יום שני, 25 בינואר 2021

השמות של הכפרים הנעלמים במרכז רמת הגולן והמקרה החריג של כפר נפח:


 

פורסם ב-25/1/2021

לפני קצת יותר מחודשיים פורסם שבחפירות הצלה של רשות העתיקות שנערכו בסמוך למחנה נפח ברמת הגולן, נתגלתה בין השאר אבן גבול מהתקופה הרומית המאוחרת ובה הופיע ביוונית השם "כפר נפח" שהשתמר בשם הכפר הסורי שהיה במקום עד מלחמת ששת הימים וכמובן במחנה הצבאי המפורסם. כבר בפרסום בכלי התקשורת צוין שעל אף שכתובות של אבני גבול באזור הגולן מוכרות היטב כבר שנים רבות, מדובר בתגלית חריגה שכן למעט מקרים בודדים ממש, במרכז הגולן לא השתמרו שמות עתיקים עד ימינו בשל קטיעת הרצף היישובי מהתקופה הביזנטית ועד העת החדשה למעט גל התיישבות בתקופה הממלוכית. זאת בניגוד למצב באזור דרום הגולן, שם בשל הרצף היישובי עד המאה ה-19, השמות הקדומים השתמרו בצורה די טובה יחסית עד לעת החדשה. והנה, לפחות במקרה של "כפר נפח", התגלית הטרייה מלמדת כי לפחות במקרה הזה, דווקא השם הערבי של הכפר שהיה במקום דווקא כן משמר את השם הקדום של האתר בתקופה הרומית.

יום שני, 18 בינואר 2021

'אוי לי מבית קתרוס': משקולות "קתרס" בבית השרוף ומתחת לבית כנסת "תפארת ישראל"

 


פורסם ב-18/1/2021

בדף של אתמול (נז ע"א) הובאה ברייתא (שיש לה מקבילות קודמות בתוספתא זבחים ומנחות) מוכרת ובה מארג מפורסם של מסורות ואנקדוטות המעידות על שחיתות הכהנים הגדולים בירושלים בשלהי ימי בית שני. בחלק הראשון הובאו שני מעשים שבהם "גדולי כהונה" היו לוקחים בכח את עורות הקודשים מהכהנים הרגילים ועל "בעלי אגרוף" היו מחרימים קורות שקמה ביריחו וכנגדם הנגזלים נאלצו להקדיש אותם לשמים, רק כדי שלא יפלו לידי אותם גורמים. על רקע מעשי ה-"בריונות" הללו של גדולי הכהונה ובעלי האגרוף, הובא מעין "שיר מחאה חברתי" בן הבית השני (כך לפחות זה מוצג מפי הדמויות) מפורסם המפרטת כמה דוגמאות לכוחם המצמית של בתי הכהונה החזקים ערב חורבן הבית השני:
"על אילו ועל כיוצא בהן ועל הדומה להן ועל העושין כ/במעשיהן היה אבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן איש ירושלם אומר: '
אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן.
אוי לי מבית קדרוס/קתרוס (בבבלי) אוי לי מקולמסן.
אוי לי מבית אלחנן אוי לי מבית לחישתן.
אוי לי מבית אלישע אוי לי מאגרופן.
אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכ/בי. שהן כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהם אמרכלין. ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות" (תוספתא מנחות ג כא; בבלי פסחים נז ע"א)

יום ראשון, 17 בינואר 2021

על זהותם ההיסטורית (?) של "אנשי יריחו" של המשנה

 


פורסם ב-17/1/2021

המשנה הנועלת את הפרק הרביעי (לפחות לפי כתבי היד) מציגה על פניה עדות מרתקת שכן היא מציגה קובץ מנהגים/הלכות שאינן תואמות במלואן את ההלכה של החכמים ואת האופן שבו התייחסו החכמים בשני לשונות שהם עצמם בעלי עניין: "ברצון/שלא ברצון חכמים" (לפי התוספתא); "ומיחו/ולא מיחו בידם". מעבר לפרטי המקרים ולרקע ההלכתי המנויים במשנה זו, עצם ההתייחסות לקהילה/קבוצה המזוהה כ-"אנשי יריחו" גרמה לעניין רב אצל הפרשנים ובעיקר אצל החוקרים השונים. מדוע? כי אנחנו יודעים הרבה מאד על יריחו וסביבתה בתקופת בית שני- נווה המדבר הפורה עם האקלים החם והיבש גם בימי החורף עם המטעים המפורסמים של התמרים והאפרסמון (בלסם) היה לשם ולתהילה הרבה מעבר לתחום המצומצם של יהודה. במקורות העתיקים בני התקופה שתיארו את ארץ יהודה, רק ירושלים הייתה מפורסמת יותר מבקעת יריחו והמטעים היוקרתיים שלה. מהתיאורים השונה עולה מציאות אגררית רצופה וממושכת לפיה אדמת בקעת יריחו במרבית הזמן הייתה בבעלות השלטון המרכזי ומקור רווחים כלכלי ראשון במעלה לשליטי יהודה. כנראה אף יש רמזים לכך שלמקדש עצמו היו שם אדמות או מטעים או אחוזות חקלאיות או לפחות הם היו קשורות אליו ולפעילות השוטפת שלו. גם בספרות חז"ל נשמרו לא מעט רסיסי ידיעות על פוריותה הנודעת של עיר התמרים ובקעת יריחו ("דושנה של יריחו") ועל כך שהיא הייתה קשורה למקדש ולירושלים, בעיקר באמצעות נוכחות משמעותית של כהנים, כנראה הריכוז המשמעותי הגדול ביותר של כהנים מחוץ לירושלים (המסורת על 12 משמרות כהונה מיריחו). לבסוף, גם העדות הארכאולוגית של האחוזה הממלכתית החל מימי החשמונאים ובהמשך הארמונות המפוארים שנבנו על גדות ואדי קלט; מבנה היפודרום ליד תל אל סאמארת; מבנה ציבורי מהתקופה החשמונאית בסמוך לארמונות החשמונאים שאהוד נצר זיהה אותו כבית כנסת (אך מרבית החוקרים אינם מקבלים זאת); ולבסוף מערות הקברים הרבות ממערב לעיר שנחפרו בשנות השבעים כולל מערכת קבורה של מספר דורות השייכת למשפחה אמידה מהמאה הראשונה לספירה ("קבר גלית" או משפחת יהועזר) המשקפת את האוכלוסייה האמידה בעיר הגנים. יריחו (לא הארמונות המלכותיים) לא הייתה יישוב אורבני במובן הקלאסי אלא סוג של "עיר גנים" קדומה- מארג של מבנים וחצרות עם מטעים וגנים שהתפרסו על שטח נרחב במיוחד. הלכך, העדות במשנה על "אנשי יריחו", המנהגים/הלכות המפורטים ברשימה התנאית והיחס האמביוולנטי של החכמים כלפיהם, הביאה לשורה של נסיונות לזהות אותם עם הידיעות החיצוניות שיש בידינו על יריחו ההיסטורית ותושביה היהודיים בימי הבית.

יום שלישי, 12 בינואר 2021

"שנכנסו לרחוץ בכבול": צוהר להווי של עיירה יהודית אמידה בגבול הגליל ועמק עכו

 


פורסם ב-12/1/2021

הפרק הרביעי של מסכת פסחים עוסק במנהגים מקומיים וביחס שבין ההלכה הפורמלית למנהג המעשי הלוקאלי. אגב דיון בעקרון המנחה של "דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור, אי אתה רשאי להתירן בפניהן", מובא קובץ מעשים שמהם עולה המציאות שבו החכם נפגש עם מנהג או פרקטיקה מחמירה יותר ממה שההלכה מתירה. המקור הוא בתוספתא מועד קטן והוא מופיע בעיבוד דומה אך שונה בפרטים שונים, גם בירושלמי וגם בבבלי אצלנו (דיון נרחב על כך אפשר לראות בביאור של אהרן עמית על הסוגיה במסגרת הפירוש המדעי של איגוד התלמוד). אני אצטט את המקור בתוספתא מועד קטן: