים מבויתות שאינן חייבות בשילוח הקן, זאת הזדמנות נאותה להקפיץ מחדש דיון משובב נפש על זהותם של אותן "יוני הרדיסאות". הפוסט המקורי נכתב במסגרת אחרת ב-2017 לרגל חידוש החפירות בחורבת מדרס בשפלת יהודה. מאוחר יותר באותה שנה הופיע נספח קצר שנכתב באותה שנה בספר על יוספוס וחז"ל על "יונים הורדוסיות" בידי טל אילן, התייחס גם הוא בקצרה למונח הזה (כרך א, עמ' 409-408) אגב האזכורים הבודדים בספרות התנאית להורדוס. פירוש ספראי על מסכת חולין הופיע במרשתת ב-2020 וגם שם (עמ' 352-350) יש התייחסות קצרה למונח הזה. אני מעתיק את הפוסט ההוא עם שינויים ועדכונים קצרים ואידך זיל גמור:
יונים "הרדסיאות" (או "דורסיות"; "רודסיות" וצורות דומות נוספות: אפשטיין הקדיש לחילופי הנוסח ותולדותיו יותר משני עמודים שלמים במבוא לנוסח המשנה (עמ' 29-27), מוזכרות במשנה חולין יב א כיונים שפטורות ממצוות שילוח הקן שכן רק עוף "שאינו מזומן" חייבים לגביו במצוות שילוח הקן בניגוד ליונים הרדסיאות ("שדרכן ליגדל עם בני אדם. ועל שם הורדוס המלך שהיה מתעסק בגידולן נקראו הרדסיאות על שמו" -ברטנורא). במשנה שבת כד ג לגבי נתינת מים בשבת לפני בעלי חיים שונים נאמר ש-"אין נותנים מים...ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יונים "רודסיות" ובתוספתא (יז כג) נאמר ש-"מהלקטין אווזין ותרנגולים ויונים 'דורסיות' ונותנין לפניהם מים".
המבוכה לגבי שם הכינוי הזה באה לידי ביטוי בתלמוד הבבלי חולין קלט ע"ב, שם מובאת מחלוקת בין רבי חייא ורבי שמעון בנו של רבי לגבי הגרסא אלא שבאופן אירוני, גם לגבי האמור שם, רבו חילופי הגרסאות שבו דנו אפשטיין, קוטשר וגם אילן בהערה 77 בנספח הנ"ל):
"ר' חייא ור' שמעו' בר חד תני הדרסיות וחד תני הרדסות מן דתני הדרסיות על שם הורודוס ומן דתני הרדסיות על שמן מקומן אמ' רב כהנ(..)[א] לדידי הוה עובד' ?וקיימ?ן? שיתסר דרי כפתי מילא ואמרן ק[י]רי קירי" (קלט ע"ב על פי כתב יד וטיקן 122). בהמשך מובאת עדות די הומוריסטית של רב כהנא שטען שהוא ראה כיצד הן מסודרות בשורה וצווחות "קירי קירי". אם כן, כבר ראשוני האמוראים (לפחות לפי הבבלי) התקשו להבין את המקור של המונח הזה.
לאור הגילויים של מתקני קולומבריה רבים באזור שפלת יהודה בכלל ובאזור מרשה בפרט, אליעזר אורן שסקר את האזור בשלהי שנות החמישים וראשית שנות השישים של המאה העשרים בדק מחדש את ההיקרויות השונות של אותן יונים "הרדיסאות". הוא הציע ב-1965 במאמר עם הכותרת: "'יוני הרדיסאות' בספרות התלמודית ומערות הקולומבריה במרישה" שאת האפשרות שמדובר על שם מקום צריך לקשור גם בהורדוס ולאור נוסחים קטועים של המקור בכתבי יד (הריס, רוסה, ריסה), הוא הציע שמדובר בלא אחר מאשר MARISA, היא מרשה. הוא גילה בסקר ארכיאולוגי שהוא ערך בראשית שנות השישים את מערות הקולומבריום המוכרים מאותו אזור:
"מציאת ריכוז כה גדול של מערות קולומבריה באזור מריסה מסביר כנראה שאיזור זה שימש כמרכז לפולחן היונים הקדושות אזר הובא על ידי המתיישבים הפיניקים למקום...השימוש במערות הקולומבריום במריסה המשיך אף לאחר הגיור כפי שמסתבר מבדיקת כלי החרס והמטבעות וכן יש לשער שהאוכולוסייה עסקה בגידול יונים ומכאן אולי העביר הורדוס את השימוש בהם לארמונו בירושלים. עצם הדיון בשאלה זאת במספר מקורות בספרות המשנה והתלמוד מעיד על תפוצתן של היונים בקרב הישוב היהודי (כנראה רק למטרות מאגיות) וחכמים לא ראו צורך להזהירם מפני גידול יונים אלו" (שם, עמ' 362)
זאב וילנאי הגיב בקצרה להצעה הזאת בחוברת תרביץ שיצאה בשנה אחרי כן "בעניין 'יוני הרדיסאות'" (תשכ"ו) ובמקום מרשה הציע שהכוונה היא לח' דורוסיה (מדרס) שנבדקה מספר שנים לפני כן בידי רחמני ושם התגלה גם קולומבריום:
"בשיפולי החורבה צפונה ישנה מערה מסוג הקולומבריום, ובדפניה חצובים טורי כוכים זעירים לגידול יונים. גם היום מקננות בה יוני בר רבים וכל המתקרב אליה ומדריך את מנוחתם, מייד הן מתרוממות ופורחות ממנה אל על".
