בתודעה ההיסטורית הרווחת, הגליל והגולן היהודי של ימי בית שני מזוהה בעיקר עם יודפת, גמלא, טבריה וציפורי. שתי האחרונות הפכו לערים המרכזיות בגליל היהודי במאות השנים הבאות בעוד שתי הראשונות מזוהות בעיקר עם המרד הגדול, המצור הממושך וגורלן המר. החפירות שנערכו בשני האתרים הללו, חשפו עיירות מפותחות בימי שלום ומבוצרות בימי מלחמה שנותרו חרבות לאחר האירועים בקיץ ובסתיו של שנת 67 לספירה. אולם, הייתה עוד "עיר ואם" בגליל שגם היא הייתה משגשגת בימי שלום וסבלה קשות בעטיו של אותו אירוע שהפך את יודפת וגמלא לאתרי "מורשת": טריכאי/מגדלא. לא מדובר בסיפור לא ידוע- כל מי שיפתח את הפרק העשירי של הספר השלישי של מלחמת היהודים ברומאים בדברי ימי המרד בגליל או את האוטוביוגרפיה של יוסף בן מתתיהו "חיי יוסף" יגלה שהיא הייתה בעלת תפקיד מפתח לפני המרד ובוודאי באירועים שהתרחשו באלול של שנת 67 לספירה. מסיבות שונות, עד לפני כמה שנים המקום "מגדלא" נקשר בעיקר כמוצאה של דמות נשית חצי מיתית במחזור סיפורי ישו וצליבתו (ובשיר פופולרי מאד בשנות השמונים....). מצב המחקר הארכיאולוגי הדל תרם גם הוא להתייחסות המעטה גם בספרות המחקרית (למשל במבוא הארכיאולוגי על הגליל במאה הראשונה לספירה של זאב וייס לתרגום של חיי יוסף לעברית ב-2007, היא לא נזכרת כמעט בכלל). התמונה השתנתה באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים לאור החפירות הארכיאולוגיות ובמיוחד לאור כמה תגליות מפורסמות אבל גם עכשיו, אני לא בטוח כמה הציבור הרחב וגם שוחרי ידיעת הארץ, מכירים את פרק הזמן הקצר שבו היא הייתה כנראה היישוב היהודי הכי חשוב באגן הכנרת ועד כמה היווסדה של טבריה קשורה באופן ישיר ועקיף לדור הזהב של טריכיאי/מגדלא בעשורים הראשונים של המאה הראשונה לספירה.
1. טריכאי היא מגדלא (?) וסוגיית הזיהוי: טריכאי/מגדלא הייתה בירת טופרכיה ומרכז יישובי גדול בחוף המערבי של אגן הכנרת במאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה. במקורות הרומיים בני התקופה כמו אצל יוסף בן מתתיהו היא כונתה "טריכאי" (מקום/מיכל מליחת הדגים) ובמקורות חז"ל השם הרווח הוא בעיקר "מגדל נוניא" או סתם "מגדלא/ה". לפי יוספוס, היא הייתה בירת טופרכיה ליד האגם (אגם גניסר) והוא תיאר אותה כיישוב מרכזי מרובה אוכלוסין (30,000) שנטל חלק פעיל במרד של שנת 67 בגליל בטרם היא נפגעה כשרבים מתושביה נהרגו אם בקרבות יבשתיים בשולי היישוב ואם בקרבות הימיים בכנרת או לאחר מכן. כבר באזכורים הראשונים של טריכאי במקורות הרומיים ניכר הבלבול באשר למיקומה מצפון או מדרום לטבריה. גם זיהויה של טריכאי וזיקתה למגדלא או מגדל נוניא לא היה מוסכם מלכתחילה ובשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 שורה של חוקרים מכובדים אימצו את ההנחה (בעקבות מה שנכתב אצל פליניוס) שטריכאי נמצאת מדרום לטבריה באזור בית ירח (כרך) בניגוד למגדלא שזוהתה באל-מג'דל מצפון לכנרת. לעמדה זו עדיין ניתן למצוא הדים אצל כמה חוקרים גם כיום (או לפחות עד לפני כמה שנים). היה גם בלבול לא קטן לגבי השמות השונים בספרות התלמודית של מגדל נוניה/צבעיה או סתם מגדלא וכן למקום שנזכר במתי פרק טו בשם "מגדן". רוב החוקרים כיום משוכנעים שטריכיאי של המקורות הרומיים היא מגדלא (או מגדל נוניא) ששמה נשמר בכפר אל-מג'דל שמצפון לטבריה. כאמור, כבר מן המקורות הספרותיים עולה שהיא הייתה יישוב חשוב ומשמעותי, בירת טופרכיה גם אחרי ייסודה של טבריה ב-19 לספירה. אולם, לפני שורת החפירות הארכיאולוגיות במקום, ניתן היה לסבור שבניגוד לעיר הפוליס טבריה, טריכאי גם אם הייתה בעלת חשיבות מנהלית, לא הייתה יותר מכפר גדול.
