יום שישי, 24 במאי 2019

ה-"סיפוח" הראשון של ימי החשמונאים: עפרים, רמתים ולוד

 


פורסם ב-24/5/2019

בחוברת האחרונה של "קתדרה" (171, ניסן תשע"ט) ד"ר Dvir Raviv מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן עסק בעדות הארכאולוגית האפשרית לשלב הראשון של התרחבות השלטון החשמונאי ביהודה: הוספת שלושת המחוזות בצפון וצפון-מערב יהודה בימי יונתן (145 לפנה"ס), באזור דרום השומרון של היום, מהר בית אל במזרח ועד שפלת לוד במערב. השאלה שבכותרת המאמר: "שינוי דמוגרפי או אישור מצב קיים" מוכרת בספרות המחקר הגיאוגרפי-היסטורי כבר שנים רבות אולם לאור הסקר הארכאולוגי המקיף שהוא ערך בדרום השומרון בשנים האחרונות, העדות הארכאולוגית מעניקה אפשרות לדון בנושא זה מתוך מסד נתונים ארכאולוגי מוצק יותר.

יום שישי, 19 באפריל 2019

"שהיו מסובין בבני ברק": מתי ומדוע יוחס הכינוס של החכמים בבני ברק?


מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"
המעשה המפורסם המובא בתחילת ההגדה במסגרת הקטעים העוסקים בשבח הסיפור ביציאת מצרים מתאר התכנסות של חמישה חכמים נודעים בני דור יבנה בליל פסח (בהנחה ש-"כל אותו הלילה" הכוונה אכן לליל פסח) בבני ברק ובו הם סיפרו כל הלילה על יציאת מצרים עד שתלמידיהם הזכירו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. על אף שזה לא נאמר במפורש, הציון של המקום- בני ברק- המוכר גם ממקורות אחרים (להלן) בתור מקומו של רבי עקיבא (אני אכתוב "עקיבא" עם א' ולא "עקיבה" עם ה' כפי שמופיע בדרך כלל בכתבי היד הטובים כי זה השם המוכר בדרך כלל), מלמד שהחכמים התכנסו בביתו או במקומו של רבי עקיבא. הסיפור אינו מוכר מתוך ספרות חז"ל אולם למרות זאת הוא התקבל בדרך כלל כסיפור מהימן או לפחות מסורת תנאית אותנטית והיא גם הייתה למוקד פרשנויות, רמזים חינוכיים, רעיוניים ואף היסטוריים והיו שקשרו את המעשה  להכנות נסתרות לקראת מרד בר כוכבא, אם במישור הרעיוני ואולי אפילו האופרטיבי. אלא שכבר בעבר ועוד יותר בשנים האחרונות, החוקרים סימנו כמה "חוליות חלשות" בולטות בסיפור הזה ולפיכך המהימנות ההיסטורית (במובן של מקור תנאי או לא, לאו דווקא במובן של "היה או לא היה" בפועל) היא מפוקפקת ומתרבות הראיות שמדובר באנקדוטה שאמנם יוחסה לחכמים קדומים אך מועד גיבושה וחיבורה הוא מאוחר יותר ואולי אפילו מדובר ביצירה בבלית מעובדת ומעוצבת היטב הנשענת על מרכיבים ספרותיים שונים שגובשו יחדיו לכדי מעשה קדום. אני לא אתייחס כאן לשלל ההיבטים שנידונו בצורה יסודית בידי פרשנים וחוקרים אלא לגבי נקודה אחת: המיקום של המעשה והכינוס בבני ברק.

יום רביעי, 10 באפריל 2019

"חורי הבית העליונים והתחתונים": הלכות בדיקת חמץ והריאליה של הבית והחצר בתקופת המשנה והתלמוד

 


פורסם ב-10/4/2019

1. "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה. ולמה אמרו 'שתי שורות במרתף'? מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומרים: שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים: שתי שורות החיצונות שהן העליונות" (משנה פסחים א א)
המשנה הראשונה במסכת פסחים עוסקת בהליך בדיקת חמץ. אך היכן צריך לבדוק ולחפש את החמץ? המשנה מציינת כלל הגיוני אם כי דווקא לגבי היכן *אין* צורך לבדוק: "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ- אין צריך בדיקה". המשך המשנה "מסבך" את הכלל ומתייחס למקום ש-*יש* צורך לבדוק: " ולמה אמרו 'שתי שורות במרתף'? מקום שמכניסין בו חמץ. בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות". המשנה מצטטת אפוא מקור קדום ("אמרו") שציין מקום ספציפי שבו צריך לבדוק "שתי שורות במרתף" וכדי להתאים אותו לכלל הנ"ל היא מסבירה שבמקרה הזה הוא "מקום שמכניסין בו חמץ". ואם זה לא מספיק, מובאת מחלוקת קדומה בין בית הלל לבית שמאי לגבי זיהויין של אותן "שתי שורות במרתף". המשנה מתחילה אפוא בכלל מקיף, ממשיכה באזכור של מקור קדום המציין מקרה קונקרטי ומסתיימת במחלוקת עתיקה לגבי היישום הפרטני של אותו מקרה קונקרטי.

יום שני, 25 בפברואר 2019

עשה אזנך כארפכסת (משפך) /נקב אזנך כארפכס (מזלף): חילופי ריאליה?

 


פורסם ב-25/2/2019

"א"ר יוחנ' משום ר' אלע' בר' שמע': כל מקום שאתה מוצ' דבריו של ר' אלע' בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כארפכסת" (פט ע"א, כ"י וטיקן 120-121)
בדף היומי (של אתמול) מוזכר פתגם שעד היום מוכר: "עשה אזנך כאפרכסת" כביטוי שעניינו המלצה להקשיב היטב ובתשומת לב לדברים הנאמרים וממנו גם נגזר הכינוי בעברית המודרנית לחלק החיצוני של האוזן, הרחב שהולך וצר וממנו גם לחלק של הטלפון המיועד לשמע. הביטוי הזה מוכר יותר מהחלק המסיים של דרשה המיוחסת בבבלי (חגיגה ג ע"ב) לרבי אלעזר בן עזריה- " אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע דברי אוסרין ודברי מתירין דברי מטמאין ודברי מטהרין דברי פוסלין ודברי מכשירין". אולם, מה מקור הדימוי "כאפרכסת" ומהיכן מגיע המילה הזו? על כך ישנן כמה אפשרויות (בסיס הדיון כאן הוא מאמר של נורית שובל-דודאי שהתפרסם לפני כמה שנים ב-"לשוננו" עב, סיון תש"ע, עמ' 351-343 ובערך "אפרכסת" אצל ש' שרביט, תורת ההגה של לשון חכמים, עמ' 119).