השימוש בכלי אבן מגיר קירטון בחברה היהודית בשלהי ימי בית שני היא אחת התופעות הארכאולוגיות הייחודיות שהתבררה בדור האחרון. כבר התייחסתי לכך כמה פעמים בעבר- לפני שנה, הפניתי למאמר סיכום של תמונת המצב המעודכנת של חקר כלי האבן של יונתן אדלר (קדמוניות 157, 2019). כידוע, ההסבר הרווח הוא שתעשיית כלי האבן והשימוש בה בחברה היהודית נבע על רקע ההקפדה על דיני טהרה שהייתה נפוצה באותה העת ועל רקע ההלכה שקובעת שכלי אבן אינם מקבלים טומאה בניגוד לכלי חרס (שאין אפשרות לטהר אותם אלא אם כן שוברים אותם) או כלי עץ ומתכת (שזקוקים לטבילה). זה לא ההסבר היחיד ויש חוקרים שהציעו גם הסברים אחרים אך זהו ההסבר הרווח כיום.
