יום שני, 16 בנובמבר 2026

לפירושו של מכלול מקוואות הטהרה הסמוך לדרך שבין חברון לירושלים

 




פורסם ב-16/11/2026

אתמול קפצתי לביקור קצר באזור גוש עציון אחרי מספר שנים שלא הייתי באזור. את מרבית המקומות ראיתי לא פעם ולא פעמיים אבל מדי פעם כדאי לרענן את הזיכרון ויש גם חידושים. הפעם הלכתי להציץ באחוזת הקבר (זאת שהתפרסמה בתקשורת כאחוזת אלעזר החורני) למרגלת גבעת המנזר הרוסי ; חורבת ג'ומג'ום המצולעת במורד של שלוחה של משואות יצחק הישנה, המקווה העתיק בחורבת בית סאוויר (גבעת החיש) וכן את אבן המיל ה-12 ומכלול מקווה הטהרה ב-"דרך האבות" בין אלון שבות ואלעזר וזאת בנוסף לכמה תצפיות ומצפורים במרחב. בצמוד למקווה הטהרה המוכר, מתנהלים בשבועות האחרונים חפירות במתקן/מקווה הצמוד אליו מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה (אני אשתף עדכון שפורסם ממש במקרה היום בדף של קמ"ט) אבל זאת גם הזדמנות לערוך היכרות עם תולדות המחקר של המכלול הזה מכיוון שהוא היה חידוש של ממש בתולדות מחקר המקוואות והתווה את הדרך לכיוון שהלך והתעצם בדור האחרון.

1. מקווה הטהרה ליד אלון-שבות התגלה לראשונה ב-1986 בצמוד לדרך העתיקה בין ירושלים לחברון ובסמוך לאבן המיל ה-12 (ששכבה במשך שנים על האדמה עד שהקימו אותה מחדש). דוד עמית ז"ל שהיה מדריך בכיר בבית ספר שדה כפר עציון כמעט מראשיתו וארכיאולוג מטעם אגף העתיקות (לימים- רשות העתיקות) בעזרת צוות בית הספר, גילה במחקריו שבאזור מרכז גוש עציון יש כמה אתרי עתיקות משלהי ימי בית שני ועד מרד בר כוכבא שבהם יש לפחות מתקן אחד או יותר שזוהו כמקוואות טהרה עתיקים. בין השאר מדובר בחורבת ג'ומג'ום הנ"ל או חוביילה (משואות יצחק הישנה). אחד מהם, חורבת הילאל (חכלילי) בכניסה לבת-עין שהיה חווה עם מקווה טהרה בנוי בעל שני פתחים, נחפר על ידו ב-1990 ופורסם בצורה יותר מפורטת לפני שנים אחדות בידי חיים כהן. אבל המתקן הזה היה שונה- הוא למעשה היה 'מכלול' שכלל שני מתקנים חצובים עם חללים תת-קרקעיים (מזרחי ומערבי) אבל לא היה שום אתר או יישוב שניתן לקשור אותו לאותם מתקנים אלא רק לדרך העתיקה ממזרח לחורבת בית זכריה ולנחל נעמנים המפריד בין שלוחת בית זכריה ובין השלוחה שעליה הייתה הדרך העתיקה והמתקנים הצמודים אליה.
2. ב-1990 נערכה חפירה בראשותו במתקן המערבי ובדיקה קצרה במתקן המזרחי. המתקן המערבי כלל כניסה מדורגת חצובה המחולקת הן באמצעות שני פתחים מקושתים נפרדים והן באמצעות מחיצה חצובה בסלע גבוהה למדיי הנמשכת לכל אורך המדרגות ואפילו לתוך החדר הפנימי מעבר לפתחים הכפולים המפרידה את גרם המדרגות לכל אורכו ויורדת ממש עד בריכת הטבילה עצמה. אי אפשר היה לטעות- המתקן הזה היה דומה להפליא למקוואות טהרה בעלי סידור הפרדה ו/או פתחים כפולים שזוהו בעיקר בירושלים (ולכן גם כונו לעיתים "מקוואות ירושלמיים") ולמען האמת היא אפילו "קיצונית" יותר מאשר מקוואות רגילים בעלי סידורי הפרדה. החלל הפנימי של המתקן המזרחי היה גדול פי כמה מאשר מקווה הטהרה המערבי אך למרות זאת הוא היסס מלכנות אותו מקווה טהרה אלא "מתקן" (Installation) ובפרסום החפירות ב-1999, שני המתקנים יחד כונו על ידו "מכלול (Complex) מקווה". עשר שנים מאוחר יותר, נערכה חפירה קצרה במתקן המזרחי בידי יובל פלג המנוח מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה ולאור התוצאות של החפירות, עמית ופלג (2004) הגיעו למסקנה שגם המתקן המזרחי הוא מקווה טהרה משלהי ימי בית שני שהפך בתקופה הביזנטית למאגר מים ובהמשך עבר שימושים שונים בתקופה הממלוכית. כשמבקרים במקום, הרושם הראשונים הוא שהמקווה החפור עם סידור ההפרדה היה המרכזי אבל האמת הוא שיחסית למתקן/מקווה המזרחי הוא קטן פי כמה (ראו בתכנית המצורפת לאחת התמונות למטה). אם כן, המכלול הזה הכיל שני מתקנים בנויים וחצובים, אחד גדול במיוחד והשני קטן יותר אך מעוצב היטב ובו הקפדה על הפרדה ועל קיומה של מחיצה לכל אורך המדרגות עד בריכת הטבילה. החפירות החדשות מתמקדות באותו מקווה גדול שנבדק ונחפר באופן חלקי בזמנו על ידי עמית ופלג.
3. אולם, אם אין יישוב עתיק כלשהו שהמתקנים הללו נמצאים בזיקה אליו, מה פשרו של המכלול הזה? המכלול החריג הזה הביא את עמית להציע השערה שאותה הוא פיתח בהרחבה באותם שניים של שנות התשעים של המאה הקודמת בכמה מאמרים (כולל בעבודת מוסמך)- המכלול לא שירת את תושבי האזור או את העובדים במתקנים חקלאיים דוגמת בתי בד או גתות אלא בזיקה לדרך הראשית לירושלים. מכיוון שלא נמצאה גם אינדיקציה לתחנת דרכים/פונדק, הוא הציע שהמכלול הזה שימש את עולי הרגל בדרכם לירושלים בטרם כניסתם לעיר. לשם כך הוא גם הסתייע במקור במשנת שקלים שבו תואר כיצד שליחי בית הדין היו יוצאים במהלך חודש אדר לתקן את הדרכים והמקוואות- מעתה, התיאור הכללי במשנה קיבל פנים מוחשות אבל צריך לומר שזה היה חידוש גדול בחקר המקוואות העתיקים עד אז שכן המקור ההוא במשנת שקלים ומקבילותיו עסקו לכאורה במקוואות הלכתיים לפני הכניסה להר הבית ולגבי מתקני המים בדרכים, הכוונה הייתה בדרך כלל להספקת מים במאגרים ובורות ולאו דווקא לצורך היטהרות הלכתית באמצע הדרך. לדעתו של עמית, הגודל של המתקן המזרחי במכלול וההקפדה המחמירה כמו המקוואות הירושלמיים שהשתקפה במקווה המערבי התבארה בגלל הצורך לשרת את העולים הרבים ואת דרישות הטהרה המחמירות לפני ההגעה למקדש. כדי לבסס את ההסבר הזה, הוא צירף מתקן גדול נוסף עם מאפיינים קצת דומים שהיה מוכר מזה שנים רבות מצפון לחברון- ביר איג'דה או חמאם שרה שלדעתו, גם הוא שימש את עולי הרגל בדרכם מאזור חברון לירושלים. זאת הייתה למעשה הסנונית הראשונה במחקר שהתפתח מאד של דרכי עולי הרגל לירושלים והעדויות הארכיאולוגיות להיקפה של התופעה הזו בשלהי ימי הבית.
4. אלא שלא כולם קיבלו את ההצעה הזו- שמעון גיבסון (2005) למשל פקפק בתועלת האפשרית של היטהרות של עולי הרגל במרחק כל כך גדול מהכניסה לעיר עצמה. עד שהעולים לרגל יגיעו לשערי העיר, יש סיכויים רבים להיטמאות נוספת והגיוני יותר היה לבנות מתקנים כאלו בכניסה לעיר או כפי שאכן התגלה לאחרונה במתכונת דומה, בכניסה לשערי הר הבית, שם כבר הצורך בשמירה על טהרה בסיסית הייתה חמורה יותר. לפיכך, הוא העדיף להניח שגם במקרה של מכלול המתקנים ליד אלון-שבות, עדיף להניח שהם קשורים לתעשייה החקלאית ולכרמים הסמוכים. גם רוני רייך במונוגרפיה שלו על המקוואות (2013, עמ' 257-256), העלה ספקות באשר להסבר הזה למקוואות הגדולים הציבוריים בהר חברון שנמצאים בצידי הדרכים או בכלל במרחבים הפתוחים. יונתן אדלר (2011, עמ' 126-122) אימץ את השערתו של עמית לגבי המכלול באלון-שבות אך הציע הסבר שונה במקצת בהתאם לגישתו העקרונית- המקוואות הללו אכן שימשו את עולי הרגל בדרכם לירושלים אבל לא לשם היטהרות הלכתית בכניסה לעיר או למקדש אלא לצורך טהרה יום-יומית שלהם. הוא הציע שהיה בסמוך למכלול מעין 'חניון לילה' בעמק שבין אלעזר ובין אלון שבות (גבעת החיש) והמכלול הזה שימש את העולים לרגל לצרכי הטהרה האישיים שלהם. כך או כך, התיאוריה הזו של עמית התקבלה על דעת רוב החוקרים ובהתאם לכך, הוצע בשנים האחרונות לזהות מתקנים דומים גם במקומות אחרים- למשל במקווה ציבורי גדול מימדים למרגלות תל תמנה בצפון-מערב יהודה בדרך מאנטיפטריס לאזור גופנה וירושלים שזוהה על ידי דביר רביב כמקווה ציבורי ששימש את עולי הרגל (2017, עמ' 28-25). תופעה דומה היא של מאגרי מים גם אם לא מדובר ממש במקוואות כמו זה ליד חורבת מצד בדרך שמאמאוס לירושלים, ליד אתר השומרוני הטוב בדרך מיריחו לירושלים או בג'בל אל קט ליד עמק שילה. ייתכן וגם המתקן המזרחי באלון שבות שימש בהתחלה כמאגר מים ולא מקווה, ואולי החפירות החדשות עשויות לשפוך אור על היחס הכרונולוגי בין שני המתקנים הצמודים.
5. המחקר החלוצי של דוד עמית על המקוואות בהר חברון שהתחילו עם התגלית של המכלול ליד אלון-שבות, הוביל גם לשינוי פרדיגמה של הפונקציות השונות בירושלים ובסביבתה וכיצד ההיבט הארגוני של העלייה לרגל באה לידי ביטוי במרחב הגיאוגרפי משערי הר הבית ועד המעלות שהובילו את עולי הרגל בדרכים לירושלים ולהר הבית. אם המקווה ליד אלון שבות שימש את עולי הרגל, הרי שהדרך היא גם "דרך עולי הרגל" ולנוכח שפע הממצאים והעדויות של ירושלים וסביבתה בשלהי ימי הבית שני, במחקר של השנים האחרונות, ההיבט הריטואלי, הארגוני והנוף הפיזי של ירושלים, סביבתה הקרובה והדרכים המובילות אליה, קיבל תנופה משמעותית והסנונית הראשונה הייתה זו של המקוואות הסמוכות לדרכים באזור הר חברון. מעתה, גם מקוואות אחרים, למשל, לפי ההצעה של עמרי עבאדי, זה שליד קברי המלכים, קיבל פנים אחרות של הדרך של עולי הרגל לירושלים. הדרכים לירושלים כבר לא היו סתם דרכי גישה לירושלים אלא "דרכים נושאות עם" וגם כיוון הכניסה לעיר עצמה מדרום נתפסה כבעלת אופי ריטואלי באמצעות "רחוב עולי הרגל".
6. לתגלית של המכלול ליד אלון-שבות הייתה גם השלכה לגבי הדיון באשר לטיפוס הייחודי של מקוואות עם הפרדה כפולה ו/או מחיצה. לאחרונה, זיסו וקליין (2026) ציינו שכיום ידועים כ-70 מקוואות מהסוג הזה כולל כמה באזור של הרי ירושלים ממערב לעיר וזאת בנוסף לשורה של מקוואות מטיפוס דומה שהתגלו בשנים האחרונות בסקר דרום השומרון וצפון יהודה. רוני רייך היה הראשון שקישר אותם כבר לפני כמעט יובל שנים באופן ישיר לדיון ההלכתי במשנת שקלים (ח ב) ובמקומות אחרים שנועדו להפריד בין הטמאים היורדים להיטהר ובין הטהורים העולים מאגן הטבילה. אולם, מדוע היה טיפוס או טיפוסים מיוחדים כאלו בניגוד לרוב המתקנים? כאן התחיל דיון באותם שנים ממש שבו המקוואות החריגים בהר חברון נחשפו. היו שהציעו שזה קשור למחלוקת בין הצדוקים והפרושים או בין כהנים לאלו שאינם (רגב) אך דוד עמית, בין השאר על בסיס המכלול הזה וגם זה שהוא חשף בחורבת הילאל, טען שזאת תופעה רחבה ומקיפה שאינה קשורה לאליטה של הכהנים דווקא אלא משקפת אתוס כללי של הקפדה יתירה על דיני טהרה. מאז, הוצעו אבחנות מדויקות יותר- האם הטיפוס הזה נועד לטובת טהרת עולי הרגל (גרוסברג) או להפריד בין טהורים מדרגות שונות ולאו דווקא מחשש של לטמא את הטהורים או בין דרגות טהרה (אדלר). בחפירות בעשור הקודם בתל חברון התגלו שני מקוואות חריגים בגודלם עם סידור הפרדה משולש (!) שנראים כעונים לקטגוריה של מקוואות ציבוריים אבל לא בהקשר של דרכים אלא של רובע המגורים והתעשייה הסמוך כשהחופר (דוד בן שלמה) השווה אותם למקוואות החריגים בחורבת קומראן.
7. סוף דבר- עם ההתקדמות בחקר המתקנים המדורגים החצובים ושיהוים הרווח כמקוואות טהרה מתקופה מובחנת, התברר שההסברים הראשוניים שהוענקו למטרתם, לא מסוגלים להסביר את מלוא היקף התופעה (כמדומני, מספר המתקנים הללו המזוהה במחקר מתקרב כבר לאזור ה-1000 [!]) ואת השימושים השונים. יש נסיונות לפרק את השימושים השונים באופן פרטני (כך במונוגפריה המפורטת של רוני רייך) ויש נסיונות להבין את התופעה במבט-על כחלק משינוי חברתי, דתי, תרבותי וכלכלי החל בתקופה החשמונאית ואילך. הסברים 'הלכתיים' גרידא מהספרות הכתובה עשויים להטעות שכן בשלב מסוים, אנחנו מנסים להבין את מערכת השיקולים ואת דפוס המחשבה של החברה שבה גם ביישובים נידחים ואף במערות מקלט קשות להגעה, נחצבו מקוואות טהרה מהסוג הזה. דווקא מכיוון שמדובר על תופעה ארכיאולוגית נרחבת ומקיפה כל כך, אנחנו עלולים לנסות להסביר את השיקולים הספציפיים בדפוס מחשבה או שיקול שהוא מאוחר ובהקשר תרבותי ודתי או הלכתי אחר שהשתנה בנסיבות כאלו ואחרות. השערה שהניח דוד עמית המנוח לפני יותר משלושים שנה עדיין רלבנטית ואפשרית אבל רצוי להשאיר אותה בגדר הצעה והשערה הגיונית אך לא עובדה גמורה ודאית.

לינקים והפניות:

1. המאמר של דוד עמית (באנגלית) על המכלול של המקווה סמוך לאלון שבות (1999): https://www.jstor.org/stable/23459418

2. המאמר של דוד עמית ויובל פלג על המקווה הצמוד למקווה הנ"ל (2004): https://www.jstor.org/stable/23462901 3. מאמר של בועז זיסו ואיתן קליין על מקוואות טהרה עם סידורי כניסה כפולים בהרי ירושלים (2026): https://www.academia.edu/60000687/Zissu_B_Klein_E_2026_Ritual_Baths_with_Double_Entrances_in_the_Jerusalem_Hills_Architecture_and_Context 4. מאמר של דביר רביב על תל תמנה ובו סעיף על המקווה הציבורי למרגלות התל (2017): https://www.ariel.ac.il/wp/ihd/wp-content/uploads/sites/140/2019/02/Bemaabe-HaHar-7_Heb_Article-1_Raviv_Web.pdf
5. הרצאה של דביר רביב במסגרת סדרת הרצאות לחג הסוכות מטעם אונ' בר אילן (תשפ"א): https://www.youtube.com/watch?v=hlVsYt5x-MU&t=22s

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה