הגליון האחרון (121) של ATIQOT הוקדש לנושא בתים ומשקי בית קדומים (Ancient Homes and Households). כפי שמתואר במבוא הקצר לגליון הזה, אין הכוונה רק בחידושים באדריכלות הפיזית של המרחב הבנוי אלא גם בניתוח מרחבי ושל הממצאים בהקשר של ארכיאולוגיה חברתית שהפכה להיות נושא מפותח מאד בארכיאולוגיה בשני הדורות האחרונים. הכנסת אלמנטים של מדעי החברה (בנוסף כמובן לחידושים של המדעים המדויקים) לניתוח ופרשנות הממצאים העניקה מנעד חדש של פרשנויות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות בהתאם לגישות מודרניות וחדשניות. יש בכך פוטנציאל עצום אך גם סיכונים ומוקשים של פרשנות ספקולטיבית שעלולה לחרוג במעט או בהרבה מפרשנות אינפורמטיבית קונבנציונאלית והשיח סביב הסיכויים והסיכונים בשימוש בכלים ממדעי החברה לגבי העת העתיקה מתפתח עד היום. חלק מהשינוי הוא גם מעבר ממחקרים על תגליות בודדות, מרהיבות ככל שיהיו, לבחינה מרחבית ששמה דגש על ההתנהגות האנושית משחר ההיסטוריה עד ימינו. התגלית לכשעצמה היא משנית יחסית למסקנות החברתיות או ההתנהגותית (HABITUS) שניתן למצות מתוך ניתוח מעמיק של הקשרים שונים של הממצא הבודד וצירופו לממצאים "בודדים" אחרים. ניתוח כזה עשוי להוביל לגילויים חדשניים אך גם יש כאן חשש לטיעון מעגלי שבו הזיקה בין הממצא ובין התיאוריות החברתיות במעגל פנימי שהוא עצמו לעיתים כמו הררים התלויים בשערה.
בקיצור, הסיפור של תכשיטי הזהב שהתגלו בחפירות בחניון גבעתי הוא דוגמא נאה לכך. בחפירות החדשות של אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות, התגלה בשטח 10 מכלול מגורים מהודר (מבנה 110) שתוארך לתקופה ההלניסטית הקדומה, במאה השלישית וראשית המאה השנייה לפני הספירה. המבנה שכלל חצר מרכזית וחדרים/אגפים סביבה עשוי מאבני גזית היה כנראה חלק ממרכז ציבורי של ירושלים התלמית והסלבקית ערב מרד החשמונאים. כל תכשיטי הזהב שהתגלו בחדרים שונים באגפי אותו מבנה פורסמו בהרחבה בתקשורת אך הם זכו לעניין רב בגלל שמדובר בתכשיטי זהב נצצים- 'תגלית ארכיאולוגית' ראויה לפרסום: חרוז זהב ועיגול זהב שהתגלו ב-2017 (פורסמו ב-2018) ושתי טבעות זהב שהתגלו במרווח של כמה חודשים ב-2024 וב-2025 בנוסף לשלושה עגילי נחושת שהתגלו גם הם בסמוך. המקבץ החריג הזה הביא לסימני שאלה- מקבץ חריג של תכשיטי זהב נדירים יחסית באותו מבנה אבל לא באותו מקום (מכאן שלא מדובר במטמון) ומניתוח של הקונטקסט הארכיאולוגי, נראה שהם הוטמנו מתחת לרצפות או ביניהן בכוונה תחילה ללא שימוש קודם, מה שעזר לשימור השלם שלהם גם אחרי שהמבנה נאטם נהרס בכוונה כנראה על ידי השליטים החשמונאים כחלק משינוי הנוף האורבני של המדרון המערבי של עיר דוד/החקרא. מעתה, הכותרות הגדולות על התכשיטים המוזהבים הנדירים הפכו למשניים בזיקה לשאלת ההתנהגות האנושית- מדוע הם נמצאו וכנראה הוטמנו בכוונה בנקודות שונות במבנה? מה היו השיקולים של המטמין/ה ומה זה מספר לנו על ההביטוס המקומי של תושבי המבנה?