2. החפירות הארכיאולוגיות בטריכיאי/מגדלא: הרושם הנ"ל היה מוטעה. החפירות השונות החל בשנות השבעים ועד השנים האחרונות ציירו תמונה שונה בתכלית של דיוקנה הפיזי והחברתי של טריכאי/מגדלא. אמנם מבחינה פורמלית היא לא הייתה עיר אבל היא הייתה גדולה יותר ממה שהוערך בהתחלה, גם מבחינת היקפה הפיזי וגם מבחינת התכנון והארגון העירוני, הכלכלי, החברתי ואף דתי. חפירות מסודרות ראשונות נערכו בידי משלחת המחקר של בית הספר הפרנציסקני בראשות קורבו ולופרדה בשנות השבעים של המאה העשרים בחלקו הדרומי של האתר בתוך המתחם הפרנציסקני הסגור לביקורים היום. חפירות המשך של המכון הפרנציסקני באותו אזור נערכו בין 2006 ל-2012 בידי סטפנו די-לוקה. סדרה ארוכה של חפירות הצלה קטנות נערכו מטעם רשות העתיקות החל משנות התשעים של המאה שעברה בנקודות שונות באתר. לרגל בניית המתחם הצלייני, נערכו חפירות באזור הצפוני ושם ב-2009 נחשף בית הכנסת עם האבן המפורסמת בחפירות של דינה אבשלום-גורני וערפאן נג'ר ביחד עם רובע מגורים ותעשייה צמוד. החל משנת 2010 ועד שלהי העשור הקודם, משלחת חפירות גדולה מטעם אוניברסיטת אנחואק במכסיקו בראשות מרסלה ספאטה-זטה, חשפה כמה רבעים שלמים, הן רבעי מגורים, הן רבעים מסחריים-תעשייתיים בחלקו הצפוני של האתר מדרום לבית הכנסת הצפוני- אלו האזורים שניתן היום לבקר ולהתרשם באתר הארכיאולוגי של מגדלא הצמוד למלון ולאתר הצליינות. ב-2021, לרגל הרחבת צומת מגדל, נחשף בחפירות בדיקה של רשות העתיקות (חדשות ארכיאולוגיות 138, 2026), ממערב לכביש 90, רובע מגורים משני צדדיו של רחוב ארוך בציר צפון-דרום ובמרכזו מבנה מרובע שזוהה במהרה כמבנה ציבור המזכיר את בית הכנסת הצפוני. בחפירות שנערכו מטעם חברת ארכיאולוגיה חוזית בראשות יהודה גוברין ודינה אבשלום-גורני בחסות מכון זינמן של אוניבריסטת חיפה, נחפרו המבננים השונים ברובע הזה כולל המבנה שזוהה כבית הכנסת "המערבי" של מגדלא, העדות הראשונה לקיומם של יותר מבית כנסת אחד מהטיפוס הקדום ("בית שני") ביישוב אחד. לאור החפירות החדשות האינטנסיביות (בעיקר בחלקו הצפוני) העניין המחקרי בתולדות מגדלא השתנה בצורה דרמטית. בשנים האחרונות יצאו מספר מונוגרפיות שסיכמו חלק מתוצאות משלחות החפירה השונות בעיקר בחלק הצפוני של האתר אך גם היה ניסיון להרכיב פאזל שלם יותר של כלל החפירות השונות בשני הדורות האחרונים. לאחרונה גם נערכה סדנה מחקרית של יומיים שזמינה ביו-טיוב (לינק בתגובה הראשונה) שסיכמה את תמונת המצב המחקרית לאור החפירות השונות והפוסט הזה נכתב בעקבות צפייה חלקית בכמה מההרצאות שניתנו באותה סדנה עמוסה.
3. הרובע המערבי "החדש" של טריכיאי/מגדלא: בסדנה הנ"ל הוקדש מושב מיוחד לתוצאות החפירות האחרונות של הרובע המערבי ובית הכנסת "המערבי" (דו"ח מדעי סופי עתיד להתפרסם כנראה בשנה הבאה), הן בהקשר הארכיאולוגי הספציפי של התרבות החומרית של תושבי הרובע והן בהקשר המרחבי של מגדלא "המזרחית" ואף "הדרומית". כמו באזורים אחרים, ניכר גם ברבוע המערבי שמדובר ברובע מתוכנן הנסמך לרחוב מרכזי (רחוב 1 באורך של כמעט 100 מטר), הכולל גושי מבנים (אינסולות) וחצרות ובהם מתקני בישול וטחינה. המבנה הציבורי נבנה על טרסה מוגבהת המשתפלת מזרחה עם כניסה מסודרת על מדרגה מהרחוב. הדמיון הצורני שלו לבתי הכנסת האחרים מאותו טיפוס היה בשל הרצפה המשוקעת במרכז המבנה סביב טורי עמודים נושאי גג ומסביבה מעבר מוגבה צמוד לכותלי המבנה. כמו כן, התגלה חדר צדדי עם מתקן אבן (מקום להנחת ספרי התורה או התיבה?) ושברים רבים של טיח לבן וצבוע. בניגוד לבית הכנסת "הצפוני", המבנה לא כלל פסיפס מעוטר או פרסקאות אלא טיח צבוע בשיטת הסקו. זאת ועוד, מתברר שחלק מהספסלים הורכבו משימוש חוזר בחלקים של מבנים ומתקנים שהוצאו משימוש. כל אלו, בנוסף לממצאים הקרמיים הפשוטים יחסית שהתגלו בחפירות, מלמדים על כך שתושבי הרובע המערבי לא נמנו על עשירי היישוב ושהמשאבים שעמדו לרשותם היו צנועים יותר מאשר ברבעים אחרים. ברובע המערבי, כמו ברובע הצפוני, התגלו עדויות למאורעות הטרגיים של המרד בשנת 67 כולל סתימה מכוונת של הפתחים ושל הרחוב. כמו ברובע הצפוני, גורלו של המבנה ושל הרובע ערב המרד ואחריו קצת לוטים בערפל אולם ניכר שהתקופה הרומית הקדומה הייתה תקופת השיא של היישוב ושהוא התקשה להתאושש אחרי כן גם אם היישוב מגדלא עדיין התקיים במאות השנים הבאות בתצורה צנועה ופשוטה יותר.