אלא שיגאל טפר הראה ב-1986 ( "עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים בארץ", קובץ: אדם ואדמה בארץ ישראל) שלאור ההקשר ההלכתי, נראה שמדובר ביונים ביתיות שגדלות בידי אדם ולא ביוני בר. הוא הציע לאור מה שמוזכר אצל הסופר הרומי וארו שהכוונה היא ליונים שגידלו באופן המוני בשלהי ימי בית שני לשם קרבנות במקדש ושהכינוי שאול מהמילה היוונית ἄδραστος (א-דראסטוס: שאינו נע) ושהכוונה היא אפוא ליונים מבוייתות שגודלו בכמויות גדולות, בעיקר לשם שיווק בירושלים ובמקדש (בניגוד כמובן להצעתו של אורן ולהצעות אחרות שעלו בזמנו להבנת התפקיד של מתקני הקולומבריה, זה כמובן תלוי אם מדובר במרשה ההלניסטית לפני הכיבוש החשמונאי או במתקני הקולומבריה אחרי הכיבוש החשמונאי ועד שלהי ימי בית שני). המציאות הזאת התאימה לתקופה שבה היה צורך בגידול יונים המוני, קרי בשלהי ימי הבית השני כאשר בית המקדש היה קיים והיה צורך לשווק יונים למקדש (אלא אם כן בא איזה יהודי חצוף מהגליל והפך את השולחנות של מוכרי היונים....).
הכינוי העתיק נותר במשנה כדוגמא ליונים שאינן יוני בר. אמנם גידול היונים המשיך להיות חלק ממשק העזר של החקלאים בתקופת המשנה והתלמוד אבל בהיקף הרבה יותר מצומצם מאשר ימי בית שני. פשרו המדויק של המונח כבר היה מעורפל בימי ראשית האמוראים בתחילת המאה השלישית ולכן האפשרות שזהו כינוי לימי הורדוס או לשם מקום (רודוס?) הוצעה, בהתאם לגרסאות השונות. סביר להניח אפוא שגם בחורבת מדרס גידלו "יונים הארדיסאות" לשיווק בירושלים אבל ספק אם הכינוי הזה קשור לחורבת מדרס או מרשה.
עד כאן מה שכתבתי בזמנו (על הרקע לשם של חורבת מדרס/דרוסייה יש הצעות אחרות שלא כאן המקום לדון בהם) אך כאמור כדאי להזכיר גם את מה שנזכר בדיונים מאז. ספראי בפירוש המשנה על חולין סבר שיש גרעין היסטורי בסיסי בדיון התלמודי ואימץ את הזיקה בין מערות הקולומבריה בשפלת יהודה מחד ועם הורדוס מאידך- "התיאור בגמרא משתלב יפה ומשקף את מערות הקולומבריום הללו. תפוצת הקולומבריום בשפלת אדום ותקופתן גרמו לקשר בין שמן לשמו של הורדוס (הרדסיאות). המערות עצמן נחצבו לפני ימיו, אך ייתכן שהורדוס קשור היה לתעשייה זו או טיפח אותה ולכן נקראו על שמו" (שם, עמ' 351).
גם טל אילן סברה שהזיקה בין אותם "יונים דורסיאות/הרדיסאות" להורדוס היא אמינה. היא קשרה את האזכור התנאי למה שנאמר בקצרה במלחמת היהודים (ה, 181): "ליד ארמונו של הורדוס בירושלים, שעמד בתוך גנים פורחים, ניצבו שובכים רבים של יוני בית" וגם על קיומה של מערכת קולומבריום במצדה ההרודיאנית ולפיכך היא הסיקה ש-"לפנינו מקבילה מעניינת בין יוספוס וחז"ל, המעידה על ידיעה משותפת הנוגעת לראליה בימי הורדוס" (שם, עמ' 409).
וכך, המפגש בין כתבי היד והדפוס הן במשנה ובין המחלוקת בסביבתו של רבי אודות הנוסח המדויק, מחלוקת שהיא עצמה משופעת גרסאות מוחלפות, ובין תופעה ארכיאולוגית, שמות מקומות בשפלת יהודה ו/או אופן ניהול משק היונים התמזגו על מילה אחת משובשת קמעא במשנתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה