במסגרת
הדף היומי במסכת זבחים, המשנה עסקה בדין מקראי העוסק בקרבן החטאת "כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ
עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ. (כא) וּכְלִי
חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק
וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם".
בהקשר לכך קבעה המשנה (זבחים יא): משנה זבחים י"א:ד'
(ד) אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק
וְאֶחָד הָעוֹר, טְעוּנִין כִּבּוּס בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּשְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס,
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחשֶׁת, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. זֶה
חֹמֶר בַּחַטָּאת מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים.
(ה) בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, קוֹרְעוֹ, וְנִכְנָס
וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס
וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, נוֹקְבוֹ, וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ
בְמָקוֹם קָדוֹשׁ.
(ו) כְּלִי נְחשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, פּוֹחֲתוֹ,
וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ."
אחד הסעיפים במשנה הזו הוצע כביאור לתופעה ארכיאולוגית ייחודית שהתגלתה בחפירות שונות בירושלים בדורות האחרונים- כלי
בישול שבצידם יש נקב או חור זעיר שאינו בלאי אלא עשוי במכוון בכלי. המשנה ציינה כי " כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא
חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
נוֹקְבוֹ, וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ". מאחר ויש מצווה מיוחדת
בקרבן החטאת לשבור את כלי החרס "במקום קדוש" (כלומר בעזרה), אם הכלי יצא מחוץ לעזרה
("קלעים" בלשון המקראית של המשנה במסכת זבחים שהיא רוויה בלשונות
מקראיים יותר מאשר במקומות אחרים במשנה), אז יש להשיב אותו לשם. אולם המשנה מעלה
סיטואציה שבה הכלי נטמא מחוץ לקלעים ואז נוצרת בעיה: אסור לטמא את העזרה עם כלי
טמא אך יש חובה לשבור את הכלי דווקא במקום הקדוש. הפתרון שמציעה המשנה לגבי הכלי
(כמו לחפצים אחרים) היא לעשות בו פגיעה "סמלית" של נקב שיפתור את הבעיה
של הטומאה ואז אפשר יהיה להשיב אותו לעזרה ולשבור אותו שם כפי שנדרש. הנקב הזמני
בכלי הבישול שנטמאו הוא מוכר בדיני טומאה וטהרה במסכת כלים כפי שנאמר בראש פרק ג:
" שִׁעוּר כְּלִי חֶרֶס לִטַּהֵר, הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרוֹ בְזֵיתִים".
אלא שיש כאן סתירה מיניה וביה שכן אם מבחינת הלכות טומאה וטהרה, הניקוב בגודל של
זית הוא סוג של שבירה, אז ממילא הכלי "שבור" עוד לפני השבתו לעזרה ולכן
הבבלי מציע נקב קטן יותר "שורש קטן" וכך אפשר למצוא פתרון הלכתי ייחודי
לסיטואציה המורכבת.
