"מדרשים מצוירים" על קריעת ים סוף בבתי הכנסת העתיקים?

פורסם ב-7/4/2026

המקרא לא מספר מתי בדיוק התרחש האירוע של קריעת/ייבוש ים סוף המתואר בפרקים יד-טו בספר שמות אך מסורת עתיקה מייחסת את היום השביעי ליציאה ממצרים כיום שבו התרחש האירוע של קריעת ים הסוף והשירה בעקבותיו ומאז היום השביעי של פסח זוהה גם כיום נס קריעת ים סוף. להלן המלצה למעוניינים לקריאה של שני מחקרים על אלמנטים מיוחדים שהתגלו בבתי כנסת עתיקים הקשורים לסצנה של קריעת ים סוף.

מקום היה למטה מירושלים: האם נמצאו אתרי בתי היוצר של כלי היומיום (קערות, קנקנים, צפחות ונרות) של ירושלים בימי בית שני באגן נחל שורק?

 

פורסם ב-18/3/2026

לרגל התארכות מלחמת "שאגת הארי" והמגבלות הכרוכות בו, הנה עוד הזדמנות לערוך היכרות עם חידושי המחקר על אזור שמוכר למטיילים (לפחות חלקו) והפעם בסביבות ירושלים באגן נחל שורק בסביבות רכס חלילים, נחל לוז ועינות תלם. במסורת התנאית, האזור הפורה של מוצא העתיקה באגן נחל שורק היה המקור לערבות שנלקחו לטובת קיום מצוות הערבה בכל אחד מימי חג הסוכות כמתואר במשנה (סוכה ד ה). לימים, האזור הזה הופקע לטובת קולוניה של שמונה מאות וטראנים ב-"אמאוס"'/מוצא, מושבה ששמה נשמר עד לעת החדשה (קלוניא) ושרידיה נחשפו בחפירות הצלה בשלהי העשור הקודם ליד סיבוב מוצא הישן.

צוהר נוסף על הכפרים הסמויים מהעין ('ארץ הכפרים האבודים') בקו העימות בגליל העליון המערבי

 

פורסם ב-8/3/2026

לרגל המצב שבו אנחנו סמוכים למרחבים מוגנים ולא יכולים לבקר ולסייר באתרים השונים, זאת הזדמנות דווקא להעשיר את הידע על אותם מרחבים ואזורים או לפחות המלצה לקריאה למעוניינים בכך. אחד האזורים שסבלו קשות בשנתיים האחרונות ושוב בימים האחרונים הוא אזורי קו העימות בגליל המערבי הנושקים לגבול לבנון. הנחלים הגדולים של הגליל המערבי, נחל כזיב ונחל בצת מהווים גם מוקד למוקדי טיול ובילוי בימים כתיקונם. מעבר למעיינות ולאתרים הפופולריים המפורסמים, בחלק הפנימי יותר הכלוא בין שני אגני הערוצים העמוקים והיובלים שלהם, קיבל שם שובה לב ועין- "ארץ הכפרים האבודים" על שמם של סדרת חורבות ואתרים לא מוכרים המסתתרים בסבך החורש הים תיכוני הצפוף (חלקם באופן מילולי) במרחב גורנות הגליל-עראמשה, דרך שומרה- אבן מנחם ועד פסוטה-אבירים ועד אלקוש. אחד האתרים, חורבת דנעילה, הוכשר לביקורים כולל שילוט אולם רובם המוחלט ידוע בעיקר לתושבי האזור, מורי דרך, למטיילים מסורים ולחוקרים ולסוקרים. באופן כללי, האתרים הללו תוארכו לתקופה הביזנטית (וחלקם גם לתקופה הממלוכית) והזהות הדתית-אתנית של אלו שדרו בהם הייתה נוצרית בתחום פניקיה וכללה אתרים עתיקים משני צידי הגבול של היום בין ישראל ללבנון.

יהודים ונוצרים באחוזות האימפריאליות במערב הנגב בין באר שבע לעזה: בית הכנסת בחורבת מעון ופסיפס הכנסייה בבאר שמע

 

פורסם ב-12/2/2026

פסיפס בית הכנסת בחורבת מעון (נירים) התגלה במהלך סלילת כביש גישה לניר עוז ב-1957 כשטרקטור עלה על חלקי פסיפס. חלקו המערבי של האולם נפגע לחלוטין אולם עיטור מנורה ושופר, לולב ושני אריות מצדדי המנורה ביחד עם כתובת ארמית העידה שכנראה מדובר על פסיפס של בית כנסת באזור שטרם נחשף בו בית כנסת קדום באותה העת. החפירות שנערכו בו ב-1957 וב-1958 (בראשות שלום לוי ול"י רחמני) חשפו את הפסיפס שנותר ביחד עם במה ואפסיס בכותל הצפוני הפונה לירושלים. כתובת הקדשה בארמית בחלק הקרוב לאפסיס ציינה את תרומת הקהל וכן שלושה תורמים נקובים בשם וכן כמה מילים ואותיות לא ברורות בשורה הרביעית. באזור שבין הבמה לאפסיס התגלו מספר קמעות מתכת מגולגלות שהונחו ככל הנראה בכוונה מתחת לארון הקודש. כמו כן התגלה בסמוך לאולם בור ותעלה המוליכה אל מתקן דמוי מקווה טהרה. מיכאל אבי יונה פרסם מחקר מפורט ב-1960 על הפסיפס העשיר תוך השוואתו לפסיפס דומה שהתגלה בכנסייה בחורבת שלאלה בפארק אשכול (נמצא היום ב....קנברה) והעלה את האפשרות שהמכנה המשותף הכללי בין סגנון ותוכן הפסיפס (שרידי גפן היוצאים מאמפורה וסדרת מדליונים עם דמויות בעלי חיים שונים בתוכם) מלמדים על קיומו של בית מלאכה מרכזי בעזה שאחראי על ייצור הפסיפסים לכנסיות ולבתי כנסת כאחד אם כי לא כולם (או כולן) קיבלו את ההצעה שלו (רחל חכלילי, ארץ ישראל יט 1987 וכן בסיכום מאמרה של עדי ארליך למטה). רק כמה שנים מאוחר יותר, התגלו שרידיו של בית הכנסת הגדול בעזה ועלתה האפשרות להשוואה בין המבנים והפסיפסים, סוגיה שמלווה את המחקר האמנותי עד ימינו ועלתה מחדש אחרי חשיפת הפסיפס המפואר והעשיר במיוחד בחורבת באר שמע בין אורים לצאלים.