1. "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה. ולמה אמרו 'שתי שורות במרתף'? מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים: שתי שורות החיצונות שהן העליונות" (משנה פסחים א א)
המשנה הראשונה במסכת פסחים עוסקת בהליך בדיקת חמץ. אך היכן צריך לבדוק ולחפש את החמץ? המשנה מציינת כלל הגיוני אם כי דווקא לגבי היכן *אין* צורך לבדוק: "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ- אין צריך בדיקה". המשך המשנה "מסבך" את הכלל ומתייחס למקום ש-*יש* צורך לבדוק: " ולמה אמרו 'שתי שורות במרתף'? מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות". המשנה מצטטת אפוא מקור קדום ("אמרו") שציין מקום ספציפי שבו צריך לבדוק "שתי שורות במרתף" וכדי להתאים אותו לכלל הנ"ל היא מסבירה שבמקרה הזה הוא "מקום שמכניסין בו חמץ". ואם זה לא מספיק, מובאת מחלוקת קדומה בין בית הלל לבית שמאי לגבי זיהויין של אותן "שתי שורות במרתף". המשנה מתחילה אפוא בכלל מקיף, ממשיכה באזכור של מקור קדום המציין מקרה קונקרטי ומסתיימת במחלוקת עתיקה לגבי היישום הפרטני של אותו מקרה קונקרטי.
