'מי שנזר והוא בבית הקברות'/'מי שנזר והוא בין הקברות': חילופי לשון וריאליה(?)

 

פורסם ב-9/2/2023

המשנה ששני הדפים האחרונים במסכת (טז-יז) מוסבים עליה עוסקת במקרה של נזיר שנדר נזירות בעודו 'בבית הקברות'. ספק אם הדיון משקף ריאליה כלשהי אולם במקרה שלנו יש הבדל בולט בין נוסח הדפוס במשנה והמסורת הבבלית ובין כתבי היד הטובים של המשנה ומסורת הירושלמי הגורסת 'בין הקברות' ולא 'בבית הקברות'. כך בבבלי אצלנו, מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש (טז ע"ב): 'מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו' (יש חריג אחד בכ"י וטיקן 111-110) ואילו בירושלמי 'נָזַר וְהוּא בֵּין הַקְּבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַתְרִין בּוֹ עַל הַיַּיִן וְעַל הַתִּגְלַחַת...'.

חידת ה-'חדות' במקורות חז"ל והמתקנים התת-קרקעיים המכוסים מתחת לרצפות הבתים והחצרות

 

פורסם ב-1/2/2023

אחרי תקופה ארוכה של פסק זמן מפוסטים על מאמרים חדשים, הגיע הזמן להתעדכן בכמה חידושים ופרסומים שרק חלקן זכה לתשומת לב מעבר לפרסומים גופם. אני מקווה שבתקופה הקרובה, בהתאם לנסיבות, אפנה לעוד כמה מאמרים ומחקרים חדשים קצת פחות מוכרים.

בפוסט הזה אני אתייחס למאמר שיצא לפני מספר חודשים בקתדרה (182, תשפ"ג, עמ' 26-9) מאת הדס שמבדל ועוזי ליבנר שכותרתו היא "החדות, מתקן אחסון תת-קרקעי בארץ ישראל הרומית: פרק בריאליה תלמודית". המחברים מציעים פתרון ארכאולוגי-ספרותי למונח קדום קצת חידתי (חדות-חידתי....) שעד עתה לא היה לו כמעט הד ארכאולוגי ברור. מאידך, באמצעות בירור המונח הזה במקורות הספרותיים, הם מציעים גם פתרון לתופעה ארכאולוגית 'מוזרה' שהם נתקלו בה במהלך החפירות בכפר היהודי מהתקופה הרומית בואדי חמאם ובמקומות אחרים, כך שהעדויות הספרותיות והתופעה הארכאולוגית שופכים אור על החידה הספרותית ועל התופעה הארכאולוגית ביחד.

מה הכילה ה-"קופה" של הנזיר? מהאתרוגים ועד החרדל ובין הירושלמי והבבלי

פורסם ב-31/1/2023

 אחת מלשון הנזירות השנויה במשנה בסוף פירקין היא 'מלוא הקופה' כאמור במשנה ה:

"הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת אוֹ מְלֹא הַקֻּפָּה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם אָמַר אַחַת גְּדוֹלָה נָזָרְתִּי, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם. וְאִם אָמַר סְתָם נָזָרְתִּי, רוֹאִין אֶת הַקֻּפָּה כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל, וְנָזִיר כָּל יָמָיו".

בדפוסים ובכתבי היד במשנה גורסים כאן "הבית" אולם בתוספתא המקבילה הגרסה היא "כמלוא חבית, וממלוא הקופה" (א ג) וכן גרס המאירי במשנה (ראו בתוכ"פ על אתר ובהרחבות אלבק על המשנה) שכן 'היא דומיא דקופה' אך כאמור בכתבי היד של המשנה הגרסה היא 'הבית' (ראו ד' רוזנטל, תולדות נוסח המשנה, ספרות חז"ל הארץ-ישראלית, עמ' 83).

"ואם היה דר בעלייה- מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים"- ה-'עליה' התלמודית והרקע הריאלי שלה

 

פורסם ב-22/12/2022

"תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו" (בבלי, שבת כא ע"ב)

*"הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, מֻתָּר בָּעֲלִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבָּיִת. הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה, מֻתָּר בַּבָּיִת" (משנה נדרים ז ד, בבלי נדרים נו ע"א)

1. הפרק השישי והשביעי של מסכת נדרים הנלמדות בימים אלו במסגרת הדף היומי הם פרקים רוויים בריאליה קדומה שמהוות דוגמאות פרטניות לדיון עקרוני בשאלה מה נכלל בלשון הנדר של האדם המציין סוג אוכל, לבוש, מגורים וריהוט. כמעט כל אחת מהדוגמאות המובאות במשניות (ובמקורות התנאיים והאמוראיים אחריהם) הם מקור מרתק לקולינריה, למלתחה, לחפצי הבית וכיוצא בזאת של קדמונינו. אחת מן הדוגמאות שהוזכרו במשנה ונלמדו שלשום בדף היומי מציינת מחלוקת בין החכמים ובין רבי מאיר, האם אדם שמציין בנדרו שהוא נודר "מן הבית", האם הנדר הזה כולל גם את "העליה" (לפי חכמים) או שה-"עליה" היא מרחב נפרד, לפחות בטרמינולוגיה של התקופה ולכן גם אם "הבית" אסור על האדם שנדר שלא להיכנס ל-"בית", מותר להיכנס ולהשתמש ב-"עליה".