4. דיוקנה הפיזי של טריכאי/מגדלא: היבטים נוספים של התרבות החומרית של תושבי טריכיאי/מגדלא הוצגו בסדנה הזו (כלי בישול או אולי גם תעשיית קדרות?; הנרות; מטבעות ואף חרב גדולה שמורה היטב) אולם גם היה זום-אאוט לתמונה המרחבית-יישובית של האתר, מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. עד לאחרונה, היה קשה להעריך את גודלו של האתר ואת גבולותיו מעבר לנתונים הפיזיים של היותו שוכן בין צוק הארבל ובין חוף הכנרת. ההערכות הקודמת לגבי גודל האתר השתנו וכעת ההערכה היא שבשיאו הוא התפרס על פני שטח של לא פחות מ- 150-130 דונם מדרום למניפת הסחף של נחל ארבל למרגלות המצוק. עדויות קרמיות, אמפורות ומטבעות מלמדות על שלב הלניסטי קדם-חשמונאי אך לאחר השתלטות החשמונאים על המרחב, האתר קיבל תנופה. גרעין היישוב התגלו בחלקו הדרומי של האתר- עדויות לתכנון עירוני קדום כבר בתקופה החשמונאית ניכרו באזור החפירות של המכון הפרנציסקני. בין השאר התגלה מערך רחובות אורתוגונלי שמקורו כנראה כבר בתקופה החשמונאית. הנמל הגדול כלל מזחים, מחסנים, מגדל נמל (שכנראה נתן את השם למקום "מגדלא") ורחובות שהובילו אל מתחם הנמל. במרכז היישוב התגלתה כיכר מרובעת ובמרכזה מזרקה, בית מעיין דמוי סטואה (בזמנו החופרים הראשונים סברו שמדובר בבית כנסת), בית מרחץ ציבורי, אקוודוקט נמוך ותעלות ניקוז מסודרות. החפירות החדשות יותר בחלקו הצפוני והמערבי משקפות את התרחבותו הגדולה של היישוב בשלהי המאה הראשונה לפני הספירה ובראשית המאה הראשונה לספירה. השגשוג בא לידי ביטוי בפיתוח אזור מסחר ותעשייה הקשורים ברובם לתעשיית הדיג והנמל אך גם רבעי מגורים מתוכננים עם רמת בנייה ומגורים מגוונים המשקפים ריבוד חברתי האופייני יותר ליישוב עירוני מאשר יישוב כפרי. אותה התרחבות מקיפה כלפי צפון ומערב משתקפת גם בסוגי המבננים (אינסולות) השונים ברבעים/שכונות. בנוסף למבני המגורים וכן לאזור חנויות ותעשייה בין הרחובות שחצו את היישוב ואת השכונות, גם הופיעו המבנים הציבוריים/בתי הכנסת המשקפים גם את המעמד הסוציו-אקונומי של תושבי השכונות/רבעים השונים של מגדלא במאה הראשונה לספירה. החשיבות של גילוי בית הכנסת השני ברובע המערבי היא לא רק בעצם גילויו אלא ביכולת להשוות בין מרכיבים אדריכליים משותפים עם טיפוס בתי הכנסת הקדומים ומאידך הפשטות יחסית שלו לעומת בית הכנסת הצפוני המפואר יותר. לדעת עוזי ליבנר, הפערים הללו משקפים לא רק ריבוד חברתי במגדלא בתקופה הרומית הקדומה אלא גם שהמבנים הללו היו חלק מארגון שכונתי מקומי ולא מוסד על-קהילתי כפי שבדרך כלל היה מקובל עד עתה. אגב כך, לדעתי התגלית הזו מחזירה אל השולחן את האפשרות שבגמלא נחשף ברובע המערבי בית כנסת נוסף לזה המוכר ברובע המזרחי, במבנה שנחפר בידי צבי יבור ודני שיאון בין 2000-1997 וכונה "הבזיליקה" שלגביו הם התלבטו (ספר אהוד נצר, 2015) לגבי תפקידו או לפחות אותו הגיון שבעיירות גדולות היה מבנה ציבור אחד בכל רובע ולא מבנה ציבור אחד ויחיד, אבל זה לדיון אחר.
5. הרקע לשגשוג ולהתרחבות של טריכיא/מגדלא?: כאמור, ככל הנראה, ההחלטה להפוך את טריכיאי/מגדלא למרכז יישובי מתוכנן ומסודר סביב נמל ניכרו כבר בשלב ההלניסטי המאוחר (חשמונאי) אם כי על היקף היישוב ואופיו בתקופה המוקדמת הזו עדיין רב הנסתר על הגלוי. החפירות החדשות מלמדות שבעשורים האחרונים של המאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה, טריכיאי מגדלא הגיעה לשיאה עם מגמת התרחבות דרמטית והתפרסה על שטחים נרחבים למדיי בדרומה של בקעת גינוסר. התהליך הזה התרחש דור או שניים מאוחר יותר לשלהי תקופת השלטון החשמונאי ותחת השלטון הרומי בגליל. הנתונים החדשים מחדדים את השאלה הבסיסית- מה הרקע להתרחבות המשמעותית של טריכאי/מגדלא דווקא בתקופה הזו של העשורים האחרונים של המאה הראשונה לפני הספירה ובעשורים הבאים עד לקרב הנואש על העיירה בשלהי הקיץ של שנת 67 לספירה? זאת שאלה שגם היא מעסיקה את החוקרים, הן של האתר והן של המרחב הזה כולו, וכמובן את החוקרים של "הגליל בימי ישו". העניין הוא שתופעה זו אינה מיוחדת רק לטריכאי/מגדלא. לא רחוק משם, מצפון-מזרח למגדלא, נחשף בשנים האחרונות יישוב גדול בחוף הצפון-מזרחי עם מאפיינים דומים בחפירות בית הבק (אל-עראג') המזוהה עם בית ציידה/יוליאס, גם הוא יישוב כפרי גדול שאף קיבל באופן רשמי מעמד עירוני זמני בסוף השליש הראשון של המאה הראשונה.
6. דור הזהב של טריכיאי/מגדלא וייסודה של טבריה: בשנת 19 לספירה, הורדוס אנטיפס יזם בניית עיר חדשה לחלוטין מדרום לטריכאי/מגדלא בתור עיר רומית: טבריה. על הרקע ההיסטורי ונסיבות האכלוס שלה, נשמרה עדותו המפורסמת של יוסף בן מתתיהו (ביחד עם רסיסי המסורת התלמודית על טיהורה של טבריה) אולם לנוכח התגליות החדשות בטריכאי/מגדלא ובית ציידה/יוליאס, גם ההחלטה הזו מקבלת פנים חדשות. החפירות החדשות מלמדות שבשנים הללו, היו כבר כמה יישובים חצי-עירוניים משגשגים בחוף המערבי של אגן הכנרת וגם העורף הכפרי עבר תהליך פיתוח וגידול לא מבוטל. מעתה, היוזמה לבניית עיר פוליס חדשה בנוסף לאותם יישובים מרכזיים אינה רק שאלה לגופה של טבריה לבדה אלא כחלק מהתמונה האזורית העדכנית. האם ביסוד היוזמה הזו עמדה מגמת הפיתוח היישובי המואץ חסר התקדים לחופי הכנרת בצל התעשייה הכלכלית המפותחת והיוזמה היא בעלת מניעים כלכליים? האם מדובר היה בראש ובראשונה צעד ארגוני-מנהלי על רקע התמורות במינהל הגליל והגולן בימי הורדוס ובמיוחד אצל יורשיו וצאצאיו, הן בימי הורדוס אנטיפס ופיליפוס והן בימי אגריפס השני? ואולי, מדובר על צעד פוליטי מתבקש שנועד לחזק את היסוד הפרו-רומי באגן הכנרת וסביבתה על רקע האופי המסורתי (פרו-חשמונאי?) של היישובים הגדולים האחרים ובכללם גם טריכאי/מגדלא? ועד כמה השינויים המנהליים בגליל אחרי ימי הורדוס בתקופת שלטון בניו וממשיכיו בגליל בכלל ובאגן הכנרת באופן מיוחד שיחקו תפקיד בדינמיקה היישובית-מנהלית הזו? שאלות אלו אינן חדשות בהכרח אך לאור החפירות החדשות והתמונה העדכנית על פריחתה של טריכאי/מגדלא ודיוקנה החברתי, התשובה עשויה להשתנת ממה שבדרך כלל היה מקובל לתאר לאור כתבי יוספוס.
7. נפילתה ודעיכתה של טריכאי/מגדלא: מגמת הפיתוח וההתרחבות של יישובי החוף המערבי בעשורים הראשונים של המאה הראשונה לספירה נקטעו באיבם במאורעות של שנת 67-66 לספירה. מספר כפרים ועיירות גדולות בגליל ובגולן נחרבו כמעט עד היסוד, אחרים ניצלו כתוצאה מהחלטות פנימיות כפי שניתן לקרוא בספר מלחמות היהודים או באוטוביוגרפיה "חיי יוסף" על החודשים המעטים שבהם הוא שימש כמפקד הגליל בעת המרד. טריכאי/מגדלא הייתה אחת מאותם עיירות שהמרד הוביל לתוצאות הרות-אסון אם כי לא נאמר במפורש שהיא נחרבה או נפגעה. העדויות הארכיאולוגיות על הכנות החירום לקראת המסע של צבאו של אספסיאנוס וטיטוס, הפכו את רבעי המגורים בקצה העיירה למועדות לפורענות ואלו גרמו לשינויים דרמטיים בנוף השכונה והפסקת השימוש בבתי הכנסת כנראה זמן מסוים לפני המאורעות עצמם. הגליל אמנם לא נחרב אבל כמה מנקודות העוגן היישוביות הבולטות שלו ספגו מכה אנושה, כאלו שהשפיעו לטווח ארוך על מרכזי היישוב של הגליל בעשרות ומאות השנים הבאות. מגדלא/טריכאי המשיכה להתקיים בתור מגדל נוניא או מגדלא גם במאות הבאות אבל בשלב הזה היא כנראה לא הייתה יותר מעיירה כפרית קטנה בתחום טבריה. אפשר והשרידים הישנים כנראה עדיין ליוו את תושבי מגדלא "החדשה" במאות הבאות וזה הרקע לשאלה שנשאל רבי שמעון בן לקיש (ירושלמי מגילה ג א): "רִבִּי גּוּרִיוֹן אָמַר. מוּגְדָּלָאֵיי שְׁאָלוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מֵעִיר זוֹ וְלִבְנוֹת בְּעִיר אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אֲסִיר". אפשר לדייק שבני מגדל (מוגדלאיי) שאלו אם ניתן לקחת אבנים מבית כנסת ישן במגדל ("עיר זו") ולבנות בעיירה אחרת ("עיר אחרת") ורבי שמעון בן לקיש אסר להם אם מפני "עגמת נפש" ואם מפני "חורבן אותו המקום". השימוש באבנים ופריטים ישנים בבתי הכנסת העתיקים מוכר גם במחקר הארכיאולוגי כולל שימוש בפריטים מבתי כנסת מהתקופה הרומית הקדומה. לא מן הנמנע אפוא שהרקע לשאלה הזו של תושבי מגדלא/מגדל נוניא היו על רקע הריסות שעוד נותר מימי מגדלא/טריכיאי הקדומה ואולי אף של אחד מבתי הכנסת שהתגלו בחפירות. לבני מגדלא/מגדל נוניא החדשה והקטנה כבר לא היה צורך בשימוש משני באותם אבנים אך השאלה הייתה אם מותר להשתמש בפריטים הישנים הללו לשם בניית בית כנסת בכפר או עיירה קרובה אחרת באזור אך הפסיקה של רבי שמעון בן לקיש הציבה איסור גורף גם לאפשרות הזו. וכך, השרידים הפיזיים של טריכיאי/מגדלא המשגשגת של המאה הראשונה לספירה, המשיכו להיות גם חלק מהנוף הפיזי של העיירה הקטנה בתקופה הרומית התיכונה והמאוחרת והמשיכו ללוות את תושבי הכפר והעיירה גם מאות שנים אחרי הטרגדיה שאירעה לבני טריכאי/מגדלא הקדומים בשלהי הקיץ של שנת 67 לספירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה