קולמוסים רבים נשתברו סביב שתי אנקדוטות מפורסמות שנזכרו במסכת אצלנו פעמיים בעשרת הימים האחרונים: מאסרו של רבי אליעזר שנחשד במינות (טז ע"ב-יז ע"א) ומניעת הריפוי של בן דמא בידי רבי ישמעאל (כז ע"ב). שני המעשים הובאו ביחד בתוספתא חולין ב כב-כד על רקע ההחמרה היתירה לגבי דיני המין מאשר דיני הגוי (לא מתרפאין מהם גם ריפוי נפשות) המוכרים מהמשנה אצלנו. לשני המעשים יש מקבילות בתלמוד הבבלי (עם כמה שינויים לא מבוטלים) וגם בכמה מדרשי אגדה (בעיקר קהלת-רבה), הם עברו צנזורה ותיקונים עד לאופן שבו הם מוצגים היום בדפוס. כאמור, הפרשנות המסורתית והמחקרית על מעשים אלו היא ענפה אך במשך השנים, אותי תמיד "הטרידה" קצת עובדה אזוטרית קמעא: השם המלא של המין שמוסר דבר תורה או רפואה בשמו של ישו (בן פנדרה/פנטירה): "איש כפר סכניא" (או כפר סמא, להלן) או שכך זה מופיע אצלנו בבבלי. זה היה קשור בדמות אחרת עם שם דומה "יעקב איש כפר נבוריא" (או: כפר גבוריא בכמה נוסחים) שגם לגביה יוחס חשד מינות או לפחות בשלב מסוים כך הוא נתפס ולגביו עד היום אין הסכמה לגבי זיקתו למינות. דמות אחת או שתיים (ואולי שלוש, גם אם מדובר באירוע שהתרחש זמן רב אחרי כן) שכונו "יעקב איש כפר X" שהיו "סוכני מינות" ישירים או עקיפים. האסוציאציה לאחיו של ישו כבר סומנה לפני שנים רבות אולם בין אם יש לכך קשר ובין אם לאו, מדוע המספר הוסיף את הפרט הקצת מיותר לפיה אותו יעקב היה "איש כפר סכניא/סמא" או במקרה המאוחר יותר"איש כפר נבוריא"? משום מה, כל פעם שאני קורא את הסיפורים הללו, זה הדבר הראשון שעלה לי בראש.
