החומה המתעתעת וה-'עיר החדשה' בירושלים בשלהי ימי בית שני: האם התגלתה העדות הראשונה לתוואי המזרחי של החומה השלישית של גבעת בית זיתא?

פורסם ב-26/9/2025

1. חידת "החומה השלישית" שהקיפה את צפון ירושלים ערב המרד הגדול ומהלכה המדויק מלווה את חוקרי ירושלים יותר מ-180 שנה. לפני מאה שנים בדיוק ב-1925, ארכיאולוגים של האוניברסיטה העברית שזה עתה נוסדה- אליעזר ליפא סוקניק וליאו מאייר- החלו בחשיפת כמה קטעים מצפון לחומה העות'מאנית של קו ביצור ומגדלים שאותם הם זיהו עם החומה השלישית המפורסמת (1928-1925 ושוב ב-1940), ובעקבותיהם נחפרו בהמשך קטעים נוספים של קו הביצור הצפוני. לפני עשר שנים, ארכיאולוגים מטעם רשות העתיקות- רינה אבנר וכפיר ארביב- גילו באזור מגרש הרוסים עדות אפשרית ראשונה לתוואי המערבי של החומה השלישית ושל הקרבות שנערכו למרגלותיה. כעת, בכנס מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה האחרון, הוצע על ידי דוד יגר ונחשון זנטון שבחפירה במדרון של הקדרון מצפון-מזרח לעיר העתיקה (רחוב אמרו אל-קיס) שרידים של קיר בולט שאפשר לתארכו לתקופה הרומית הקדומה, הוא לא אחר מאשר העדות הארכאולוגית הראשונה של התוואי המזרחי של החומה השלישית. אגב כך, הם מציעים תוואי שונה במידה רבה מאשר היה בדרך כלל מקובל במרבית התכניות והשרטוטים של החומה השלישית ולהפריד בין חומת מתחם הר הבית ובין חומת העיר שהייתה בחלקו הגבוה של המדרון המערבי של הקדרון והתחברה לחומה השלישית "החדשה" שהקיפה את המדרונות של גבעת בית זיתא/ביזיתא (צפון-מזרח העיר העתיקה של היום מפנים ומחוץ לחומה העותמאנית) ובכך להגדיל עוד יותר את תחומי החומה השלישית ערב פרוץ המרד. זאת הזדמנות אפוא לא רק להשתכשך בסאגה המתמשכת של החיפושים אחרי החומה השלישית המפורסמת אלא גם לערוך היכרות עדכנית עם הפרברים הצפוניים של ירושלים הקדומה היא 'העיר החדשה'.

מה בין עין גדי ערב מרד החורבן ועין גדי ערב מרד בר כוכבא לאור חפירות ב-'גבעת המצבות' (Cenotaph Hill)?

 

פורסם ב-12/9/2025

עין גדי שגשגה בעת העתיקה אך סבלה קשות גם מאירועים צבאיים שהמיטו עליה חורבן פעם אחרי פעם. הנתונים הטבעיים המיוחדים של נווה עין גדי על מעיינותיו השופעים ואדמותיו הפוריות גרמו לכך ששמו נודע לתהילה בכל רחבי העולם בזכות הגידולים המשגשגים של דקלי התמרים ומטעי האפרסמון. למשך תקופות ארוכות שטחי המטעים של הנווה או לפחות חלקם היו אדמות כתר אך חלקם היה בבעלות פרטית של בני הנווה ששמרו בקנאות על "רזא דקרתא" גם עמוק לתוך התקופה הביזנטית. הנווה שהשתרע בין נחל ערוגות בדרום ובין נחל דוד בצפון ובין קו המעיינות במערב וחוף ים המלח במזרח כלל את האזור המיושב בעיקר במישור המזרחי ואת מטעי התמרים הסמוכים וכן את המדרונות המדורגים הסמוכים לקו המעיינות (כגון עין שולמית ועין גדי אך נביעות נוספות שיבשות כיום) שהוקדשו לחקלאות השלחין המשגשגת כפי שניכרת באמות, תעלות, בריכות וטרסות שחותמן ניכר בשטח עד היום. לפי המקורות הספרותיים, תושבי הנווה ספגו פגיעה בידי הסיקריים ממצדה בפסח של שנת 68 לספירה (אם כי בזמנו, חנן אשל הטיל ספק במהימנות של הידיעה הזו) ובהמשך בידי הצבא הרומי כולל תיאור קרבות על גורלם של מטעי האפרסמון שלפי פליניוס, הצבא הרומי נאבק כדי שהם לא ייפגעו בידי המורדים שחששו שהוא ייפול בידי הרומאים. במחקר גם הוצע שהמצור על מצדה בשנת 73/4 לא נועד רק לחסל את אחרוני המורדים אלא גם להבטיח את מטעי האפרסמון והדקלים היוקרתיים מפני פגיעה אפשרית של קבוצת המורדים שהתרכזה במצדה כעשרה קילומטר בלבד דרומית מנאות עין גדי. על אף שפליניוס תיאר את חורבנה המוחלט של עין גדי בעקבות הקרבות שנערכו במקום בימי מרד החורבן, התעודות והמסמכים במדבר יהודה לימדו שהנווה התאושש במהירות יחסית בתקופה שבין המרידות ובזכותם אנו למדים על מעמדו של הכפר, הנוכחות הצבאית הרומית ועל נופו היישובי והחקלאי עד הסיום הטרגי בעקבות דיכוי מרד בר כוכבא.

שומרונים ונוצרים במערב השומרון על רקע האחוזה השומרונית בכפר קאסם

 

פורסםב-5/9/2025

הדיווח על האחוזה המפוארת בצפון כפר קאסם מהתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית שנחשפה בחפירות החדשות בחודשים האחרונים היא מרתקת מכמה וכמה בחינות- המבנים הגדולים, רצפת הפסיפס המרהיבה וכן המקוואות כולל מקווה מטיפוס שלא מוכר בכלל בתקופה הזו. אך מה שלפחות אותי תפס הוא המיקום שלה באזור שעד עתה לא היה ידוע בוודאות כי ישבו בו שומרונים בעת העתיקה.

מ-"גת בעוטה" ועד "גת של אבן שזפתה גוי": על המבנה והסדר של החלק האחרון של משנת עבודה זרה כביטוי לריאליה של ייצור היין, שיווקו וצריכתו וכיצד הפך הגורם ש-"מאיים" על הגת מטומאה ליין נסך

 

פורסם ב-2/9/2025

החל מפרק ד' משנה ח ועד המשנה הלפני אחרונה במסכת עבודה זרה, ישנו דיון מפורט וארוך במיוחד בהלכות יין נסך בשלל מקרים. במבט ראשון קשה לעמוד על ההגיון של סדר המשניות והפרטים ויש תחושה של קפיצות חוזרות ונשנות. למעשה, האיסור המקיף של יין של גויים הוזכר כבר במהלך פרק ב בראש רשימת האיסורים: "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַיַּיִן, וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי.... נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לַחִין, אֲסוּרִין, יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין". לכאורה היה גם הולם יותר לחבר את הרשימה הנ"ל בפרק ב' עם ההגדרות היסודיות שמופיעות בכלל לקראת סוף פרק ה: "יֵין נֶסֶךְ אָסוּר, וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם, בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן, בְּנוֹתֵן טָעַם. זֶה הַכְּלָל, מִין בְּמִינוֹ, בְּמַשֶּׁהוּ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם. אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין....". ואמנם כמה מהדיונים בתלמודים שנידונו במסגרת פרק ב' למעשה הם רלוונטיים יותר למשניות בפרק ד-ה ולהיפך. גם סדר הפרטים במשניות בסוף פרק ד' וברוב פרק ה' מעלה מספר תהיות אצל הלומד/ת שכן כמה מהעקרונות ההלכתיים (טיהור היין, הדחת הענבים, ניגוב הגת; חזקת המשתמר וחשש הגוי מכניסת ישראל; המדידה של היין כשלב מכריע בהעברת רשות קניינית ועוד) משכפלים את עצמם בניסוחים קצת זהים במשניות שונות בקובץ הזה- התלמוד כמובן מאריך לנסות למצוא את הצריכות בכל משנה אבל הדוחק ניכר היטב.