מי שיקרא את המאמר השלם (בלינק בתגובה הראשונה), ימצא הפניות לדיונים ומחקרים מקבילים על תכשיטים גבריים ונשיים בכלל ושל ילדות בפרט בתקופה ההלניסטית. אם ההטמנה היא מכוונת, אז מה מספרים לנו המקורות הספרותיים והארכיאולוגיים על הטמנות ריטואליות בתקופה הזו. המקבילות הן חלקיות שכן כאן מדובר על הטמנה במבנה שאינו מבנה פולחני אלא במבנה פרטי וגם לא במטמון של מכלול אחד. המטמון הכי דומה לזה התגלה בתל קדש ב-2008 ופורסם לפני קצת פחות מעשור בידי עדי ארליך- מכלול של פסלוני טרקוטה, אסטרגאלים וחפצים אישיים מתחת לרצפה של המבנה המנהלי הגדול בתל קדש מהתקופה ההלניסטית הקדומה. ארליך הציעה שמדובר היה בהטמנה ריטואלית של חפצי נערה (מעין פרידה מהם) לפני נישואין. החופרים במכלול של חניון גבעתי מאמצים באופן כללי את אותו רעיון גם אם לא מדובר במטמון זהה- התכשיטים המתאימים לילדה ו/או נערה המוטמנים גם הם טקסי מעבר מילדות לבגרות בהתאם לפרקטיקה הלניסטית רווחת. וכך, המעבר מדיון בתכשיטים הנאים בעצמם, ממיטב המסורת ההלניסטית, המשקפים את האליטה הירושלמית, המחקר הזה מנסה לפענח בעזרת הקונטקסט המרחבי והארכיאולוגי את העולם החברתי של הנערה או הנערות שענדו ו/או החביאו את אותן חרוזי/עגילי/טבעות זהב ונחושת בין הרצפות.
בין אם נאמץ את הפרשנות החדשה של החופרים לגבי מכלול התכשיטים ובין אם נעדיף להיזהר ממסקנות נסיבתיות, אם עושים זום-אאוט נרחב יותר, אז כמובן כדאי להזכיר שאנחנו לא נמצאים במרשה או בפניקיה אלא בירושלים היהודית בצילו של בית המקדש ותושבי העיר למיטב ידיעותינו היו יהודים אך אנחנו בתקופה התלמית וראשית התקופה הסלווקית. ידיעותינו על ירושלים התלמית הן יחסית מועטות אך דווקא במחצית השנייה של המאה השלישית וראשית המאה השנייה, העדויות הספרותיות מתרבות והולכות כולל על מאבקי כח בין כהני בית חוניו ובין משפחת טוביה העבר ירדנית וזאת בנוסף לתיאורים אפשריים של ירושלים באגרת אריסטיאס או בחיבור בן סירא. עד לאחרונה, הדיונים על אופיה של ירושלים במאה השלישית ובראשית המאה השנייה לפני הספירה, ערב המאורעות בימי אנטיוכוס הרביעי, התבססו על העדויות הספרותיות וניפקו מגוון דעות לגבי עד כמה ירושלים הייתה 'שמרנית' או 'הלניסטית' (המרכאות הן בכוונה) עוד לפני האירועים הדרמטיים בימי יאסון ומנלאוס ובניית החקרא המפורסמת. הגישות השונות לגבי גודלה וחשיבותה של ירושלים בשלהי התקופה הפרסית וההלניסטית הקדומה מתקיימים עד היום אך עד לפני כמה שנים, הדיון הארכיאולוגי התבסס על פרטים מועטים למדיי. הפער הזה התחיל להתמלא בהדרגה בשנים האחרונות בעיקר הודות לחפירות חניון גבעתי וגם כאן יש שינויים וחידושים (וגם מחלוקות בין הארכיאולוגים השונים שחפרו פה...) עד היום. אפשר לצרף לממצא הזה גם את התגלית של מטבע הזהב שנשא את דיוקנה של ברניקי השנייה, קבוצות בולות וטביעות רודיות שמיוחסות גם הן לתקופה הזו ממש. החופרים רומזים במאמר שאולי הבחירה להטמין את התכשיטים דווקא במבנה 'חילוני' אולי משקפת אדפטציה מקומית 'יהודית' לנוהג הלניסטי שבו חפצים אישיים ותכשיטים הוקדשו לאלים ולאלות. השינויים בנוף הפיזי של המדרון המערבי של עיר דוד וזאת גם על רקע החפיר העצום שבין המצוקים שהפריד בין עיר דוד לגבעת העופל והפרויקט החשמונאי במחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה 'קבר' את המכלול ההלניסטי הקדום אך כעת עם חשיפתו המתפתחת, נפתח צוהר חדש רווי שאלות לגבי תולדות ירושלים כבר בעשורים האחרונים של השלטון התלמי במאה השלישית לפני הספירה וכיצד להבין את המעבר לשלטון הסלווקי בימיו של אנטיוכוס השלישי ומה הייתה דמותה של האליטה העירונית מבעד לתכשיטי נערה צעירה שהוטמנו ברצפות של מבנה 110.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה