בחוברת האחרונה של "קתדרה" (171, ניסן תשע"ט) ד"ר Dvir Raviv מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן עסק בעדות הארכאולוגית האפשרית לשלב הראשון של התרחבות השלטון החשמונאי ביהודה: הוספת שלושת המחוזות בצפון וצפון-מערב יהודה בימי יונתן (145 לפנה"ס), באזור דרום השומרון של היום, מהר בית אל במזרח ועד שפלת לוד במערב. השאלה שבכותרת המאמר: "שינוי דמוגרפי או אישור מצב קיים" מוכרת בספרות המחקר הגיאוגרפי-היסטורי כבר שנים רבות אולם לאור הסקר הארכאולוגי המקיף שהוא ערך בדרום השומרון בשנים האחרונות, העדות הארכאולוגית מעניקה אפשרות לדון בנושא זה מתוך מסד נתונים ארכאולוגי מוצק יותר.
1. מחוז עפרים: מזוהה בא-טייבה (על פי התרגום הערבי הטיפוסי מעפרה לטייבה) ליד הר בעל חצור, החלק ההררי של הר בית אל וכנראה גם כלפי החלק המזרחי היורד לבקעה.
2. מחוז רמתים/הרמתה: מזוהה בדרך כלל עם רנתיס אם כי יש הצעות אחרות כגון רמאללה. רביב מציע לזהות אותה בח' א-שונה/ בית עיוס (בין נעלה לנריה, ליד דיר עמר) שאותה הוצע לזהות לפני כמה שנים גם עם "הרמתיים-צופים" המקראית של שמואל. המרחב של מחוז רמתים באופן כללי הוא כל השטח שבין אזור ההר (עפרים) ובין אזור שפלת השומרון (לוד)
3. מחוז לוד: אזור שפלת לוד והדום הר השומרון.
ב. קצת רקע היסטורי: הימים הם ימי יונתן (152-143 לפנה"ס) אחרי ימי המרד החשמונאי אך לפני שקמה המדינה החשמונאית בימי שמעון- אלו השנים שבהם החשמונאים הפכו מקבוצת מורדים בעלת אופי צבאי למנהיגות פוליטית בעלת יומרה שלטונית המוכרת בידי השלטון הסלבקי שהיה בעיצומם של מאבקי ירושה פנימיים אלימים. במסגרת אותם מאבקים, פנו הצדדים השונים ליונתן כדי לפתות אותו להצטרף לצד שלהם במלחמה מול הצד השני ותוך כדי כך הציעו לו הצעות נדיבות מאד, גם מהבחינה האישית ולצורך העניין שלנו, גם בצד הטריטוריאלי. במסגרת אותן הצעות שכנוע, נזכרה כבר בימי דמטריוס הראשון הצעה לספח לרשותו של יונתן את "שלושת המחוזות" (NOMOI) משומרון ליהודה אולם הם לא נזכרו בשמותם. בשלב הזה, ההצעה נדחתה ויונתן נשאר נאמן לאלכסנדר בלאס אך אחרי שהיחסים ביניהם התקלקלו, יונתן פנה לדמטריוס השני וקיבל את שלושת המחוזות/פלכים הנזכרים הפעם בשמותם: עפרים, רמתים ולוד. עד השלב הזה (145 לפנה"ס), במשך יותר מ-350 שנים, תחום יהודה המצומצם נותר כמעט ללא שינוי בין אדומיאה בדרום (עד אזור בית צור, חלחול של היום) ושומרון/סמאריה בצפון (עד אזור בית אל) ובמערב עד קצה שפלת החוף (עד אזור מודיעין בערך, לא כולל). בתוך כמה עשרות שנים, החשמונאים ירחיבו בצורה דרמטית את תחום שליטתם מהדרום (במקום אידומיאה) ועד הצפון (שומרון, גליל וגולן), כלפי מזרח (אזור עבר הירדן היהודי, הפראיה) ובאופן חלקי גם כלפי מערב לחוף הים. סיפוח המחוזות הנ"ל (ביחד עם עקרון במערב) היה אפוא הסנונית הראשונה שסימנה את מה שעתיד לקרות בצורה הרבה יותר דרמטית בשנים הבאות.
ג. בשונה מהכיבושים החשמונאיים הנרחבים של השנים הבאות, כאן מדובר "בסך הכל" בצירוף מספר מחוזות צמודים שהיו שייכים פורמלית לשומרון ליהודה באישור השלטון הסלבקי. זאת ועוד, מלשון האגרות בספר מק"א י (30, 38) וגם בהמשך (יא, 34), עלה שהמחוזות הללו כבר נוספו בפועל ליהודה ושהחשמונאים כבר שלטו בהם בצורה כזו או אחרת. מדובר אפוא בשינוי משפטי (משומרון ליהודה) ולא שינוי מציאותי. החוקרים שעסקו בכך, ציינו גם מקורות אחרים שמהם עולה האפשרות שהמחוזות הללו כן היו פעם ביהודה (בימי אלכסנדר מוקדון), הועברו לשומרון לאחר מכן בנסיבות שאינן מוכרות לנו ולפיכך הסיפוח בימי החשמונאים הוא תיקון של אותו סיפוח לשומרון אולם אלו ספקולציות בלבד. מה שלא נאמר במקורות ההיסטוריים הוא מי ישב באותם אזורי גבול בין שומרון ליהודה עד ימי החשמונאים ומה עשו שם החשמונאים עד הסיפוח הרשמי של השטחים הללו משומרון ליהודה? האם מדובר בהשתלטות צבאית כחלק ממרד החשמונאים או בהתיישבות יהודית מחוץ לתחום המנהלי של יהודה? זאת השאלה שהעסיקה את החוקרים בעבר שהצביעו על מספר עדויות ספרותיות-היסטוריות עקיפות לנוכחות יהודית באזור דרום השומרון ולמאבקים צבאיים בינם ובין השומרונים (למשל "מדרש ויסעו"). לפני קצת יותר מעשרים שנה עודד ליפשיץ (למטה) דן בהיבט הארכאולוגי של מקורות האוכלוסייה באזור מודיעין (מחוז לוד) ערב המרד החשמונאי. רביב עוסק באזור נרחב יותר בתחום המחוזות ה-"חדשים" בדרום השומרון לאור הסקרים הארכאולוגיים ובמיוחד לאור הסקר החדש בדרום השומרון שנערך בשנים האחרונות (2017-2014).
ד. כאן עלתה בעיה עקרונית: כיצד מזהים יישוב יהודי בתקופה הקדם-חשמונאית או במינוח הארכאולוגי, התקופה ההלניסטית הקדומה? בעוד לגבי התקופה החשמונאית המאוחרת והרומית יש מספר אלמנטים שקל יחסית בעזרתם לזהות יישוב יהודי (מקוואות, כלי אבן, גלוסקמאות וכדומה), הם לא קיימים לפני התקופה החשמונאית ולפיכך אם מדובר באזורים שאינם ממש לב יהודה, קשה לזהות בצורה ודאית את האתנוס של יושבי האתר בתקופה הקדם-חשמונאית. זה קשה במיוחד אם האזור הזה היה אזור גבול או קרוב לאזור שבין היישוב היהודי והשומרוני. הבעיה הזו לא קיימת באדומיאה וכמעט לא בגליל בתקופה ההלניסטית הקדומה, שם הממצא הארכאולוגי הוא די ברור ברוב המקרים לגבי הזהות האדומית (בדרום) והפגאנית (בגליל) עד המחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה. אבל באזור גבולי של דרום השומרון, אין עדות ארכאולוגית פוזיטיבית לכאן או לכאן. הפתרון של רביב (וכן של כמה חוקרים אחרים לפניו) הוא לבדוק את שאלת הרצף ההתיישבותי לזמן ממושך- אתרים יהודיים מובהקים מהתקופה החשמונאית שבהם יש עדות ארכיאולוגית לקיום גם לפני כן, בתקופה ההלניסטית הקדומה ללא עדות להפרעה אלימה באמצע או בעל מאפיין פגאני או לא יהודי מובהק, מעידים על כך שככל הנראה היישב היהודי לא התחיל בתקופה החשמונאית אלא עוד לפני כן, בתקופה ההלניסטית הקדומה. ניתוח הסקרים הארכאולוגיים שנערכו בבנימין, אפרים ודרום השומרון (הסקר החדש) העלו תמונה עקבית של גידול משמעותי ולעתים חריג ודרמטי בהיקף ההתיישבות מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית. ניתוח מחודש של הממצאים שתוארכו לתקופה ההלניסטית הקדומה, העלתה לפי רביב, שרובם הגדול מצוי מדרום לנחל שילה ואם לדייק יותר, אפילו דרומה יותר, מאזור נחל נטוף ודרומה בעוד שבין נחל נטוף לנחל שילה, ובוודאי מצפון לנחל שילה, ההתיישבות הייתה דלילה יותר באופן משמעותי. במילים אחרות, ההתרחבות היישובית בתחום "שלושת המחוזות" כפי שעולה בסקרים הארכאולוגיים הייתה מדרום (יהודה ובנימין) כלפי צפון ומערב, החל מהתקופה הפרסית אך בעיקר בתקופה ההלניסטית, מהמאה השלישית לפני הספירה ואילך.
עדות ארכאולוגית ייחודית המעידה על המשכיות אפשרית כבר מתקופת הברזל ואולי גם על המוצא האתני הם סדרה של קברי אצטבות (או קברי משכבים) שהתגלו באזור הר בית אל, מודיעין ודרום השומרון המוכרים בעיקר בימי בית ראשון אך חלקם המשיכו להתקיים גם בראשית ימי הבית השני לפני שהקבורה בכוכים החליפה את צורת הקבורה הזו. מכאן שיושבי האזורים הללו בתקופה הקדם-חשמונאית המשיכו את מסורת הקבורה היהודאית של תקופת הברזל.
ה. התמונה הזו נכונה בעיקר לאזור ההר (מחוז עפרים) ומורדותיו (אזור רמתים) אולם בשפלת לוד, העדות הארכאולוגית מבחינה בין החלק הדרומי, שם התהליך הוא פחות או יותר דומה ובין החלק הצפוני, שם התגלו חוות חקלאיות הלניסטיות שנחרבו בצורה אלימה באמצע המאה השנייה לפנה"ס, מה שמלמד על כך שלא מדובר ברצף התיישבותי אלא בשינוי דמוגרפי-אתני אלים.
ו. כללו של דבר: הוספת שלושת המחוזות מדרום השומרון לתחום יהודה המצומצם לא גרם לשינוי דמוגרפי ולהתיישבות היהודית האינטנסיבית בהמשך (כפי שקרה באזורים אחרים- באדומיאה ובגליל) אלא הפוך- ההתיישבות המבוססת הנרחבת מהתקופה ההלניסטית הקדומה מחוץ לתחום המנהלי הפורמלי של יהודה היא זאת שקדמה לאישור המנהלי הסלבקי של המצב הקיים ממילא, אישור שהוא היה פרי נסיבות פוליטיות ספציפיות. אלא שמבחינת החשמונאים, לא הייתה להם שום כוונה להסתפק רק בכך- השלטון החשמונאי ניצל זאת כדי לבצר ולבנות מערכת ביצורים במקומות אסטרטגיים בגבול הצפוני של תחום יהודה החדש (כאמור, באזור נחל נטוף כמו המבצר שהתגלה לאחרונה בארטבה) ובתוך זמן קצר, היומרות הטריטוריאליות של החשמונאים גלשו הרבה מעבר לתחום המצומצם הזה.
ההתרחבות כלפי צפון בימי יוחנן הורקנוס לקראת סופה של אותה מאה, תגרום גם לשינוי מנהלי במרחב דרום השומרון- אמנם לוד תמשיך להיות בירת מחוז (טופרכיה) ביהודה אבל את רמתיים, בירת המחוז בתקופה ההלניסטית החליפה תמנה (ח' תבנה) הצפונית יותר ששלטה גם על אזורים שמצפון לתחום רמתיים הקדומה (עד נחל שילה), את עפריים (טייבה ליד הר בעל חצור) החליפה גופנא (ג'יפנא) כשמצפון-מזרח נוסף מחוז חדש בעקבות ההתפשטות היזומה לאזורים במזרח השומרון- חבל עקרבה. הנוכחות היהודית במרחבים אלו המשיכה גם אחרי דיכוי המרד הגדול אבל החורבן בתום מרד בר כוכבא הביא את הקץ האלים והסופי של רצף היישוב היהודי שראשיתו אי שם בתקופה ההלניסטית הקדומה כאשר הוא עדיין היה מחוץ לתחום הרשמי של יהודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה