כאשר הארכאולוגים גילו את שרידי בתי הכנסת הקדומים, הם הניחו שהשרידים של מדרגות או יציע באותם בתי כנסת היו של עזרת הנשים באותו אופן שבו הקומה השנייה או היציע בבתי הכנסת של התקופות המאוחרות וכך זה הופיע בשחזורים השונים של בתי הכנסת הקדומים. הם לא רק הושפעו מצורת בתי הכנסת המאוחרים אלא לכאורה הייתה להם עדות ברורה לקיום המודל הזה של הפרדה מפלסית ושל יציע ובו יושבים הנשים מהמסורת העתיקה על הגזוזטרא שהותקנה בעזרת הנשים בבית המקדש- ההנחה הייתה שמשם זה הגיע לבתי הכנסת של תקופת המשנה והתלמוד והמשיך עד ימינו אנו באופן כזה או אחר, לפחות בבתי הכנסת האורתודוקסיים. ואמנם, כאשר התחילו הניסיונות לשנות את דגם הישיבה הנפרד המסורתי בבתי הכנסת, הן המתנגדים והן המחייבים נזקקו לחזור שוב לאותה גזוזטרא עתיקה בעזרת הנשים בבית המקדש- האם היא אכן המקור לעזרת הנשים המסורתית או שמא היא חריגה ויוצאת דופן, שאלה שמרחפת עד היום והופכת את הדיון בה לכזה שהוא מעבר לדיון מחקרי על נסיבות התקנתה של אותה גזוזטרא.
