בשנה שעברה קצת נברתי בארכיון המדינה ומצאתי שם במקרה מכתב מטעמו של של הרב הרצוג שהיה מיועד לבנו יעקב, בנוגע לתפילין שהתגלו במדבר יהודה באותם שנים. המכתב הלא מוכר הביא אותי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא של ממצאי התפילין בקומראן, בוואדי מורבעאת ובנחל צאלים עם דגש על האופן שבו הממצא הזה התקבל בחוג הרבנים כממצא שעשוי לשפוך אור על צורת ואופי התפילין בעת העתיקה ואולי אפילו להכריע במספר ויכוחים מפורסמים סביב סידור הפרשיות בתפילין המוכר כויכוח בין רש"י לרבינו תם. מעבר לסוגיה הספציפית של התפילין, השאלה הרחבה יותר היא כיצד הממצאים ממדבר יהודה, הן במערות קומראן והן במערות המפלט ממדבר יהודה, התקבלו בעולם הרבני-הלכתי הן באשר לשאלות הלכתיות והן באשר להכרת הזרמים והפרשנות ההלכתית הקדומה עוד לפני חז"ל. בעוד אצל החוקרים, אין שום ספק באשר לחשיבות הרבה של הממצאים- הן הארכאולוגיים, והן מתוך הטקסטים (במיוחד הטקסטים ההלכתיים)- כדי להבין את הגישות ההלכתיות העתיקות, את ההיסטוריה של ההלכה ואת הרקע לעולם ההלכה החז"לי של תקופת המשנה והתלמוד, היחס אצל תלמידי חכמים ועולם הישיבות המסורתי הוא הרבה יותר מסויג. המכתב הנ"ל (להלן) הציג גישה חיובית ואף למעלה מכך של דמות רבנית חשובה כלפי האפשרות ללמוד מתוך הממצא הארכאולוגי על ההלכה הקדומה אך האם זאת הייתה עמדה רווחת? התשובה היא מורכבת למדיי.
