פורסם ב-12/6/2019
"שלומי" זאת מועצה מקומית קטנה בצפון הגליל המערבי אבל מתברר שהייתה "שלומי" (או "שולמי") קדומה ומעורפלת שהשם שלה מסתתר תחת שם אחר המופיע בברייתא בדף שלנו (אתמול)- כפי שנראה, החיפושים אחריה נמשכים עד היום והפכו למסע בעקבות יישוב/אחוזה/מבצר על שמה של אחת משתי דמויות נשיות מלכותיות בשלהי ימי בית שני בעלות שם דומה באזור בקעת יריחו- גם אם בסופו של דבר, מדובר בספקולציות שהם בבחינת "הררים התלויים בשערה" במקרה הטוב, זה עדיין סיפור מעניין- נצא לדרך...
- על המשנה המזכירה בסיפא: "רבי מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה" מובאת סוגיה ארוכה ומעניינת על מעמדו ההלכתי של הירדן. בתחילת הסוגיה מובאת ברייתא שבנוסח הדפוס היא כך: "מיתיבי היו לו בשני עברי הירדן אילך ואילך או בשני אבטילאות כגון של נמר ונמורי אין מצטרפין ואין צריך לומר חוצה לארץ וארץ". רש"י על אתר הסביר: "נמר ונמורי: שני אבטלאות אין מצטרפות אף על גב דסמוכות זו לזו במיל אחד". אם כן מדובר בשני מקומות, נמר ונמורי, הסמוכות אחת לחברתה אך מאחר שהן "שני אבטלאות" ("אבטוניות" בלשון התוספתא והירושלמי- באופן כללי הכוונה למקומות בעלי ישות מנהלית עצמאית נפרדת), העדר המפוזר בין שתיהן לא מצטרף אם חלק נמצא כאן וחלק נמצא שם. מסתבר שרש"י הבין מלשון הברייתא שיש שני מקרים שבהם המרחק לא רלבנטי: שני עברי הירדן (כמו במשנה בשם רבי מאיר) או שני מקומות בישויות מנהליות שונות והדוגמא של "נמר ונמורי" היא דוגמא למקרה השני דווקא.
- אולם, הן בחלק מכתבי היד (כ"י וטיקן 119-118 למשל) לא מופיע "או" אלא "ו" ("ובשני אבטליאות") כהמשך של הדוגמא של "בשני עברי הירדן אילך ואילך". יתירה מזאת, בנוסח התוספתא זה מופיע כך: "היו לו בעבר הירדן מכאן ומכאן כגון השולמי ונמירי ושתי אבטיניות אין מצטרפות זו עם זו ואין צריך לומר בארץ וחוצה לארץ". אם כן, הדוגמאות ("כגון השולמי ונמירי") מוסבות במפורש על "היו לו בעבר הירדן מכאן ומכאן" ואילו המשפט "ושתי אבטיניות" יכול להתפרש כסוג נוסף (ו כמו "או") של מקרה שבו המרחק לא רלבנטי או אולי כהמשך ('ו" במובן של "והם" או "שהם") של המשפט הקודם. האפשרות האחרונה מתחזקת לאור מקבילה בירושלמי בבא בתרא ג ב יד ע"א העוסקת בהלכה אחרת אך מביאה את אותה דוגמא בדיוק: "אמ' ר' לעזר. ואפי' שתי אבטיניות כגון שלומי ונבירו והירדן מפסיק בנתיים ועומד שם ורואה אחד המחזיק בשדה ומחזיק בשלו אינה חזקה עד שתהא עמו באותה העיר ובאותה המדינה". מהמקור האחרון נראה בבירור שהדוגמאות הללו מוסבות הן על "שתי אבטיניות" והן על "הירדן מפסיק בינתיים" (אלא אם כן מתעקשים ש-"והירדן מפסיק בינתיים..." זה "ו" של "או").
- לגבי השמות: השם השני "נמורי/נמירי/נבירו (צ"ל נמירי)" הוא די ברור (מאוחר יותר היו שיבושים בגרסאות כמו כאלו המופיעות אצל הערוך- "פטורי" וכדומה) ואילו השם הראשון מופיע בתור "השולמי" (תוספתא) או "שלומי" (ירושלמי בבא בתרא). ניתן אולי לשחזר באופן כללי מה קרה בדרך לנוסח בתלמוד הבבלי: "שלומי" השתבש קמעא ל-"שלנמי" (כך למשל מופיע בערוך) וייתכן שכבר בשלב זה, השם הפך לשני מילים "של-נמי". מאחר שהשם השני בברייתא הוא "נמרי" והם אמורים להיות קרובים מאד, "נמי" הפך ל-"נמר" ובדפוס זה כבר מופיע בתור "כגון של נמר (במקור, ה-"של" הוא חלק משם המקום- שלנמר) ונמורי", ואז נוצרה הפרדה בין "של" ל-"נמר" ואצל הפרשנים כמו רש"י למשל, "של" הפך להיות מילת ייחוס לשני המילים הבאות: "נמר ונמורי".
- אם כן, שמות המקומות בתוספתא או בירושלמי היה "שלומי"/"שולמי" ו-"נמירי"/"נמורי" ואותם צריך לחפש. הם מוזכרים, לפחות לפי התוספתא כדוגמא לשני מקומות משני עברי הירדן ולכן צריך לחפש אותם משתי גדות הירדן אבל במרחק קטן וסמוך אחד לשני וכנראה שניהם שייכים לשתי ישויות מנהליות שונות (שני אבטוניות בלשון התוספתא). בגדול, רוב חוקרי הגיאוגרפיה-ההיסטורית הסכימו לגבי שם אחד (נמירי) והתלבטו לגבי הזיהוי שם השם השני (שלומי/השולמי). לגבי "נמירי" הדעה המקובלת היא שזה למעשה אותו מקום כמו "בית נמרה" המקראית/בית נמר בספרות חז"ל שהשתמר בואדי נמרין ובתל נמרין הסמוך, ליד העיירה הירדנית א-שונה (שונת נמרין) היום, קצת פחות מ-10 קילומטר מגשר אלנבי ממזרח ליריחו. אם "נמירי" היא הנקודה ממזרח לירדן, אז את "שלומי"/"שולמי" יש לחפש אפוא ממערב לירדן באזור יריחו וסביבתה. אלא שלא מוכר שם כזה בשום מקום אחר ואין שימור פונטי דומה לו במרחב הזה.
- וכאן הגיעה ההצעה של שמואל קליין שמובאת בספרון שלו על "עבר הירדן היהודי" (1925, עמ' 15) והוזכרה בהערה של יהודה אליצור כפי שהובא אתמול בפוסט של ורד נעם (הוא כבר הציע אותה מספר שנים לפני כן כפי שמובא בהערה 5 שם). להשערתו, השם "שלומי" הוא כינוי השם של...שלומציון המלכה, רעיית המלך ינאי והשם "שלומי" הוא למעשה השם העברי של מבצר אלכסנדריון שבנה ינאי (כנראה לכבודה) שבהמשך כאשר היא עלתה לשלטון, היא שמרה לעצמה (ביחד עם הורקניה ומכוור) גם כאשר היא העניקה את רוב הארמונות האחרים לבנים הורקנוס ואריסטובולוס: "נמרי הוא בית נמרה הוא העומד מול מבצרה של שלומציון הנקרא בעברית שלומי ואצל היוונים Alexandrion בעברו המערבי של הירדן על הר קרנטל" (בזמנו, עוד היה לא היה זיהוי מוסכם לאלכסנדריון על הסרטבא). ההשערה על כך שהיה מבצר או אחוזה מלכותית חשמונאית בשם "שלומי" באזור יריחו המשיכה להופיע גם בספרות המחקרית הגיאוגרפית-היסטורית המאוחרת יותר (אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית של פנחס נאמן; הגיאוגרפיה במשנה של ב"צ סגל) אם כי היו שהעדיפו לראות כאן שם של עיר ולא מבצר- למשל, בן ציון לוריא בספר שלו על ינאי המלך טען שצריך למדוד 16 מיל מתל נמרין (נמרי) וכך הוא הגיע לעין עוג'ה, שם לדעתו: "ייתכן שהעיר שלומי עמדה בסביבה זו ובנה אותה ינאי המלך לכבוש אשתו שלומית" (שם, עמ' 76, ובהערה 40 הוא שולל את ההצעה של קליין שמדובר על מבצר אלא זאת לדעתו עיר). הצעה אחרת ברוח זו (היא מובאת בשמו של ישעיהו פרס) שעדיין ניתן לראות אותה במדריכי מקומות ואתרים פופולריים היא שזה היה השם שקיבלה נערן בימי החשמונאים.
- הצעה אחרת שעלתה בשני מחקרים נפרדים בשנים האחרונות היא לזהות את "שלומי" של תוספתא בכורות, לא עם שלומציון החשמונאית אלא עם שלום (Salome), האחות רבת המעללים והתככים של הורדוס (57 לפנה"ס- 10 לספירה). לפני מותו, הורדוס הוריש לה אדמות באשדוד, יבנה ואת פצאל (או:פצאליס) בבקעת הירדן שאותה בנה הורדוס ב-8 לפני הספירה כאשר נראה שבשלב הזה הייתה לה אחוזה ממלכתית באזור זה. מאוחר יותר, כאשר ארכילאוס, בנו של הורדוס (איתו היא הייתה מסוכסכת) הועבר מתפקידו, גם העיר ארכילאיס (ח' אל-ביודאת) שהוא בנה עברה לשליטתה כשלפני מותה היא העניקה את הטריטוריות שלה כולל אלו בעמק הירדן לאשת הקיסר אוגוסטוס, ליוויה (לימים יוליה). זאב ספראי ( ארץ ישראל, ספר אהוד נצר, 2015) ביקש ללמוד מתוך המקור העמום בספרות חז"ל שבאזור יריחו היה כפר או אחוזה על שמה של שלומי, היא שלום אחות הורדוס, לפני שהשטח עבר לידיה של ליוויה/יוליה והוא ראה את התופעה הזו כחלק מתופעת "כפרי בית הורדוס"- כפרים או אחוזות בשליטה של בית הורדוס באזורים מובחרים בארץ ישראל.
- הצעה מפורטת ומורכבת הרבה יותר הייתה של חנניה היזמי (מחקרי יהודה ושומרון כה, 2016) שערך את החפירות בח' אל-ביודאת (ארכילאיס הקדומה) וח' פצאיל (פצאל הקדומה)- טענתו היא שבין צוואת הורדוס ב-4 לפני הספירה ובין מותה של שלום בשנת 10 לספירה, נוצרה טופרכיה חדשה- "הטופרכיה של שלומי/סלומה" שהתפתחה בהדרגה- קודם כל פצאל, אחרי כן אחוזה ממלכתית נוספת בשליטתה (היא "שלומי" ובהמשך LIVIAS) ולבסוף עם קבלת ארכילאיס, נוצרה הטופרכיה ששכנה מצפון ליריחו המשגשגת. טופרכיה זו הייתה קצרת ימים, שעברה לרשות ליוויה אך אחרי זמן לא רב חזרה להיות חלק מהטופרכיה של יריחו. היזמי התבסס בין השאר על פסקה בלטינית של פליניוס שם הוזכרה בנוסף לפצאל ואריכלאיס הפוריות גם מקום נוסף- LIVIAS על שמה של אשת אוגוסטוס. לטענתו, זאת לא ליוויאס/יוליאס שבצד המזרחי של הירדן (בית הרם/בית הרמתה) אלא כפר או יישוב בטופרכיה של שלום ולאור המחקר הארכאולוגי שהוא ערך בסביבה, הוא הציע לזהות אותה בח' אל עוג'ה (ליד ייט"ב של היום) ולא עוד אלא שלדעתו, האחוזה/יישוב LIVIAS אצל פליניוס כונתה לפני כן "שלומי" (SALOME=שלומי) והיא המוזכרת בתוספתא בכורות בתור יישוב או "אבטוניה" בצד המערבי של "נמירי" היא תל נמרין בצד המזרחי של הירדן.
המסע בעקבות "שלומי"/"שולמי" האלמונית המוזכרת בתוספתא בכורות ובירושלמי בבא בתרא הפך אפוא למסע היסטורי, גיאוגרפי וארכאולוגי בעקבות דמויות נשיות מלכותיות מימי בית שני שהייתה להן אחיזה כלשהי בבקעת יריחו הפורייה וסביבתה. האם ניתן לבסס השערות, חריפות ומפליגות ככל שיהיו, על בסיס אזכור יחידאי עלום בספרות חז"ל? כנראה שלא, הן לגבי ההצעות הוותיקות והן לגבי ההצעות החדשות. הסיבות לכך הן רבות אך בפשטות, מההקשר ההלכתי בשני המקרים, מסתבר שמדובר בשני מקומות הסמוכים מאד אחד לשני אלא שהירדן מפריד ביניהם ו/או הם שייכים לישויות מנהליות שונות ("שני אבטוניות") כמו הדוגמא המוכרת של בית ירח וצינבריי ("או לא היו אלא שני אבטוניות. כגון בית-ירח וצינבריי" ירושלמי מגילה א א ע ע"א) הצמודות אחת לשנייה בדרום הכנרת היום; שנית, מדוע בכלל להזדקק לדוגמא מרוחקת באזור בקעת יריחו כאשר בתחילת אותה הלכה בתוספתא הובאו דוגמאות מהגליל?; שלישית, ומה פתאום לציין שם של יישוב/אחוזה קדום ששמו השתנה הרבה לפני זמן התוספתא? מוטב להניח אפוא שהדוגמאות הנ"ל הן מאזור שהוא ככל הנראה בסביבת הכנרת, אם בעמק הירדן מדרום לכנרת או מצפון, מיישובים בני התקופה של חז"ל ושכרגע זיהויין נותר חידה (האם יש קשר כלשהו לצינבריי/ בית ירח? זאת הייתה יכולה הייתה להיות דוגמא נאותה, לא?). החידה עדיין נותרה פתורה אבל הספקולציה על "שלומי"/"שולמי" של תוספתא בכורות והקשר שלה למבצר, אחוזה או יישוב על שם שלומציון או סלומה אחות הורדוס באזור בקעת יריחו, היא פיתוי שכנראה קשה לעמוד בפניו...


אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה