"מעשה בפרה שניטלה האום שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים. ובא מעשה לפני חכמ' והתירו. אמ' ר' תיודרוס הרופה. אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה עד שחותכין את האום שלה בשביל שלא תלד. אמ' ר' טרפון. הלכה לה חמורך ר' טרפון. או' לו ר' עקיבה. ר' טרפון. פ!וט!ר אתה. שאתה ממחה בבית דין. שכל הממחה בבית דין פטור מלשלם" (בכורות ד ד, כ"י קויפמן)
המשניות הראשונות בפרק הרביעי עוסקות ב-"מומחה" להתיר בכורות ואגב כך "מומחה לבית דין" ואחריותו השיפוטית, נושא שיש לו השלכות רחבות הרבה יותר מאשר היתר בכורות בעלי מומים (ראו למשל בפירוש המשנה של רמב"ם על אתר שנחשב לאחד מהטקסטים הבסיסים בתפיסת הפרוצדורה המשפטית-הלכתית שלו). התרת בכורות הפך בספרות התנאית למומחיות מקצועית יסודית של החכם הסמוך ואגב כך גם למנגנון שליטה על האליטה השלטת לשעבר, הכהנים ועל מה שמוענק להם (בכור בעל מום) רק אחרי "אישור" של המומחה שהוא באופן טבעי בא מעולם החכמים. המשנה (בכורות ד ג-ד) המבחינה בין פסק הלכה שגוי של "מומחה" ובין זה של "מומחה לבית דין" ומביאה מעשה ברבי טרפון שהטריף פרה שניטל הרחם שלה אך התברר שזאת הייתה הוראה שגויה ולפיכך הוא חשש שהוא צריך לשלם מכיסו על ההוראה המוטעית ("הלכה לה חמורך טרפון") לפני שרבי עקיבא הרגיע אותו שכן "אתה מומחה בבית דין".
בורסיה המופיעה בבבלי סנהדרין לג ע"ב הסיפור הוא כך: " מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים. ובא מעשה לפני חכמ' ליבנה והתירוה. אמ' תודוס הרופא. אין פרה וחזירה יוצאות מאלכסנדריא שלמצרים אלא אם כן חותכין האם שלה בשביל שלא תלד. אמ' ר' טרפון. הלכה לה חמורך טרפון. אמ' לו ר' עקיבה. פטור אתה. שכל המומחה בבית דין פטור מלשלם''. הורסיה של הבבלי מוסיפה את זהות בעלי הפרה ("של בית או ר' מנחם") וגם שהמעשה שבא לפני חכמים היה "ביבנה" (אך לא מופיע בכל הכ"י של הבבלי שם). סביר להניח שהמעשה המקורי היה בלוד ושהציון "ביבנה" הוא מלאכותי כפי שאירע במקומות רבים בתלמוד הבבלי שדיונים "הועברו" מלוד ליבנה או שאולי בכל זאת, ההכרעה של החכמים הייתה ביבנה (כך סובר בר אילן, להלן).
כך או כך, ההוראה של החכמים בניגוד לפסיקתו של רבי טרפון התבססה על עדותו של "תיודורוס הרופה" (בדפוס: תודוס הרופא) על פרקטיקה רפואית באלכסנדריה שבהם הם היו מנתחים ומוציאים את הרחם. הרופא הזה מוזכר גם במקורות אחרים: "אמ' ר' יהודה. ששה דברים היה ר' עקיבא מטמא וחזר בו. מעשה שהביאו קופות של עצמות מכפר-טביא והניחום באויר בית הכנסת בלוד. ונכנס תיאודורוס הרופא וכל הרופאים עמו. אמרו. אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אח!ר!. אמרו. הואיל ויש כאן מטמאין ויש כאן מטהרין נעמוד למניין. התחילו מר' עקיבא וטיהר. אמרו לו. הואיל ואתה שהייתה מטמא טיהרתה יהו טהורין" (תוספתא אהלות ד ב) או בגרסאות האחרות: "תני. מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר-טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו. אמ' תודרוס הרופא. אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד" (ירושלמי ברכות א א ג ע"א) ובבבלי נזיר נב ע"א: " תא שמע: ר' יהוד' או'. שש' דברי' ר' עקיב' מטמ' וחכ' מטהרין. וחזר בו ר' עקי'. ומעש' שהביאו קופ' מלא' עצמו' לבית הכנס' של טרסיים (!) והניחוה באויר. ונכנס תיאודורס הרופא הו' וכל הרופאי' אצלו ואמרו. אין כאן שדר' ממת אחד". בשני המקרים הללו, גוף הידע הרפואי של אותו תיאודורוס הרופא משנה או משפיע על פסיקה של החכמים (עם דגש על רבי עקיבא), במיוחד בלוד והמעשים הללו מדגישים את העובדה הזו. נראה גם שבמשנה שלנו, העדות של "מומחה" חיצוני לא הייתה מקרית בהקשר של המנעד הקיים שבין "מומחה" ספציפי לעניין מומי בכורות (או כל עניין "מקצועי" אחר) ובין "מומחה לבית דין" הכללי והרחב יותר ואני משאיר את העניין הזה פתוח.
לפני עשרים שנה דן מאיר בר אילן במשנה הזו ובמקבילותיה באריכות בתוך מאמר בקתדרה (91 תשנ"ט) שעסק בחכמים ורופאים או בידע הרפואי של החכמים לעומת הידע הרפואי שמקורו באלכסנדריה ושהדיו מופיעים במספר מקורות בספרות חז"ל. הוא טען שמקור הידע הרפואי הזה הוא במדע הרפואי שהתפתח באלכסנדריה ובמיוחד מאבי האנטומיה הקדומה, הרופילוס (herophilus, 335-280 BC) ומהאסכולה בעקבותיו, האסכולה ההרופילית שהתבססה על ניתוחי גופות. הוא שיער שאת השכלתו הרפואית של תיאודורוס הרופא (שחי בלוד) הוא למד מהאסכולה ההרופילית, אולי אפילו באלכסנדריה עצמה. להצעתו, המעשה במשנה מעמת בין רבי טרפון שהציג את הידע המסורתי הבסיסי לפיו פרה שאיבדה חלק מאיבריה הפנימיים היא אינה יכולה לחיות והופכת לטרפה בעוד העדות של תיאודורוס מציג את הידע הרפואי המדעי שמקורו באלכסנדריה והוא זה שהכריע בסופו של דבר. בר אילן ראה במשנה הזו הכרעה שחורגת מעבר לדיון הספציפי הזה אלא : :"החלטת החכמים (ביבנה) לקבל את עדות הרופא תוך העדפתה על פני הידע המסורתי והכוהני ביטאה למעשה את נכונותם של חכמי ההלכה לשנות את תפיסתם הרפואית המסורתית בהתאם לחידושי הרפואה ואם כן יש לראות במשנה זו תקדים רב-חשיבות ליחסי הגומלין שבין ההלכה היהודית לרפואה המדעית במהלך הדורות: הרפואה המסורתית והמקראית פינתה את דרכה בפני הרפואה המדעית" (שם עמ', 63-62). תהיה אשר תהיה המסקנה העקרונית, מעשים אלו פותחים צוהר ללוד התנאית שבה הסתובבו "מומחים" הלכתיים וגם "מומחים" רפואיים- מפגש אליטות מדעי והלכתי במרכז האורבני הכלכלי והתרבותי הבולט ביותר ביהודה בתקופה שבין המרידות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה