בתודעה ההיסטורית הרווחת, הגליל והגולן היהודי של ימי בית שני מזוהה בעיקר עם יודפת, גמלא, טבריה וציפורי. שתי האחרונות הפכו לערים המרכזיות בגליל היהודי במאות השנים הבאות בעוד שתי הראשונות מזוהות בעיקר עם המרד הגדול, המצור הממושך וגורלן המר. החפירות שנערכו בשני האתרים הללו, חשפו עיירות מפותחות בימי שלום ומבוצרות בימי מלחמה שנותרו חרבות לאחר האירועים בקיץ ובסתיו של שנת 67 לספירה. אולם, הייתה עוד "עיר ואם" בגליל שגם היא הייתה משגשגת בימי שלום וסבלה קשות בעטיו של אותו אירוע שהפך את יודפת וגמלא לאתרי "מורשת": טריכאי/מגדלא. לא מדובר בסיפור לא ידוע- כל מי שיפתח את הפרק העשירי של הספר השלישי של מלחמת היהודים ברומאים בדברי ימי המרד בגליל או את האוטוביוגרפיה של יוסף בן מתתיהו "חיי יוסף" יגלה שהיא הייתה בעלת תפקיד מפתח לפני המרד ובוודאי באירועים שהתרחשו באלול של שנת 67 לספירה. מסיבות שונות, עד לפני כמה שנים המקום "מגדלא" נקשר בעיקר כמוצאה של דמות נשית חצי מיתית במחזור סיפורי ישו וצליבתו (ובשיר פופולרי מאד בשנות השמונים....). מצב המחקר הארכיאולוגי הדל תרם גם הוא להתייחסות המעטה גם בספרות המחקרית (למשל במבוא הארכיאולוגי על הגליל במאה הראשונה לספירה של זאב וייס לתרגום של חיי יוסף לעברית ב-2007, היא לא נזכרת כמעט בכלל). התמונה השתנתה באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים לאור החפירות הארכיאולוגיות ובמיוחד לאור כמה תגליות מפורסמות אבל גם עכשיו, אני לא בטוח כמה הציבור הרחב וגם שוחרי ידיעת הארץ, מכירים את פרק הזמן הקצר שבו היא הייתה כנראה היישוב היהודי הכי חשוב באגן הכנרת ועד כמה היווסדה של טבריה קשורה באופן ישיר ועקיף לדור הזהב של טריכיאי/מגדלא בעשורים הראשונים של המאה הראשונה לספירה.
