יום חמישי, 20 באוגוסט 2026

"ירושלים של זהב" בעיר הקדם-חשמונאית: צוהר חדש למעמד העילית של ירושלים במאות השלישית והשנייה לפני הספירה

 


פורסם ב-20/8/2026

הגליון האחרון (121) של ATIQOT הוקדש לנושא בתים ומשקי בית קדומים (Ancient Homes and Households). כפי שמתואר במבוא הקצר לגליון הזה, אין הכוונה רק בחידושים באדריכלות הפיזית של המרחב הבנוי אלא גם בניתוח מרחבי ושל הממצאים בהקשר של ארכיאולוגיה חברתית שהפכה להיות נושא מפותח מאד בארכיאולוגיה בשני הדורות האחרונים. הכנסת אלמנטים של מדעי החברה (בנוסף כמובן לחידושים של המדעים המדויקים) לניתוח ופרשנות הממצאים העניקה מנעד חדש של פרשנויות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות בהתאם לגישות מודרניות וחדשניות. יש בכך פוטנציאל עצום אך גם סיכונים ומוקשים של פרשנות ספקולטיבית שעלולה לחרוג במעט או בהרבה מפרשנות אינפורמטיבית קונבנציונאלית והשיח סביב הסיכויים והסיכונים בשימוש בכלים ממדעי החברה לגבי העת העתיקה מתפתח עד היום. חלק מהשינוי הוא גם מעבר ממחקרים על תגליות בודדות, מרהיבות ככל שיהיו, לבחינה מרחבית ששמה דגש על ההתנהגות האנושית משחר ההיסטוריה עד ימינו. התגלית לכשעצמה היא משנית יחסית למסקנות החברתיות או ההתנהגותית (HABITUS) שניתן למצות מתוך ניתוח מעמיק של הקשרים שונים של הממצא הבודד וצירופו לממצאים "בודדים" אחרים. ניתוח כזה עשוי להוביל לגילויים חדשניים אך גם יש כאן חשש לטיעון מעגלי שבו הזיקה בין הממצא ובין התיאוריות החברתיות במעגל פנימי שהוא עצמו לעיתים כמו הררים התלויים בשערה.

יום חמישי, 23 ביולי 2026

"אֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין בַּזְּמַן הַזֶּה"- האם הוטלה הגבלה על סיוד וצביעת הבתים אחרי החורבן?

 


פורסם ב-23/7/2026

החל בתקופה ההלניסטית, חדרו למרחב של ארץ ישראל וסביבתה, פיתוחים חדשים בעיטור המבנים, הן פסיפסים על הרצפות והן עיטורי טיח מגוונים על הכתלים. בתקופה הרומית ובעיקר מימי הורדוס ואילך, העיטור האדריכלי הלך וכבש לו מקום הן במבני הציבור והאירוח והן בבתים הפרטיים של שכבות העילית. בחברה היהודית, אמנם הייתה מגבלה או טאבו על תיאור אמנות הדמות אך כל עוד זה לא פגע בטאבו הזה, היה אימוץ לא מבוטל של מיטב אמנות העיטור האדריכלי- לא רק בארמונות המפוארים של המלך והשלטון אלא גם בבתי המידות של האצולה הירושלמית או בבתי האחוזה הכפריים בכל אזור יהודה (למשל טיח מסוג אופוס ספיקאטום באחוזה המפוארת באמציה). פרסקאות ועיטורי סטוקו (טיח מכויר) התגלו גם בעיירות כפריות שחלקו נטלו חלק במרד ברומאים- בית הפרסקאות ביודפת (בתמונה למטה) אך גם בגמלא ובמגדלה כולל בבית הכנסת שהתגלה ב-2009 (בתמונה). כמובן שהיה הבדל גדול בין בתי המידות המפוארים ובין הבתים הפשוטים אולם מתברר שמי שהיה בעל אמצעים או ידו משגת, השתמש בטכניקות העיטור המקובלות כדי לעטר את קירות ביתו גם כאשר לא היה מדובר במרחב עירוני מובהק או באינטראקציה עם התושבים הנוכרים. בחודשים הראשונים של המרד, כאשר קסטיוס גאלוסי הגיע לכבול בגבול הגליל המערבי עם פרוץ המרד, הוא הופתע מאיכות הבתים של התושבים היהודיים שדמו לאלו של הערים בצור וצידון (מלחמת היהודים ב 504).

יום שלישי, 14 ביולי 2026

'סודות חוקוק': על התערוכה המציגה את בית הכנסת המפואר של כפר יהודי "סטנדרטי" בגליל התחתון בתקופה הביזנטית


 



ביקור קצר בתערוכת "סודות חוקוק" החדשה בבית יגאל אלון ליד קיבוץ גנוסר. התערוכה צמודה למיצג הקבע של תערוכת "שביל הסנהדרין" מלפני כמה שנים המציגה מבחר ממצאים מאתרי הגליל היהודי בתקופת המשנה והתלמוד. התערוכה מתבססת על פרויקט החפירות העיקרי של חפירות חוקוק ובמרכזו בית הכנסת עם מגוון הפסיפסים המקראי המרהיב.
הדגם המוצג בכניסה מציג את חוקוק ככפר גלילי "טיפוסי" (המרכאות בכוונה, המושג 'כפר טיפוסי' הוא לא מדויק) היושב במרכז גבעה בגליל התחתון בסביבות שנת 400 לספירה ואילך, כלומר כפר גלילי בתקופה הביזנטית לכל המוקדם בשלהי תקופת האמוראים או אף מאוחר יותר. בחדרי התערוכה מוצגים תמונות של הפאנלים המרכזיים של הפסיפס שהתפרסמו בתקשורת בהדרגה לאורך עונות החפירה ונמצאים בעיצומו של הדיון המחקרי גם כיום. בחדר קטן מוצג העולם התת-קרקעי של חוקוק לאור מחקר מערכות המסתור שנחקרו בידי רשות העתיקות ובהובלת ינון שבטיאל בנקודות שונות בחורבה. בחדר המרכזי מוצגים מרכיבים שונים של הווי הכפר כולל בית המעיין, מקוואות טהרה, מתקני התעשייה כמו גתות כולל ההצעה מלפני יותר מעשרים שנה של כמה חוקרים לזהות מתקנים ייחודיים עם תעשיית החרדל הנזכרת בספרות חז"ל בהקשר לחוקוק. למעשה, התערוכה הקטנה היא בעיקר של תמונות ושל דגמים או שחזורים אפשריים של הכפר בשגשוגו. בעתיד, גם האתר עצמו יוכשר לביקורים מסודרים (דגש על 'מסודרים') והתערוכה הזו היא למעשה קדימון לקראת הכשרת האתר העתיק לביקורים מסודרים.

יום שלישי, 12 במאי 2026

"רבי אבון משכבו בכבוד": 'רבנים אפיגרפיים' בשדה הקבורה של קצרין העתיקה

 


ב-21 באוגוסט 1974, התפרסמה ב-"דבר" ידיעה קצרה מאת צבי אילן עם הכותרת "כתובת נתגלתה בכפר קצרין בגולן". לפי הידיעה, כתובת עברית על אבן בזלת בשתי שורות שהוצבה באופן הפוך כמשקוף בכפר הסורי אותרה במסגרת סיור של בית ספר שדה גולן בידי דודיק בן עמי (נפטר ב-2022). שמואל (סמי) בר-לב, לימים ראש מועצת קצרין המיתולוגי שהלך לעולמו לא מכבר, עזר לפענח את הכתובת- "רבי אבון משכבו בכבוד". זאת לא הייתה הכתובת הראשונה שהתגלתה בין חורבות הכפר קסרין (קצרין) אולם היא העידה כפי שכתב אילן "עתה נראה כי בסמוך לקצרין היה בית עלמין של היהודים תושביה ומצבה ממנו נוצלה יותר מאוחר כאבן בנייה". הכתובת עצמה ביחד עם קבוצת כתובות אחרות פורסמה כעשור מאוחר יותר בידי דן אורמן (להלן). כידוע לכל מי שמבקר כיום בפארק קצרין העתיקה, כתובת זו נתנה את השם לאחד מהבתים המשוחזרים "בית רבי אבון" כמו לבית נוסף "בית עוזי" על שם כתובת נוספת שהתגלתה במהלך חפירות בית הכנסת העתיק במקום ואף בקצרין החדשה יש עד היום בית כנסת "רבי אבון" שגם הוא על שם הדמות הנזכרת בכתובת הזו.