"עבור קומוי וסמי עיניה": האסטרטגיה של החכמים מול הנוף הפגאני של טבריה

הפסלים היו מרכיב דומיננטי בנוף האורבני של כל עיר רומית, במקדשים ובמוסדות הציבור, בבתי המרחץ, בתיאטראות ובקרקסאות, בפורום, במזרקות המים הציבוריות ולאורך הרחובות המרכזיים אך גם במרחב הפרטי, בעיקר בבתי האמידים וגם במערות הקבורה. הפסלים היו מגוונים- מפסלים של אלים לסוגיהם, דרך פסלים של הקיסר או של דמויות מפורסמות או מוכרות ועד  פסלים בצורת בעלי חיים. היו כמובן פסלים שהיו חלק מהפולחן הפגאני עצמו אבל חלק נכבד מהפסלים היו מרכיב דקורטיבי אינטגרלי של המראה הפיזי העירוני ולא חלק מהפולחן עצמו- בספרות חז"ל התפתחה בהדרגה הבחנה בין צלמים "נעבדים", כלומר בעלי משמעות אלילית מובהקת ובין צלמים שהם "לא נעבדים" או למצער שאינם חלק מהפולחן הדתי האלילי, הבחנה שכפי שהראו החוקרים הייתה רווחת גם בעולם הרומי בצורה זו או אחרת אך לא ברור כמה ההבחנה הזאת אכן הייתה חדה ואיפה עובר הגבול בין הסימבוליקה הדתית ובין טעם ארכיטקטוני ואמנותי גרידא- על כך התווכחו ומתווכחים החוקרים עד היום.