אחת השאלות העתיקות ביותר במחקר ארץ ישראל בתקופת בית שני היא- כיצד הפך אזור הגליל (עם דגש על הגליל המזרחי) ללב היישוב היהודי בעת העתיקה? ארץ יהודה בכלל וירושלים בפרט היו לב היישוב היהודי מאז ימי שיבת ציון והגליל כמעט לא נזכר בקשר לשיבת ציון, לא בתקופה הפרסית ולא בתקופה ההלניסטית. אבל, משלב מסוים, אין עוד רק חבל ארץ אחד (יהודה) אלא גם חבל ארץ שני שבו ישנה נוכחות יהודית משמעותית שאמנם אינה באותו מעמד של יהודה אבל תוך זמן קצר הפכה לאזור יהודי מובהק. השאלה הזאת לא רק עניינה חוקרים של תולדות עם ישראל אלא עמדה ועומדת במרכז הדיון של ראשית הנצרות והרקע ההיסטורי של פעולות ישו במרחב הזה במאה הראשונה לספירה. אינספור מחקרים היו ועוד ישנן על הרקע הגלילי של מעשי ישו והשליחים וסביב אופי האזור הזה והזהות הדתית של יושביו. גם המחקר הארכאולוגי במרחב הזה נקשר בסוגיות השונות הקשורות לראשית הנצרות כאשר מאז ראשית מחקר הגליל ועד היום, חלק נכבד ממשלחות חפירות ארכאולוגיות בינלאומיות בגליל הקדום לא היו מגיעות לחפור באזור הזה אלמלא ישו ושליחיו היו מסתובבים באזור הזה. גם אם יש דיון בקשר לנוכחות היהודית, ברוב המקרים זה יהיה קשור בדרך כזו או אחרת לשאלת "האקלים החברתי" של הגליל במאה הראשונה לספירה- תחפשו בגוגל את המילים "Galilee+Jesus+ Archaeology" ותקבלו רק טעימה קטנה מהעיסוק העצום שקיים בנושא זה. אמנם, כדי להבין את הגליל של המאה הראשונה לספירה, החוקרים חזרו אחורה, מימי הורדוס ולפניו החשמונאים ועד ימי שיבת ציון ושלהי תקופת בית ראשון, במקרים רבים כ-"חומר רקע" לקראת המאה הראשונה לספירה ולא לגופן של התקופות הנ"ל. וכך השאלה הנקודתית הזאת, מעניינת מאד לא רק את חוקרי הגליל היהודי בעת העתיקה אלא גם את חוקרי ראשית הנצרות במאה הראשונה לספירה.
